עלי עשור

פב, א

(קכו) עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור כו'. הנה פי' עשור הוא כלי הכנור העשוי' מעשרה נימין נק' עשור שיש בו עשרה נימין וסתם כנור אינו רק מז' נימין אך לפעמים הי' מנגן גם על השמינית והוא כנור העשוי משמונה נימין כמ"ש למנצח על השמינית כו' כידוע וזהו מ"ש עלי עשור כו' וקאי לע"ל דוקא שיהי' אז הכנור מיו"ד נימין שנק' עשור אבל עכשיו אין כנור דדוד רק מז' נימין ולפעמים גם על השמינית כנ"ל ומ"ש כאן עלי עשור דוקא לפי שבכל שבת יש הארה מיום שכולו שבת מעין דלעתיד ממש ע"כ אמר במזמור זה עלי עשור דוקא וד"ל. ולהבין ביאור הדברים הנה יש להקדים ענין אחד המבואר בפי' הפסוק אז יבדיל משה שלש ערים כו' כמה שמצינו שנתן לאברהם עשרה אומות הכנעני כו' עד הקיני קניזי וקדמוני ובכיבוש א"י לא ניתן לישראל רק שבעה אומות הכנעני כו' שהוא כל א"י (וארץ סיחון ועוג שנק' ארץ רפאים וגם הענקים שבא"י אינם מג' אומות הנ"ל) הטעם הוא לפי שכל עיקר ענין א"י הוא לברר בירורי' דרפ"ח כו' שנפלו בשבירה וידוע דעיקר השבירה הי' רק בבחי' המדות שהן ז' בלבד והן ז' מלכים קדמאין דתוהו שמתו כו' שנסתעף מהן ז' מדות דקליפה הן ז' אומות הכנעני החתי כו' שנאמר בהם לא תחי' כו' שלזאת ניתנה א"י בכיבוש לברר ז' מדות רעות דקליפה ע"י תו"מ שמקיימין שם דוקא כמ"ש במ"א וגם עכשיו בזמן הגלות כל עיקר ענין הבירורים אינו רק בז' מדות שעל זה הוא עיקר התורה שבאה לברר דבחכמה אתברירו כמ"ש להבדיל בין טמא לטהור כו' ובין כשר לפסול חייב זכאי כו' אבל ג' אומות דקיני קניזי וקדמוני הן בבחי' ג"ר כח"ב שבהן לא הי' בחי' שבירה כלל (רק בחו"ב הי' קצת נפילה באחוריים שבהם ולא בחי' שבירה כמ"ש ימותו ולא בחכמה וכידוע) ע"כ לא ניתנו לישראל בזמן משה וגם לא לענין הבירורי' שע"י תו"מ גם עכשיו בזמן הגלות שהרי לא ניתן אחוזה לישראל בא"י רק ז' אומות וג' אומות הללו לא נאמר בהן לא תחי' ולא נזכרו בכתוב כלל אך א"כ לכאורה יפלא מה זה שניתנו לאברהם בכריתות ברית אם לא ניתנו לאחוזה לבניו כלל הענין הוא דלעתיד יהי' גם ג' אומות הללו נתונים לישראל (וכמ"ש שם באריכות בראי' ברורה לזה ממה שמצינו בגבולין דא"י דיחזקאל לעתיד שלא

פב, ב

כגבולין דא"י שביהושע לפי שיתוסף ג' אומות הללו וממילא אין גבולות הארץ כמו בכיבוש דיהושע ע"ש). והיינו לא שיהי' ענין נתינה חדשה אלא שממילא יהיו נתונים לישראל אחר הבירור דז' מדות דקליפה ע"י תשובה ומע"ט עד ימות המשיח שבבירור בחי' ז"ת ממילא יאירו גם בחי' ג"ר דכח"ב בהם ויהיו במספר י"ס בשלימות ההארה מאחר דג"ר דכח"ב א"צ תיקון ובירור מצד עצמם א"כ בבירור ותיקון דז"ת שהן ז' מדות דבינה שבבחי' ס"ג ממילא יאירו ג"ר שבהם וראי' לזה ממה שמצינו בהיכל הז' שהוא היכל ק"ק שכלול מג"ר כח"ב שהוא היכל הרצון וכו' (ע"ש באריכות והיינו לא זכו בעתה זכו אחישנה פי' זכו בבירור דתורה ומצות ויחזקאל ראה שיזכו ע"ש וד"ל) והדוגמא מכ"ז יובן גם כאן בענין עלי עשור כו' דהנה ענין הכנור דדוד הוא בחי' עלי' המל' שהוא נפש דוד ע"י השיר והזמר בכנור כמ"ש למען יזמרך כבוד כו' יזמרך ממש וכמ"ש למעלה ולזמר לשמך עליון והזמרה הוא השיר שבכלי דוקא בכלי הכנור וכה"ג וכנ"ל במ"ש אזמרה לך בכנור קדוש ישראל כידוע דעיקר שירה בכלי יותר מבפה כמשי"ת וכמארז"ל כנור הי' תלוי למעלה ממטתו של דוד כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והי' מנגן מאליו פי' רוח צפונית הוא בחינת ה"ג דאימא שהן ה"ג מנצפ"ך כו' שבאין במל' לעורר בה העלאת מ"ן לעלות לבחי' המל' למעלה והוא בכל חצות לילה דוקא שמחצות ואילך מתחיל עלי' המל' כמ"ש חצות לילה אקום להודות לך כו' (וכמ"ש בזוהר בנותן לשכוי בינה כו' דבכל חצות לילה נמשך ה"ג עליונות ובטש בגדפוהי דתרנגולא כו' לעורר כל הנשמות כו') וזהו שהי' רוח צפונית מנשב בו ומנגן מאליו שלא ע"י אדם (כמו ענין עד יערה עלינו רוח ממרום לעורר בתשובה שההתעוררות אינה שלו אלא מתעורר מרוח דבת קול המכריז ומעורר כו' כמ"ש במ"א וכך היא בבחי' המל' שרש כל הנשמות למעלה דרוח צפונית דאימא מנשב בה ומנגן מאליו כמ"ש למען יזמרך כו') ועליי' המל' בהתעוררות זו שבאה מלמעלה היינו מחצות לילה עד עלות השחר בלבד דבעלות השחר מתקרבת ומתדבקת לקבל בחי' החסדים העליונים ומוחין חדשים מבוקר דיוסף הנ"ל שאז לא יתכן בחי' העלי' בשיר וזמרה בכנור וכה"ג לפי שאין השיר והזמרה רק בריחוק המקבל מן המשפיע שמתעורר לעלות ברנה וזמרה (אבל בהגיעו בקירוב נאמר אעירה שחר כו' וז"ש ובלילה שירה עמי בלילה דוקא וכמ"ש השמיעני את קולך כו' שהוא קלא דאורייתא בליליא דוקא ויש בזה ב' דברים אחד קירוב המקבל מעט מעט אל המשפיע. והב' שמ[ת]עורר ע"י קירוב המשפיע כו') והנה עיקר שירה בכלי דוקא כמ"ש

פב, ג

אזמרה לך בכנור דוקא והענין הוא כמבואר במ"א דגם שהשיר בפה נמשך ויוצא מהבל הלב שיש בו רוח חיים שם מלובש הכוונה שבמוח והעונג והרצון שבעצמות הנפש שהרי הקול מעורר הכוונה ופועל התפעלות יתירה לשמוע קול דברים שיוצאין מן הלב בהתפעלות השיר שבפה מ"מ קול הכינור מתוק וערב לנפש השומע להתפעל יותר בעצמות הנפש הגם שאין בו רוח חיים כלל כי השיר שבכלי שמלובש בדבר גשמי הוא כלי שבו ישכון אור המקיף דשיר עד שהוא מכוון לבחי' העצמות ממש מה שאין ביכולת השיר שבפה כלל כי בחי' המקיף הוא למעלה מבחי' אדם כידוע ושיר שבפה אינו מגיע רק בבחי' מוחין דאדם שהוא כוונת הרצון והשכל ומדות שבלב ולא בעצמות ההיולי של הנפש ממש כו' ולכך עיקר שירה בכלי יותר מבפה ולזה אמר אזמרה לך בכנור קדוש ישראל כו' לבחי' קדוש שלמעלה מבחי' המוחין וכוונה דאדם צריך לזמר בכנור דוקא כנ"ל וד"ל וגם כאן בכנור של דוד שהוא שיר שבכלי הוא למעלה משיר שבפה דמל' והיינו כמו למען יזמרך כו' וכן לזמר לשמך עליון דוקא כו' עלי עשור כו' לפי שהוא לגבי בחי' עצמות המאציל שלמעלה מבחי' המוחין כו' שאין שיר בפה מגיע לשם (ולכך שיר הלוים בכלי ושיר המלאכים הוא לפי כוונה והשגה שלהם (ומבואר שם שיש מעלה בשיר בפה מה שאין בשיר שבכלי ולכך יש מ"ד דעיקר שירה בפה) וזהו כנור הי' תלוי למעלה ממטתו של דוד כו' וכמ"ש אקום להודות לך כו' וכתיב גם אני אודך בכלי נבל אמתך אלקי כו':

(קכז) ומעתה י"ל בענין ההפרש בין כנור של ז' נימין לכינור של יו"ד נימין. דהנה ע"פ המבואר למעלה בענין ז' אומות כו' דעכשיו אין הבירור בגלות רק בז' מדות שבהן הי' השבירה אבל לא בג"ר דכח"ב שלא הי' בהן שבירה כלל כו' כך יובן כאן בענין הכנור של דוד שהוא עליי' המל' בכלי השיר דעכשיו שהוא בז' נימין בלבד לפי שאין העלי' והבירור עתה ע"י בחי' שם ב"ן בנוגה רק בבחי' ז' מדות שבהן הי' השבירה וזהו השיר בכל חצות לילה בכינור של דוד שמנגן ומעלה מ"ן מאליו ע"י בחי' רוח צפונית שמנשב כו' שהן ה"ג עליונות דבינה כנ"ל להעלות כל הניצוצות שנפלו בשבירה בעכו"ם שכללותם ז' מדות רעות הכנעני כו' (וכידוע בפי' שמע שם ע' שם ב"ן שמברר לז' מלכין קדמאין דבחי' תוהו שנק' ע' רבתי שנפלו למטה בע' שרים דנוגה כו'). אך לפעמים הכנור הוא משמונה נימין וכמ"ש למנצח על השמינית שהוא בבחי' בינה אם הבנים והוא להיות כי עיקר השבירה הי' בבחי' ס"ג דבינה כידוע. ואמנם הוא רק בז"ת שבה שהן המדות ולפעמי' עולה כללותם גם בשמינית שהיא בבחי'

פב, ד

בינה עצמה שכוללת ז' המדות כו'. (וראיי' משיר הלוים ששרשם בגבורות דבינה שנאמר בהן ועבד הלוי הוא דמתקן להוא שזהו בבחי' בינה כמ"ש בזוהר ומבואר במ"א) וכך הוא בכנור דדוד שהוא בחי' מל' מנגן על השמינית שזהו בחי' בינה שבמל' שכוללת ז' המדות שבמל' שמבררת לע' שרי' (כידוע בענין יע"ר ע' תלוי' כו') אבל כנור של יו"ד נימין אינו מנגן אלא לעתיד דוקא שהוא לאחר תשלום הבירור דז"ת דמדות שבמל' שאז ממילא יאירו ג"ר דכח"ב ולכך לעתיד דוקא יותן לישראל הג' אומות הקני וקניזי כו' ג"כ כנ"ל וע"כ אז דוקא יהי' כינור של דוד מיו"ד נימין נגד עליות י"ס שלימות דמל' וז"ש כאן עלי עשור דוקא לפי שמאיר בכל שבת מעין אותה המדריגה דלעתיד בתשלום כל הבירורים דז"ת שנפל בשבירה כנ"ל. והוא הארת יום שכולו שבת שנק' שבת שבתון כנ"ל. ע"כ א' עלי עשור מכנור של יו"ד נימין מעין דלעתיד באלף הז' שנק' שבת שבתון שכולל כל השבתות דעכשיו ונק' מנוחה לחי עולמים וכנ"ל דמזמור שיר ליום השבת קאי גם על בחי' יום שכולו שבת שמאיר בכל שבת דעכשיו ויום שכולו שבת שיר שלו בכנור של יו"ד נימין בע"ס שלימות כמו שיהי' לעתיד כנ"ל וד"ל. וזהו שמפרש הטעם לכל זה בכל פסוקים שלאחריו כי שמחתני ה' בפעליך במעשי ידיך ארנן כו'. פי' פעליך ומעשי ידיך הוא בחי' המל' שעולה בשבת בעליות הבירורים דרפ"ח כו' מכל אשר עשה בוי"ו ימי המעשה דחול כידוע וכאשר עולה המל' בבירורים הללו בטוב פעל ומעשה הבירורים שלזה הי' כל עיקר הרצון והתענוג העליון של המאציל בתחילת המחשבה כידוע דסוף מעשה עלה במח"ת כמ"ד ארץ קדמה לשמים כו' הרי נמצא בעלי' זאת בחי' עונג גדול יותר משהי' העונג שעלה במח"ת כשעלה ברצונו להאציל ולברוא ולעשות וכמ"ש וירא אלקי' את כל אשר עשה והנה טוב מאוד שזהו התענוג העולה בבחי' או"ח מטוב כשרון המעשה שהוטב בעיניו מאוד וטוב מאוד הוא בתענוג בלתי מוגבל דהיינו יתר מכפי המדה בתענוג שבתחילת המח' והרצון וכמשל הזורע וקוצר כו' ומתייגע הרבה שזהו מחמת התענוג שעלה במח' בתחלה במחשבתו שיהי' לו ברכה במעשיו ובעבודתו זו אח"כ אך לא ידע בתחלה איך יהי' וכשנגמר העבודה והצליח לעשות פירות הרבה בברכה מרובה יגיל וישמח ויתענג הרבה יותר מכמו שהי' התענוג בתחלה אעפ"י שלזאת נשא את נפשו בעבודתו בתחלה אך הי' מסופק בדבר אולי לא יצליח ויפסיד כמו בכל פיזור ממון בעסק מו"מ שמסופק אם יושלם רצונו וחפצו בריוח וברכה כו' אשר ע"כ יגיל וישמח בהצלחתו אח"כ וזהו ענין הרנה ושמחה שהוא בגמר

פג, א

העבודה שהי' מצטער בה הרבה והי' מסופק יותר על ההיפוך וכמ"ש הלך ילך ובכה נושא משך הזרע אולי ירקב ויפסיד וכן בפיזור ממונו במו"מ וכה"ג ואחר הצלחתו בא יבא ברנה נושא אלומותיו מטעם הנ"ל (וכמ"ש במ"א דלכך רננה ברמשא בכלות העבודה דאדם בשדה כשנושא אלומותיו כו' ושמחה בצפרא בחסד דבוקר אור) ובחי' רנה ושמחה כדוגמא זאת יובן בכלות כל המעשה דבירורי' דוי"ו ימי המעשה וכל אשר עשה כשהוא טוב מאוד כנ"ל. ע"כ אומרים מזמור שיר זה בליל שבת כי אז עלי' כל הבירורי' מכל ימי החול והיינו כי שמחתני ה' בפעליך דוי"ו ימי המעשה במעשי ידיך ארנן וד"ל. (אך א"כ מה זה שא' כי שמחתני ה' כו' דזהו משמע דהמעשה של הבירורי' שייך לשם הוי' דז"א ובחי' המל' אומרת להוי' שמחתני בפעליך במעשי ידיך כו' והלא כל הבירורי' הוא בבחי' שם ב"ן דמל' דוקא כידוע הענין הוא משום דכח הדכר הוא בנוק' ליתן לה עוז וכח לברר כי האיש דרכו לכבוש כו' כמ"ש במ"א וכמ"ש תנו עוז לאלקים שנותן עוז וכח לאלקים שם ב"ן לברר וא"ל לא הי' הצלחה בבירור זה משם דבחכ' אתברירו דהיינו בבחי' מ"ה דז"א כידוע לכך א' כי שמחתני הוי' דוקא ועל שמו נקראו פעליך ומעשי ידיך כו' וד"ל). ולהיות כי עיקר הבירורי' הוא בבחי' גדלות המוחין דג"ר דאו"א שבז"א שנמשך במל' כידוע. אך בחול מלובשים בדרך ירידה ובתשלום הבירור עולין בעילוי למע' וזהו ממש כדוגמא דלעתיד בתשלום כללו' הבירורי' דכל וי"ו אלפי שני דהוי עלמא שע"ז נאמר בכלל בא יבא ברנה נושא אלומותיו כו' א"כ מ"ש במעשי ידיך ארנן היינו בכנור של יו"ד נימין שהוא עלי עשור דוקא כמו לעתיד ואחר דבכל שבת יש בו הארה דלעתיד בכלל רק שהוא בדרך פרט משלימות כל הבירורים של וי"ו יומין דחול הזאת. וזהו ענין הנתינת טעם למה עלי עשור דוקא כי שמחתני ה' בפעליך במעשי ידיך ארנן בתשלום טוב המעשה שהוא טוב מאד כנ"ל וד"ל. ואח"כ א' מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך שזהו מדבר בשלימות אור התענוג הפשוט שבעצמות שנעשה מצד העלאת העונג מסוף מעשה דוקא כשהוא טוב מאד כנ"ל. כמשל המתענג בעצמותו ממש מטוב פעולתו שנתוסף ע"י בעצמות התענוג אור גדול מלבד מן התענוג שמצד עצם טוב הפעולה כידוע ומבואר במ"א עז"א מה גדלו מעשיך ה' דהיינו שמגדולת מעשיו שבא למטה בהתפשטות נתעלה בבחי' גדלות עצמותו ממש שלגדולתו אין חקר כלל (וכנ"ל בפי' שמו הגדול שיש בו ב' מדריגו'. הא' בירידתו למט' וכמו אימתי גדול כשהוא בעיר אלקינו כשמהולל מאוד בריבוי עולמות. והב' בגדולת עצמותו שנק' שמך עליון כמו שהי' הוא ושמו בלבד קודם הצמצום). וזהו מה

פג, ב

גדלו באין שיעור למעלה מפני שאין להם שיעור למטה כשנק' טוב מאוד כנ"ל. וכידוע שאא"ס למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית כו' והיינו מאוד עמקו מחשבותיך שהוא עומק תחלת המח' ורצון ותענוג שבעצמות ממש שהוא בעא"ע בעצמותו ונק' שעשועי המלך בעצמותו כידוע ואין לו שיעור בעומק למעלה בעומק רום כמו בעומק תחת כשמתפשט למטה עד אין תכלית והא בהא תליא ממש כידוע. ויתפרש הפסוק כפשוטו דמה גדלו מעשיך ה' בהתפשטות גדולתו למטה עד אין תכלית שזהו מה גדלו בריבוי ההתפשטו' ואח"כ מאוד עמקו מחשבותיך מסוף מעשה שעבמ"ת שניתוסף ע"י עומק רום בעצמותו בבחי' מאד ומ"ש מאד יותר גבוה ממה גדלו שאין שיעור לעומק כלל הרי זה כמו הנק' עומק לעומק וכמ"ש במ"א בפי' ממעמקים כו' מאחר שא' מאד עמקו דמשמע יש עומק שאינו במאד ועומק מחשבותיך בבחי' מאד כו' וכמ"ש נפלאותיך ומחשבותיך שנק' סדכ"ס אלינו אין ערוך אליך פי' דגם נפלאותיך ומחשבותיך הסתומים בשעה שעלה ברצונו כו' הבא בגילוי בהשתלשלות אלינו באבי"ע גם הם אין ערוך אליך לעמקו' מחשבותיך העצמיים שהן בבחי' מאד ע"כ אגידה ואדברה עצמו מספר דלפני אחד מה אתה סופר כו' וד"ל. ומ"ש מה גדלו ולא א' ג"כ מה מאד כו' הענין הוא דמה גדלו הוא בבחי' מ"ה דחכ' דבחכ' אתברירו שממנו גדלו למעלה כנ"ל בענין נושא אלומותיו אבל מ"ש מאד עמקו כו' הוא בחי' העלי' שבעצמות עומק רום שניתוסף בעצמות השעשועים שהוא רק בבחי' כתר שבכתר שזהו מאד עמקו ובאמת פי' הפשוט במה גדלו הוא ריבוי א' ומאוד עמקו מורה ריבוי לריבוי דהיינו דמאד הוא ריבוי בלתי מוגבל וקאי על העומק דמאד עמקו ועמקו הוא ג"כ ריבוי בלתי מוגבל ונמצא דמ"ש מאד הוא ריבוי לריבוי דמאד הוא ריבוי הב' והכל בבחי' הכתר בלתי מוגבל והוא לנגד ב' מדריגות דכתר בכלל בחי' כתר וכשב"כ גולגלתא דא"א ורדל"א שמבואר בכוונות דב"ש דלעיל וכך יובן ברום המעלות גם בכתר שבע"ס הגנוזות בעצמות. אך זהו בעילוי אחר עילוי בעצמתו ממש אבל בבחי' ירידה שמבחי' מל' דא"ס בהארת הקו כו' אחר הצמצום עז"א מה גדלו מעשיך רק ריבוי אחד דהיינו אחר הבירורי' דסוף מעשה שעלה במחשבה תחלה דאנא אמלוך בחי' מל' דא"ס כו' שזהו כמו שהי' הוא ושמו בלבד קודם הצמצום שנק' שמו הגדול בגדולת עצמותו דלגדולתו אין חקר כנ"ל אין כאן בחי' ריבוי לריבוי דגדולת ההתפשטות בלבד שהן ב' מדריגות בבחי' ההתפשטות בלבד שאינו רק ריבוי אחד משא"כ בריבוי בעלי' בעצמו' מאד עמקו כו' ולכך אמר מה גדלו לבד ולא א' מאד גדלו מעשיך כו' כמו שאמר לשון מאד עמקו. ובאמת גם

פג, ג

ריבוי הא' דעמקו מחשבותיך זה הוא למעלה גם מבחי' עילוי דסוף מעשה שעבמ"ת שהוא מל' דא"ס קודם הצמצום שנק' שמך עליון וכנ"ל בפי' נפלאותיך כו' אין ערוך אליך פי' אין ערוך לנפלאותיך ומחשבותיך שהן מקור למקור להשתלשלות לגבי בחי' עמקות מחשבותיך העצמי' כמו שהוא קודם שעלה במח' ורצון אנא אמלוך כו' והיינו אין ערוך אליך ממש לכך א' לשון מאד עמקו למעלה גם מטוב מאד שבסומ"ע שעלה במח"ת והוא ריבוי הב' שהוא ריבוי לבחי' עומק המח' כנ"ל וד"ל: