פו, ב

מתבררים הרי בחי' הטוב שבהם עולה לשרשו שהוא גבוה מאוד נעלה גם מבחי' אדם כנ"ל (ולכך בע"ת גדולים מצ"ג ששרשן בס"ג דתוהו שלמעלה ממ"ה דאדם כו'). אך הרע הנשאר הוא פסולת דפסולת שיוצא לאיבוד וזהו תיקונו במה שלכליי' עומד שעי"ז יבא רפואה לפנימי' כנ"ל כמו שידוע בענין י"א ארורים דקליפה שהן בי"א סממני הקטורת כו' שמוסיפים כח גדול בתענוג הריח דקטורת להמתיק כל דין קשה כו' וכנ"ל בענין טוב מאד זה מלאך המות כו' כי מסם המות נעשה סם חיים וכמ"ש בתורה שבאה בעה"ד טו"ר למשמאילים בה סמא דמותא למיימינים בה סמא דחיי כמ"ש רפאות תהי לשריך כו' וכמ"ש במ"א). וז"ש בפרוח רשעים כמו עשב וחציר לבהמה דלכליי' עומד והמתברר ממנו הוא הפסולת הגס יותר וזהו להשמדם לאיבוד ממש והוא כמו טוב מאד זה מה"מ הנ"ל ועד"מ הנ"ל מזיעתן של חיות וכה"ג וזהו עיקר טעם הבריאה לרע בשביל איבודו לבדו ולזאת יפריחו בתחלה כדי להשמדם אח"כ וכן משלם לשונאיו מאריך אף לרשעים בעוה"ז כו' וכה"ג כדי להאבידם בעוה"ב כדי שמזה יבא תוס' אור גדול בפנימי' מטעם הנ"ל וד"ל: