ונזכיר שמך

עו, ד

(קיט) ונזכיר שמך מלכנו אלקינו יחיד חה"ע מלך כו'. הנה בסידור לא פי' כלום על ונזכיר שמך מלכנו כו' רק על יחיד חי העולמים כו' פי' שם בחי' יסוד ז"א כו' כי מ"ש ונזכיר שמך מלכנו כאן מדבר בבחי' יסוד דנוק' דז"א דעשי' שרש כל הנשמות שבגופי' בעוה"ז וגם מה שבג"ע דעשי' עולים שם בבחי' העלאת מ"ן וכידוע בפי' עלי באר כו' שהוא בארה של מרים בחי' יסוד דמל' והוא מ"ש בידך אפקיד רוחי ר"ת בא"ר כמ"ש באר חפרוה כו' ומבואר במ"א בפי' ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני כו' וכתי' התשכח אשה כו' והרי אין שכחה לפני כסא כבודך כו'. אך הענין הוא דבחי' השכחה באה רק מצד היסח הדעת בלבד והוא בכנ"י שהן בבחי' הנוק' בחי' מקבלים דנשים דעתן קלות כו' ע"כ השכחה מצוי' וצריך להמשיך בהם בחי' הזכרון דדכורא. וזהו ונזכיר שמך מלכנו שיהי' לנו בחי' הזכרון שלא יהי' היסח הדעת כלל וכמ"ש השמר לך פן תשכח כו' והמשכת הזכרון בא מעלמא דדכורא דוקא מבחי' מוח אבא שביסוד ז"א כו'. וזהו למען תזכרו ועשיתם כו' וכמ"ש במ"א וזה תלוי בשרש כנ"י למעלה שהוא בבחי' מל' שנק' ציון שהוא בחי' יסוד שבמל' כנ"ל שמצד בחי' הקטנות שבבחי' הנוק' יוכל להיות שכחה כנ"ל. ומ"ש ותאמר ציון עזבני כו' וה' שכחני שהוי' הוא בבחי' ז"א בחי' דכורא המשפיע שעזב בריתו ושכח על ההתקשרות שלו בבחי' רוחא דשביק בגווה והגם שאין שכחה לפני כסא כו' אבל במה שבא אורו ושפעו במקבל נשכח מאתו וכמו"כ בכנ"י למטה דכתיב ונתתי משכני בתוככם ואמר בזוהר משכונא דילי גבייכו והוא בחי' רוח אלקו' העליון דדכורא שבכאו"א מישראל בהעלם מבחי' סוכ"ע שהוא בחי' יסוד ז"א צ"ע כמ"ש עד יערה עלינו רוח ממרום דוקא וכידוע שזהו רוח עליון המעורר התעוררו' תשובה בלתי בחירת עצמו כלל כו'. וזהו ונזכיר שמך מלכנו אלקינו שיש ג' מדריגות דכנ"י ביסוד שבמל' בכל קומה שלהם דחב"ד חג"ת כו' והן נגד ג' פרקין דיסוד ז"א שהוא יחיד חי העולמי' מלך שמאיר ומשפיע ביסו' דמל' בחי' הזכרון להיות ונזכיר שמך תמיד בלי היסח הדעת כלל וכמ"ש אשרי איש כשהוא איש ולא אשה כו' והוא מצד הארת אור יחיד חי העולמים מלך בחי' ג' פרקין דיסוד ז"א במל' ע"כ נזכיר גם שמך כו' אעפ"י שמשם יוכל להיות השכחה מצד עצמנו מ"מ נזכיר שמך להמשיך בחי' הזכרון גם בשמך מלכנו אלקינו שהן בג' מדריגות דיסוד דנוק' ויהי' הכל בבחי' הזכרון דאור אבא כנ"ל וד"ל. ועוד יש לפרש ונזכיר שמך כו' הכל על המשפיע דווקא. ותחלה יש להבין מהו ענין הזכרון הזה דהנה עד"מ כאשר אדם מבקש דבר מה מהמלך בכוונה רצוי' ובכל לב והמלך נתפעל מאוד ברוב חסדים ורחמים להטיב חסדו עמו למלאות שאלתו להטיב חסדו עמו הגם שבודאי