יחיד חי העולמים מלך

עז, ג

(קכ) יחיד חי העולמים מלך. פי' בסידור בחי' יסוד ז"א (והוא ג' פרקין דיסוד ז"א נגד חב"ד חג"ת נה"י שביסוד כנ"ל. וזהו ג' מדריגות דיחיד חי העולמים מלך). והנה להבין ביאור וטעם לזה שיסוד נק' יחיד כמ"ש בספרי הקבלה שהוא בחי' יוסף צדיק ח"י עלמין שנקרא יחיד לאמו כידוע הרי תחלה י"ל בענין בחי' נו"ה תרין ירכין כו' שהן ב' פלגי גופא והן מתייחדין כאחד או כשנק' כליות יועצות כידוע אע"פ שמתייחדים ומתכללים כא' ממש לא נק' יחיד כמו בחי' יסוד מפני שהוא בחי' קו האמצעי דת"י שכלול מב' הקוין ומתאחדים בו בתכלית כ"כ עד שלא נחשב רק בבחי' יחיד שאין לו חבר כו'. ולכאורה י"ל בזה מהו ההפרש בין ההתכללות דנו"ה לבין התכללות דיסוד שכלול מנו"ה או מכללות ב' הקוין הרי שניהם נק' בשם התכללות עכ"פ וכל בחינת התכללות אינו נק' יחיד שלא הי' לו חבר כו'. אך הנה יש להקדים ביאור ענין נו"ה שנקרא כליות יועצות איך להשפיע השפע בגילוי למקבלים כידוע שהמה מחולקים ומופרדים זה מזה שכל א' מנגד לזולתו דייקא ומתכללים ומתייחדים שהנצח כלול מהוד והוד כלול מנצח כמו ב' ירכין דגופא שמחולקין ומתכללין כאחד. והענין יובן עד"מ מי שרוצה להשפיע דבר מה הרי ישית עצות בנפשו איך להשפיע אם באופן כך או באופן הפכו ושוקל הדבר בעצות וישוב זמן מה שלא הוחלט אצלו אם יהי' אופן השפע כך או כך כו' הרי עכ"פ התחלקות ב' אופנים יש כאן כמו אם השפע יהי' בריבוי בדרך חסד או בצמצום בדרך דין והמכוון א' הוא לטובת המקבל כבנו ותלמידו

עז, ד

ויש פנים לכאן ולכאן דאם יהי' אופן השפע בריבוי בדרך קירוב וחסד יגבה לבו ויצא לתרבות רעה וכה"ג ואם יהי' בדרך ריחוק וצמצום ילך בה בדרך טוב ויתקיים בידו ויש פנים להיפך דמצד שהחסד בא בקירוב וחסד רב ימשיך לבבו להיות השפע מתקיים לטובתו ובבחי' ריחוק וצמצום ימרוד כו' וכה"ג ושוקל הדבר בכליות יועצות בהתחלקות ב' אופנים הללו אבל עכ"פ המכוון א' הוא שיהי' לטובת המקבל רק אם יהי' בדרך זה או בדרך היפוכו והמה מחולקים מאוד שאם יתנהג עמו בחסד הוא היפוך הדין והדין היפוך החסד לגמרי רק שמ"מ מתכללי' כאחד להיות שאין הכוונה בשניהם רק בשביל הטוב' ואע"פ שמעשיהם ב' הפכי' אבל הכוונה א' בשניהם בין שימנע השפע לטובת המקבל בין שירבה לטובתו והרי גם בהיותו שוקל בכליות יועצות יתהפך אצלו מזה לזה כי אינו מחליט לאופן זה יותר מזה אדרבה מיד שיעלה בלבו עצתו למנוע השפע מיד יחזור להיפוכו לומר בלבו אולי לא נכון כך אלא בריבוי השפע דוקא אז טובה למקבל וחוזר מיד לדון להיפוך וכך חוזר חלילה כמה פעמים (בל"א ער קלערט דיא עצה ער איז זיך מיישב כו') ונמצא נכלל בכל א' מהיפוכו עד שיתכלל כאחד בגמר עצתו בהיותו מחליט אחר זמן ישוב דעתו בכליות יועצות כך או כך שאז בהכרח שיהי' א' נכלל לגמרי בהיפוכו. וזהו מצד שלא הי' כל א' מחולק לגמרי מזולתו כי הי' מתהפך מזה לזה וכל א' הי' סובל המנגדו מאחר שהמכוון אחד משניהם משא"כ אם הי' מחולקים בעצם שזה רק כוונתו לדין בפו"מ וזה רק כוונתו לחסד שאין מתכללי' לעולם אבל מה שנקרא ישוב ועצה אדרבה לא יחליט כל א' במדרגתו אלא תמיד בכל רגע ורגע יחזור לנטות מהיפוך להיפוך כמה פעמים והרי כמה פעמים נכלל א' במנגדו שלזה מישוב זמן רב יצא יותר עצה טובה כי מצד טוב ההתכללות יבא לטוב הגמר בעצה טובה החלוטה אח"כ כידוע ועכ"פ אין ההתכללות זאת עצמי' אלא ב' ההפכי' דחו"ג מתכללים אבל כאשר צריך להביא השפע בגילוי גמור אז וודאי ההתכללות עצמי' דהיינו שלא יהי' נראה כב' דברים הפכים מתאחדים כלל אלא כאלו לא הי' אופן אחר מתחלה כלל כי לגבי המקבל השפע הגלוי' הרי צריכה להיות באופן ועצם א' ממש שלא יהי' נראה כמשתמע לתרי אפי שאז לא יוכל המקבל לקבל כלל כי כלי הקבלה אחת בבחי' יחידות בלתי שיתוף דברים מחולקים דהיינו שלא יוכל לקבל רק בחי' א' בעצם משא"כ בהיותו מתייעץ בעצמו איך להביא השפע לידי גילוי אעפ"י שנגמר אצלו אופן התכללות מב' הפכי' שיהי' כך וכך הרי אין זה כמו עצם א' ממש רק שנעשים כאחד בהכרח מפני שצריך לומר דבר ברור למקבל רק בבוא גילוי השפע למקבל נעשה שם עצם ומהות אחד בתכלית היחוד כאלו לא הי' מעולם איזה התחלקות אופנים בזה כלל שלא יהא בזה שום משמעות המשתמע ומובן לתרי אפי כלל וכלל וד"ל.

עח, א

והנמשל מכל זה יובן בבחי' נו"ה למעלה ונק' מאזני צדק ששוקלים אור ושפע וכמ"ש ושחקים יזלו צדק שהן בב' הפכים מנגדים בחי' המניעה לצמצם השפע הוא בנצח וההיפוך בירידת השפע הוא בהוד ולהיות שהנצח בקו הימין הוא ענף החסד הרי כלול מגבורה שבהוד לצמצם וההוד שבקו השמאל כלול ממנגדו בחי' החסד שבנצח הרי שמחליפים בעצמם שזהו כענין שיקול הדבר שמתהפך וחוזר מהיפוך להיפוך כמה פעמים להיות שהכוונה א' כנ"ל (וכמ"ש במ"א בשני שרי המלך שזה במדת החסד וזה במדת הדין ובקיום רצון המלך כוונה א' לשניהם אע"פ שמעשיהם הפכיי' שזה ממונה לענוש וזה ממונה להיטיב ולזאת יכולים להתכלל גם במעשה אחד רק שיושלם רצון המלך כי זהו עיקר כוונת שניהם כו' וכן מיכאל וגבריאל או פני ארי' ופני שור ב' הפכים ונושאים במרכבה יחד כאיש אחד כי רצונם א' רק שזה עושה ביראה וזה באהבה (וכמ"ש במ"א בפי' ברכנו כולנו כא' דוקא כמו ויחן ישראל כאיש א' הגם שהי' ד' דגלים כו' וס"ר דיעות אך מצד רצונם כאיש א' כו'). או עד"מ העוף הפורח למחוז חפצו שמתנדנד ברצוא ושוב וכן השט במים שמה שחוזר לאחוריו ביד א' כוונתו לזוז יותר כו' וכן ההילוך בב' ירכין מתכללים לענין עצם ההילוך בגוף א' אעפ"י שהן ב' פלגי גופא כו'. ובמ"א מבואר באופן אחר שלא נכלל א' ומתבטל מציאותו בהיפוכו רק שכולם המה מתחברים כא' וכל א' משתף כחו עם זולתו להיות ככח א' אבל אדרבה לא יתבטל בהיפוכו אלא עוזר גם הוא בכל יכולתו רק שהעזר בזה הוא כיו"ד בני אדם נושאים משא אחד שמתכללים יו"ד כוחות והי' לכח א' אע"פ שכ"א מחולק ומופרד מזולתו אבל כל א' נותן כל כחו וכך הוא בהילוך ב' רגליים או בפעולת ב' ידיו או כמשל ריבוי נהרות שמתאספים ונופלים למקום אחד כמו הים כמ"ש ולמקוה המים קרא ימים כו' שכל נהר הולך בכחו רק שמתחברים כמה כוחות הילוך נהרות למקום אחד. ובזה יובן גם במשל הנ"ל שבגמר העצה הגם שנגמר לאופן מיוחד דוקא אבל יש בו כחות כמה דיעות הפכיים שכולם נותנים כח ולא שנכלל ונתבטל א' במנגדו אלא אדרבה כולם משפיעים רק שנתחברו להשפיע דבר א' כו'. ולפי"ז הרי גם בגמר העצה נעשה עצם א' כמו בגילוי השפע כמו שמקיבוץ כמה כחות נעשה כח א' גם טרם שבא בגילוי להגביה או בקיבוץ כמה נהרות בטרם שבאו בתוך הים רק כשהתחילו להשתתף היו"ד בני אדם או בקיבוץ הנהרות סמוך לים שעדיין לא בא בגילוי כ"כ ממש) אבל בחי' יסוד הוא בחי' גילוי השפע למקבל שבהכרח שיהי' באופן ובחי' א' ממש בלי ישתמע לתרי אפי כלל כנ"ל ע"כ נקרא יסוד יחיד שאין לו חבר כאלו עצם א' הוא מתחלת הווייתו משא"כ נו"ה שהן כמו ב' חברים מתאחדים כו' כנ"ל וד"ל. וזהו ההפרש בין התכללות

עח, ב

דנו"ה להתכללות דיסוד שבו הוא בחי' התכללות עצמיו' כנ"ל. ומה שמחלק לג' מדרגות יחיד חה"ע מלך כו' יחיד הוא בבוא הגילוי בשפע שהוא בבחי' יחידות כנ"ל להיותו כלול מג' מדרגות שבקוין חב"ד חג"ת כו' יחיד התכללות דחו"ב וחי העולמים התכללות דחו"ג בחי' המדות ומלך התכללות דנו"ה והן ג' מדרגות שבט"ס דיסוד שהאחרון שהוא מלך הוא תכלית גילוי השפע למקבלים שהוא מצומצם רק כפי הצורך אל המקבל דוקא על כן נקרא מלך להיותו משפיע גילוי אור ז"א במלכות והוא הי' עיקר תכלית המכוון של התחלה כי נעוץ תחלתן בסופן כי לולי שיתקבל במקבל דוקא לא הי' יורד האור בתחלה כלל. וזהו עיקר תכליתו כו' שאף גילוי זה הי' ההכרח לבא ביסוד בבחי' ואופן א' דוקא כדי שיתקבל וע"י יהי' מציאות קיום חיות במקבל דוקא מבחי' מלך ומובן ממילא שנו"ה כשבא לידי החלט בעצמו הוא עיקר תכלית השפע שבעצמו לבא לבחי' יסוד שהוא גילוי שפע דמשפיע שאם לא החליט עדיין לא יוכל לבא לגילוי לומר השפע דבר ברור למקבל אע"פ שלעצמו יש התכללות בשכל ומדות אבל העיקר הוא בשביל המקבל דוקא. וזהו שכל ההתחלה דאל אב הרחמן בחי' א"א דיצי' רק בשביל הקבלה של המקבל שהוא המל' שתקבל מפרק אחרון שביסוד ז"א שהוא בחי' מלך בחי' עטרת יסוד כו' והוא יו"ד זעירא דפינחס כמ"ש במ"א בפי' ולא יוכל יוסף להתאפק כו' שממנו נמצא שפע חיות למקבל ונעוץ תחלתן בסופן דוקא וד"ל: