להגיד בבוקר חסדך

פא, ב

(קכה) להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות. פי' בבוקר הוא בחי' בוקר דיוסף. כמ"ש בזוהר ע"פ בוקר אערך לך ואצפה שיש הפרש בין בוקר דיוסף דכתי' בי' הבוקר אור והאנשים שולחו לבוקר דאברהם דכתי' בי' וישכם אברהם בבוקר כו'. להיות שבפסוק הראשון דטוב להודות כו' דיבר בבחי' ההעלאה דאו"ח מלמטה למעלה בבחי' השביתה דבו שבת וינפש בב' מדריגות דליל השבת ויום השבת כמ"ש מזמור שיר בבחי' שיר והעלאה עד שגם יום שכולו שבת הנ"ל אומר שיר זה למעלה הימנו כו'. ויש ב' מדריגות א' בטוב להודות שהוא בפנימי' אבא ולזמר לשמך עליון בבחי' פנימי' ע"י בכלל עד בחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום שנק' שמך עליון כנ"ל ועתה מדבר בבחי' ההמשכה שבבחי' או"י מלמעלה למטה שנעשה אחר ההעלאה דאו"ח והוא כידוע בפי' וקראת לשבת עונג וכן אמר אז תתענג על הוי' שזהו בחי' ירידת האור ושפע מעצמות התענוג הפשוט שבעצמות אא"ס שלפני הצמצום שנמשך בכתר דאצי' וחכמה דאצי' בכללות והיינו מ"ש להגיד בבוקר חסדך להגיד לשון המשכה כמו ובעל כנפים יגיד כו' נהר דנגיד כו' כידוע וההמשכה הזאת היא באה מהעלם העצמות לידי גילוי בבחי' חפץ חסד העצמי' והיינו חסדך לנוכח שהוא חפץ חסד שבעצמות המאציל ועיקר גילוי אורו הנה הוא בא דוקא בבחי' בוקר דיוסף ולא בבוקר דאברהם דהיינו בבחי' יסוד דע"י ויסוד אבא כו' עד בחי' יסוד ז"א שנק' צ"ע וכידוע בפי' צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שזהו בחי' יסוד דע"י כו' והוא הנק' בוקר דיוסף כמ"ש הבוקר אור כו'. והענין הוא לפי שזהו הכלל בכ"מ דבבחי' יסוד דוקא מתכנשים כל החסדים העליוני' שבכל האורות העליוני' משא"כ בחסד דאברהם שאינו כלול מכל החסדים שבמדות זולתו להיות ידוע שבכל מדה יש בחי' החסד העצמי והוא מלבד מה שמדה זו כלולה מי"ס כמו חסד שבגבורה שהרי גם מדה"ד צריך לבוא בהשפעה למטה שזהו הגילוי מהעלם עצמותה וכן מדת הת"ת והנצח וכה"ג זהו רק מכח החסד שבעצמי' שנק' חפץ חסד שיורד מגבוה לנמוך שמשם מאיר עוז וכח החסד בכל פרט לירד מגבוה לנמוך שישפיע אורו למטה ובלעדו לא הי' יורד שום שפע מעילה לעלול כו' וזהו הנק' טבע הטוב להטיב שמניח א"ע להשפיע לשלמטה הימנו וחפץ חסד הראשון הוא בכללות הירידה מעצמותו ממש לירד מגבוה לנמוך בלבד ועדיין אין ידוע מה ישפיע דגם מה שעלה ברצוה"פ ג"כ מחמת בחי' חפץ חסד העצמי שנק' טבע הטוב להטיב וכמ"ש במ"א ומשם

פא, ג

נמשך הארה פרטי' לכל מציאת אור בפרט כמו באור הרצון והתענוג שיהי' השפעת העונג למטה הוא מחמת בחי' החסד העצמי כו' וכן באור החכ' בחי' הטוב וחסד העצמי גורם ירידת גילוי שפע חכ' לבינה וכה"ג ומבינה למדות ומכל עילה לעלול הרי חסד זה נבדל בערך מבחי' החסד שבא במנין ע"ס שבכל ספי' ומדה שאינו רק בחי' חסד שבאותה מדה בהתחלקותה ליו"ד בלבד אבל מה שטבעה להתמשך למטה שרשו בחסד העליון העצמי שהטביע טבע זו בכל עילה כו' ולכך כל החסדים שבכל האורות הפרטי' נמשכי' כולם בבחי' יסוד דוקא כי עיקר בחי' יסוד אינו ענין מדה בפ"ע רק הוא בחי' טבע הטוב להטיב דהיינו לגלות כל שפע פרטי' שברצונו ושכלו ומדותיו והוא כולל לכללות החסדי' העצמיי' שבהם שיצאו כולם לגילוי ממש הוא הנק' בוקר דיוסף שהי' משפיע כללי ונק' כנישו דכל נהורין פי' נהורין הן אורות החסדי' העצמיי' משא"כ בחי' חסד דאברהם שהוא כמו מדת החסד דז"א או חסד דאבא וחסד דע"י וכה"ג שבא במנין ע"ס הוא בחי' חסד פרטי באותו אור ומציאות כמו חסד שבחכמה להטות שכל לזכות וכן חסד שבלב וכך יובן חסד שבתענוג ורצון שהוא עונג ורצון של חסד שאינו בא מצד בחי' חסד העצמי ליד מגבוה לנמוך מצד טבע הטוב כו' וממילא אין בו התכללות מזולתו כלל. ולכך דקדק לומר בבוקר חסדך שחסדך העצמי עיקר כללות הגילוי שלו הוא בבחי' יסוד דע"י ויסוד אבא כו' עד יסוד ז"א שהוא אחרון וכולל כל החסדים שכלולים בעצמות חפץ חסד הנ"ל והוא עיקר ענין בחי' ההמשכה דאו"י דשבת שבא מעצמות החסד שבתעה"פ שבעצמות אא"ס שנא' ע"ז וקראת לשבת עונג אז תתענג כו' כידוע בענין סעודתא דעתיקא ביומא דשבת כו' ומבואר במ"א בענין ב' שבתו' כהלכתן כו' ולנגד ב' מדריגות דמזמור שיר ליום השבת בהעלאה דאו"ח שהוא בפנימי' אבא ופנימי' ע"י כנ"ל א' ע"ז ג"כ ב' המשכות דאו"י המתגלה ביסוד דוקא שהוא ביסוד דע"י ויסוד אבא שביסוד ז"א שהוא ב' שבתות הנ"ל שבת בשבתו שבההעלאה באים בהמשכה והוא תפלת שחרית ותפלת מוסף דשבת שלא כתפלת שחרית דחול צלותא דאברהם שהוא בחסד דאברהם לבד כו' דתפלת שחרית דחול אינו רק בקטנות המוחין דז"א דאצילו' שבבי"ע ובשבת עולה זו"נ לפנימי' אבא כו' וההמשכה לפ"ע ההעלאה וזהו המשך הדברים טוב להודות ולזמר כו' כדי להגיד אח"כ בבוקר חסדך וד"ל (ובדרך כלל טוב להודות כו' הוא בליל שבת בעליית המל' כשאומרים מזמור שיר זה ולהגיד בבוקר חסדך הוא ביום השבת וכידוע בענין ב' שבתות כהלכתן באו"ח ואו"י דרך כללות כי ההודאה הוא במל' כמ"ש הפעם אודה כו' וכידוע

פא, ד

דאיהו בנצח ואיהי בהוד ופי' ליום השבת לגבי יום השבת והוא בחי' הוי' דז"א וביום השבת נמשך מז"א לנוק' וזהו להגיד בבוקר כו'. אך לפי זה ואמונתך בלילות מיותר הוא). ואמונתך בלילות. פי' אמונה הוא בבחי' מל' דאצי' כידוע דאיהו אמת ואיהי אמונה דבחי' זאת נק' אמת והמל' נק' אמונה וזהו אמת ואמונה וכמו השליח הנאמן לשולחיו שלא יוסיף ולא יגרע כך המל' שמקבלת מז"א נק' אמונה שכל החסדים שמקבלת מז"א משפעת למטה בבי"ע שהן מדריגות התחתונות שנק' לילות כמ"ש למעלה בפי' ולילה ללילה יחוה דעת כו' וכמ"ש בזוהר ע"פ נפשי אויתיך בלילה כו' וקאי אדסמיך לי' שא' להגיד בבוקר חסדך שכל החסדי' העצמיי' הנ"ל נמשכים לבחי' יסוד בוקר דיוסף הנ"ל וכתיב הבוקר אור והאנשים שולחו שהן החסדי' דדכורא שנמשכים למקבל שנק' אמונה וכמ"ש חדשים לבקרים רבה אמונתך פי' חדשים לבקרים היינו מוחין חדשים שמתחדשים לבקרים בכל בוקר אור דיוסף שנק' כנישו דכל נהורין מחמת חידוש חסדי' העצמיי' שנמשכי' ביסוד בכל בוקר אור הנ"ל ומכל החסדים שביסוד שנק' חדשים לבקרים מזה נמשך בחי' מוחין חדשים באמונה שהוא בחי' המל' וזהו רבה אמונתך שמתרבה בחי' האמונה במוחין חדשים והוא ריבוי וחיזוק כח האמונה בכנ"י בכל בוקר מפני שמתחדש כוחה מבחי' החסדים החדשים שמתחדשים בבוקר דיוסף שמשפיע למל' שרש כנ"י ומשם נמשך גם למלאכים שנק' בני אלקים כמ"ש ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני האלקים כמ"ש בזוהר וד"ל. וענין האמונה בכנ"י למטה הוא בחי' מקיף בקבלת עומ"ש כמו שום תשי' עליך מלך עליך דוקא שאינה אלא בבחי' מקיף בלבד שהוא בכח בהעלם שנמצא בכאו"א מישראל להאמין בה' אחד מצד הירושה מאבות וכמ"ש ורעה אמונה שמגדלה מעט מעט כמ"ש במ"א בענין אומן את הדסה כו' כמו שהתינוק ישאנו אומן ומרגילו ומחזקו מעט מעט כך נמשך תוס' כח וחיזוק באמונה דכנ"י מדי יום ויום כמ"ש חדשים לבקרים כו' וד"ל וזהו ואמונתך בלילות פי' במדריגות העליונות דאצי' שהן בבחי' ימים דוקא כידוע בפי' יום ליום כו' הרי נא' יומם יצוה ה' חסדו שנמשך בהן חסדי' העצמיי' והוא בבחי' בוקר דיוסף וכנ"ל בפי' להגיד בבוקר חסדך אבל בלילות שהן מדריגות התחתונות דבי"ע נמשך בחי' האמונה שהן מקבלי' מבחי' המל' שנק' אמונה וכמ"ש ואיהי אמונה והוא בחי' מקיף דמלכות שמים דלעילא שמאיר עליהם כנ"ל בפי' רבה אמונתך וד"ל (אך א"כ מהו ההפרש בין שבת לחול מאחר שבכל בוקר מתחדש ריבוי אמונה בעולמות דבי"ע כמ"ש חדשים לבקרים כו' ומזמור זה בשבת דוקא הענין הוא דבשבת נמשך האמונה ממקום גבוה יותר והוא מעצמות התעה"פ

פב, א

שבחסד העצמי כמו שהוא בפנימיותו נמשך בבוקר דיוסף ומשם נמשך לאמונה דמל' להאיר בבי"ע שנק' לילות ומבחי' מקיף שבחול נעשה בחי' או"פ בשבת וז"ש בלילות וכן בבוקר כו' בתוכם ממש משא"כ בחול א' חדשים לבקרים כו' רבה אמונתך בהעלם בבחי' מקיף בלבד וד"ל: