עט, א

לתחתון מב"ש עד ונמליכך סוף הכל כו' צריך לקיים הכל בכללות דוקא באמרו מלך מהולל בתשבחות בכללות וד"ל. אך אין זה מובן איך יתכן שבחי' ז"א שמקבל מאו"א כו' יהי' על ידו חיזוק הכל גם מלמעלה מרדל"א ועד סוף ובהשוואה א' דוקא ויובן זה מבחי' אדם התחתון למטה אשר אנו רואי' שיש בו פרטים רבים מראש לסוף בציור פרצוף בקומה כמו הרצון ומקור הרצון הנעלם ואח"כ בחב"ד שבראש ומדות שבלב למטה עד סוף מעשה ברגל וכה"ג וכן כשעושה דבר מה נכלל בו מראש ומקור לרצון הנעלם עד סוף מעשה שנק' עשי' דעשי' הכל בסקירה א' מבלי שימצא היכר בין תחלה וסוף אלא כולם נסקרים כאחד א"כ מוכרח שיש כח עצמי כללי הכוללם יחד בכל דבר מה ואעפ"י שאינו בא בגילוי פרטי אבל בכללות כולם דוקא מאיר מבחי' עצמות שכולל בעצמו' כמו שאדם יודע ומרגיש מקור רצונו עד תנועת ידו בבת אחת (בל"א ער הערט זיך בכלל כמ"ש במ"א) ששם שוין כח הרצון וכח המעשה בענין ואופן שנבדל משניהם כו' ואמנם דוקא בחיבור כל הכוחות יחד שם דוקא נמצא כח עצם המרגיש לכללותם ומקיים את הכל כמו בגמר המעשה שיקובץ הכל לעזר דבר כח הרצון וכח השכל עם כח המדות וכל פרטיהם משתתפים כמו עצם א' ממש עד שאין להבדיל ביניהם כלל וזה בא מכח כללות עצמות הנפש שעוזר לכל הכוחות יחד בהשוואה א' ממש אבל בדרך פרט כמו במדות או בשכל או ברצון לבד אין שם מכח העצמו' הפשוט בהיותו דרך פרט בלבד בלא שלימות והתכללות כלל ועד"מ גשמי זה בהתכללות כל כוחות האדם בדבר א' שם נמצא מכח העצמי דוקא יובן למעלה בבחי' ז"א שנק' אדם שהוא התכללות כל אורות העליונים ותחתונים נק' שם מ"ה מלגאו במילוי אלפי"ן שהוא אורח כל האצי' שקי' דאילנא כו' שבו מאיר מהארת אא"ס העצמי העוזר לכללותם יחד בהשווא' א' ממש והיינו אדם אדמה לעליון ממש שמקיים ומחזק את הכל אעפ"י שלפי סדר ההשתלשלות הרי הוא למטה מחו"ב ובא גם הוא דרך פרט אבל כלול מהכל כידוע שהוא כמו הקיצור ותמצית שבעצמות ממש כו' ע"כ הוא מחזק לראש וסוף בבת אחת דהיינו מב"ש עד חי העולמים מלך וזהו מלך מהולל בתשבחות בכללות לקיים את הכל בשוה וד"ל: