עז, ג

ערוך לו כו' שבריבוי המשך הזמן ישכח לגמרי כמו שישכח אדם כאשר מתעסק בעלמא שגם שהי' לו רצון ושכל בענין זה אבל הי' כמתעסק בלא פנימי' כלל כמ"ש במ"א. ולכך גם הזכירה על זה שיזכירוהו על כל ההשתלשלות נק' זכירה מרחוק מאוד לפי שנתרחק מאד מאיתו כל ההשתלשלות מצד ב' מיני ריחוק הללו כמבואר ממשל הנ"ל כשמזכירין לאדם דבר המרוחק מאיתו בב' מיני ריחוק הנ"ל וד"ל. וזהו ונזכיר שמך מלכנו לעוררו בזכרון על כל ההשתלשלות דאבי"ע להאיר להם בזכרון מרחוק עכ"פ שזהו כמו מחדש ממש כמובן ממשל הנ"ל ולולי הזכרון הזה שנזכיר אותו תמיד כבר הי' נשכח הדבר והי' נפסק לגמרי אור הארת שפעו הראשון שהי' לו במקור ההשתלשלות לגמרי רק ע"י שנזכירנו נתעורר בזכרון מרחוק תמיד על כל ההשתלשלות מחדש וד"ל. ונמצא פי' ונזכיר הזה הוא שנזכרנו על דבר שנשכח כבר ונתרחק מאתו והוא ענין הווה שנזכירנו תמיד שלא יתרחק הדבר בשכחה תמידית ולא על להבא בלבד כפי' דלעיל שיזכור מעצמו כנ"ל. אלא אדרבה להיפך שיהי' נזכר על דבר ששכח וגם מה שיפול בו שכחה וריחוק שלא ישכחנו אלא יזכור מצידנו הוא בא שנזכירנו ולא שיזכור מעצמו וד"ל: