ותבט עיני בשורי

פז, א

(קלג) ותבט עיני בשורי בקמים עלי מרעים. פי' בשורי לשון הבטה כמו אשורנו כו'. האויב המביט בו בעין הרע (ורש"י פי' בעיני כמו בשורי והכל א' כמו שאול עוין את דוד ל' קנאה כו') כמו בהבטת עין רעה דבלעם שהשונא עיניו צופות לרעת הצדיק כמו צופה רשע לצדיק כו' אבל באיבוד הרשע מתנקם בו הצדיק ומביט בו וכמו ואני אראה בשונאי שהוא ראיי' נקמה במפלתם תחת שהי' מצפים לרעה כו' ולמעלה הימנו בחי' בירור וביטול הרע דנוגה בחי' עין מסוררים דמקטריגים הרעים כמו נתן עיניו במקדש ראשון והחריבו כו' (כמו שניסמית עינו של בלעם כו' ובגמרא בעובדא דרבא דפקע עינו דבר שישך כו') והוא לאחר תשלום הבירורים באבוד רשעים שבחכ' אתברירו והוא בעיני' דעין הוא בחכ' שהחכמים נק' עיני העדה ויש ראי' לטוב ויש ראי' לבחי' דין לענוש בראי' זו כמו שנתנו חכמים עיניהם כו' נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות ונק' ראי' עקומה כו' והוא להביט בשונאו להפילו והוא תוקף הדין שבראי' (וכמ"ש למראה עיניו ישפוט כו'). וזהו ותבט עיני לנקום מהם במפלת' כלומר ראתה העין מה שחפצה בהם מתחלה כו' ובקמים עלי המקטריגים פתאום בלתי נגלה