משובח ומפואר

עח, ב

(קכא) משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול. הנה פי' עדי עד ידוע שהוא בלתי הפסק ושינוי לעולם כלל וכמו שאמרו כ"מ שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק כלל ובא במאמר זה לחדש כל הענין שא' עד כאן בפתיחתו בא"י כו' האל אב כו' מהולל ומשובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו כו'. דלכאורה יש כאן ב' הפכים שבוודאי בחי' אא"ס עצמו שהוא אחדות פשוטה בתכלית אין לו הפסק עדי עד כו'. וכידוע דאא"ס למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית ולזה ממילא בחי' השבחים שבעצמותו אין להם שיעור למעלה ולמטה כי כמו שהוא א"ס בעצם כו' כך לגדולתו א"ס ולחכמתו א"ס כו' ובעילוי אחר עילוי באין שיעור כו'. אך כאשר הוא אומר משובח ומפואר בעולמות שאין ערוך לו כמ"ש בסדר ההשתלשלו' דאל אב כו' המהולל כו' עד ונמליכך במל' דעשי' שבעולם הפירוד ג"כ שהן בבחי' גבול והרי יש גבול ושיעור לשבחים הללו מצד המשבחים שהן בהשגתם בבחי' גבול אבל מצד מה שמשבחים שהוא בהארת אא"ס הנגלה בהשגתם בהכרח שהוא בבחי' א"ס ואינו נפסק מהם אור זה לעולם כמו שהוא בעצם א"ס כך בהגלות נגלות אורו בהם אין לו הפסק גם בשבחים שלהם המצומצמים לפי ערכם מאחר דמה שמשובח בהם הוא בחי' הארת אא"ס הבלתי מוגבל והרי יש כאן ב' הפכים

עח, ג

דמצד המקבלים ומצד גלוי אא"ס שבהם. אך עכ"ז הוא בא לפרש כאן דמה שהמקבלים הן בבחי' צמצום אין זה בחי' צמצום כלל לגבי עצמותו שהרי אין בו שינוי כלל מקודם ההשתלשלות וכידוע בפי' אני ה' לא שניתי. ולזאת מאחר שאא"ס הן משבחים גם שהן עצמן בבחי' הגבול אין לו שיעור והפסק כלל דהיינו שאינו נפסק מאתם הארה זו שמשובח ומפואר מחמת אל אב הרחמן המהולל כו' לעולם אע"פ שמצדם הי' ראוי להיות הפסק ולכך דקדק לומר דגם במה שמשובח ומפואר בעולמות בע"ג הוא עדי עד וד"ל. וראי' לדבר זה ממה שאנו רואי' ג"כ בענין גילוי אא"ס למטה בבחי' שינוי והפסק בעליות וירידות הגם שהוא היפוך מכמו שהוא בעצם שהוא א"ס בלי שינוי והפסק כלל כמו שמצינו בזמן שבהמ"ק שהי' גילוי אא"ס בהיכל ק"ק והי' לו הפסק ושינוי בחורבן בית ראשון וחזר להיות בבית שני ועמד זמן מה וגם הוא נחרב והי' שינוי' גדולים בעליות וירידות בנין בהמ"ק וגלות ולע"ל נאמר וע"י יתיב כו' מלכותי' מלכות עלם דלא תשתני כו' שיהי' גילוי אא"ס בבחי' נצחיות דא"ס בלי הפסק ושינוי כלל בעליות וירידות אלא עדי עד ואף שאנו אומרים גם עכשיו ה' ימלוך לעולם ועד וכן מ"ש כאן משובח ומפואר עדי עד כו' מאחר שעכשיו יש שינוי דבגלותא קוב"ה אסתלק לעילא כידוע וכן עד"ז יפלא מה שאנו מוצאי' בענין שינוי' דעליות וירידות דבחי' קטנות וגדלות המוחין בין חול לשבת ויו"ט אע"פ שזהו לפי הנראה היפוך מבחי' עצמות דאא"ס שאין בו שינוי והפסק כלל. ואיך יתכן לומר בו שבשבת ויו"ט מאיר בתוס' ובחול בגירעון וכן בזמן בהמ"ק מאיר בגילוי ובגלות הוא מאיר בהעלם כו'. אך הרי מזה עצמו מוכרח הענין שכל בחי' העליות וירידות בזמן בהמ"ק וגלות או כמו שבת וחול אין זה שינוי לפניו כלל דקמי' כחשיכא כאורה צמצום והתפשטות העלם וגילוי או קטנות וגדלות שוין כי א"ס עצמו שלפני הקו כו' גם לאחר ההשתלשלות הוא ממש כמו קודם ההשתלשלות וכמ"ש אתה הוא כו' אני ה' לא שניתי כו' ולזה הטעם כמו שלע"ל יהי' הגילוי בבחינת עצמיות אא"ס שהוא בחי' מל' דא"ס עצמו שע"ז מלכותי' מלכות עלם כו' גם עכשיו אנו אומרים ה' ימלוך לעולם ועד דכמו שיהי' מנוחה לחי העולמים בעצמות מל' דא"ס גם עתה מצד אא"ס כן בלי שינוי כלל רק מה שאינו נגלה בעולמות זהו מצד המקבלים בלבד אבל מצד עצמו אין שינוי כלל וכלל רק לע"ל יהי' זה הגילוי בעולמות ג"כ כו'. וז"ש משובח ומפואר עדי עד כו' פי' דגם שמצד המקבלים א"א להיות שיהי' עדי עד אבל מצד מי שמשבחים שהוא אא"ס שמשובח ומפואר בהם הרי הוא משובח עדי עד. וזהו שמו הגדול פי' שמו הגדול הוא מל' דא"ס עצמו שאין בו שינוי כלל דהיינו כמאמרז"ל שהי' הוא ושמו בלבד קודם שנברא העולם

עח, ד

כך אחר שנבה"ע הוא ושמו הגדול הזה בלבד בלי שינוי כלל גם בהיותו בעליות וירידות דשבת וחול ובהמ"ק וגלות וכה"ג ונמצא החתימה שחותם בשמו הגדול חוזר לתחלת הכל שהוא בחי' שמו הגדול מל' דא"ס בכדי לחדש גם עכשיו בכל מ"ש מברוך שאמר עד חי העולמים מלך ביסוד ז"א ששרשו ביסוד דא"ס כמו שמל' דא"ס מקבל ממנו בגילוי לע"ל ממש וד"ל. בא"י מלך מהולל בתשבחות הנה בסידור פי' בשמו הגדול שם הוי' במילוי יודי"ן ובשם הוי' דבא"י זה פי' שהוא במילוי אלפי"ן דוקא להיותו בבחי' ז"א דאצי' הכלול מהכל וזהו מלך שהוא בחי' ז"א מהולל ומאיר בתשבחו' בבי"ע ע"ש וידוע דשם הוי' שבבחי' ז"א שהוא בניקוד סגו"ל דוקא הוא עיקר בחי' כללות ז"א כמ"ש ישראל לסגולתו והייתם לי סגולה כו' כי הציר"י בבינה ופת"ח בחכ' וקמ"ץ בכתר כו' ובחי' ת"ת הוא עיקר כללות ז"א שהוא ניקוד סגו"ל ושרשו בסגו"ל העליון כח"ב וז"ש לסגולתו הנק' סגולתא כידוע. והנה ביאור הדברים ידוע בבחי' ז"א שהוא הכולל מכל הפרטי' יחד דלכך נק' אדם אדמה לעליון ממש שהוא עצמות אא"ס דלאו מכל אינון מדות [איהו] כלל לפי שבחיבור והתכללות מכל הפרטי' דע"ס דאבי"ע בכל פרטי האורות מראש הכל עד סוף הכל בזה דוקא שורה מבחי' העצמות ממש שנק' שלימותא דכולא המקיים את הכל ובלעדו אין להם קיום וחיזוק כלל ולזה הטעם בחתימת הברכה הזאת באמרו בא"י שם הוי' זה הוא בבחי' ז"א שהוא בניקוד סגו"ל שיהי' כוללם יחד בבחי' ההתכללות הכללי שהוא כלול מהכל עי"ז דוקא יהי' קיום לכל פרטי התשבחות שאמר מראש עד סוף דהיינו מברוך שאמר עד ונמליכך כו' וזהו תוכן ענין הפי' בחתימה זו דבא"י מלך מהולל בתשבחות שהוא המקיים את כולם ובלעדי זה אין להם קיום וחיזוק מלמעלה כלל וד"ל. ולכאורה י"ל דהא מסיים בסמוך לחתימה זו בבחי' יחיד חי מלך כו' שהוא בחי' יסוד ז"א כנ"ל שגם הוא כלול מהכל לפי שכל האורות מתקבצין יחד בכלות גילוי השפע למקבל דוקא כנ"ל וא"כ מה צריך לבחי' חיזוק ע"י התכללות שבשם הוי' בניקוד סגו"ל דכללות ז"א דוקא אך הענין הוא דגם בחי' יסוד ז"א שהוא מלך הנזכר סמוך לחתימה גם הוא צריך לקיום וחיזוק מלמעלה להביא גמר השפע למקבלים והיינו בחתימה זו שאמר מיד מלך מהולל כו' שמלך זו הוא בבחי' כללות ז"א המקיים את הכל להיות ממשיך בחי' קיום וחיזוק מעצמות א"ס בכללות לכל הפרטי' שכלולי' בז"א וע"כ בו דוקא תלוי קיום וחיזוק מראש הכל שהוא בחי' רדל"א באמרו ברוך שאמר עד מלך בחי' יסוד ז"א ומל' שבסוף סמוך לחתימה והקיום והחיזוק בא לכללות כולם יחד בהשוואה א' מבלי חילוק וסדר מדריגות כלל ולזה אמר מלך מהולל בתשבחות סתם כי אחר שביאר דרך פרט בסדר והדרגה מעליון

עט, א

לתחתון מב"ש עד ונמליכך סוף הכל כו' צריך לקיים הכל בכללות דוקא באמרו מלך מהולל בתשבחות בכללות וד"ל. אך אין זה מובן איך יתכן שבחי' ז"א שמקבל מאו"א כו' יהי' על ידו חיזוק הכל גם מלמעלה מרדל"א ועד סוף ובהשוואה א' דוקא ויובן זה מבחי' אדם התחתון למטה אשר אנו רואי' שיש בו פרטים רבים מראש לסוף בציור פרצוף בקומה כמו הרצון ומקור הרצון הנעלם ואח"כ בחב"ד שבראש ומדות שבלב למטה עד סוף מעשה ברגל וכה"ג וכן כשעושה דבר מה נכלל בו מראש ומקור לרצון הנעלם עד סוף מעשה שנק' עשי' דעשי' הכל בסקירה א' מבלי שימצא היכר בין תחלה וסוף אלא כולם נסקרים כאחד א"כ מוכרח שיש כח עצמי כללי הכוללם יחד בכל דבר מה ואעפ"י שאינו בא בגילוי פרטי אבל בכללות כולם דוקא מאיר מבחי' עצמות שכולל בעצמו' כמו שאדם יודע ומרגיש מקור רצונו עד תנועת ידו בבת אחת (בל"א ער הערט זיך בכלל כמ"ש במ"א) ששם שוין כח הרצון וכח המעשה בענין ואופן שנבדל משניהם כו' ואמנם דוקא בחיבור כל הכוחות יחד שם דוקא נמצא כח עצם המרגיש לכללותם ומקיים את הכל כמו בגמר המעשה שיקובץ הכל לעזר דבר כח הרצון וכח השכל עם כח המדות וכל פרטיהם משתתפים כמו עצם א' ממש עד שאין להבדיל ביניהם כלל וזה בא מכח כללות עצמות הנפש שעוזר לכל הכוחות יחד בהשוואה א' ממש אבל בדרך פרט כמו במדות או בשכל או ברצון לבד אין שם מכח העצמו' הפשוט בהיותו דרך פרט בלבד בלא שלימות והתכללות כלל ועד"מ גשמי זה בהתכללות כל כוחות האדם בדבר א' שם נמצא מכח העצמי דוקא יובן למעלה בבחי' ז"א שנק' אדם שהוא התכללות כל אורות העליונים ותחתונים נק' שם מ"ה מלגאו במילוי אלפי"ן שהוא אורח כל האצי' שקי' דאילנא כו' שבו מאיר מהארת אא"ס העצמי העוזר לכללותם יחד בהשווא' א' ממש והיינו אדם אדמה לעליון ממש שמקיים ומחזק את הכל אעפ"י שלפי סדר ההשתלשלות הרי הוא למטה מחו"ב ובא גם הוא דרך פרט אבל כלול מהכל כידוע שהוא כמו הקיצור ותמצית שבעצמות ממש כו' ע"כ הוא מחזק לראש וסוף בבת אחת דהיינו מב"ש עד חי העולמים מלך וזהו מלך מהולל בתשבחות בכללות לקיים את הכל בשוה וד"ל: