יביע אמר

יז, א

(ל) יביע אמר. פי' בזוהר שם אמ"ר אל"ף אבא ואיהו סליק ונחית אתחברת מ"ם בהדי אלף ונק' א"ם ר' רישא בוכרא כד מתחברין כולהו אתוון אמ"ר דא נהירו דאו"א עילאה וברא בוכרא ונהרין דא בדא כו' ובגין כך אוחו דא בדא ההוא אמ"ר כו' וכד כל האי מתנגיד ואתמשיך להאי רקיעא כדין איהו אשקי ואנהיר לתתא למעבד תולדין כדיוקנא דהני שמים כו'. והנה להבין כלל ענין המאמ' הזה יש להקדי' תחילה בכללות ענין תיבת אמ"ר שהוא בחי' ג' מוחין חכ' אור אבא הוא אלף ומ"ם הוא בחי' אור אימא שמתייחד בחכ' ונק' תרין רעין כו' כידוע והיינו שאמר אתחברת מ"ם באל"ף ונק' א"ם וכידוע דבינה נק' אם הבנים כאשר מתייחד בחכ' ורי"ש דנפיק מיחודם שהוא הנק' ברא בוכרא הוא בחי' הדעת שמקבל מחו"ב כמשי"ת (ומ"ש דאלף סליק ונחית הן ב' יודין שבו יו"ד העליון סליק כמ"ש והחכ' מאין כו' ויו"ד הב' התחתון נחית והוא בחי' יסוד אבא דנחית באימא כו') וכשיסוד אימא מקבלת השפע נק' אם במ"ם סתומה דוקא כו' וכשיוליד הדעת היא במ"ם פתוחה והוא מ"ם פתוחה דאמ"ר שיוצא הרי"ש דדעת וכמאמר המשנה אם אין דעת אין בינה אם אין בינה אין דעת ולכאורה הי' צ"ל תחילה אם אין בינה כו' כמו אם אין חכ' אין יראה דרישא כו' אך מפני שמ"ם סתומה כלול בה בהעלם בלבד לא נק' בינה אם הבנים עד שתהי' בבחי' מ"ם פתוחה להוליד הדעת כידוע דדעת גנוז בפומא דאימא כמ"ש מפי' דעת ותבונה והיינו ג"כ בפומא דמלכא דבינה הוא אלהים חיים ומלך כו' ועוד י"ל בפי' אם אין דעת הוא דעת דאבא שנק' מפתחא דכליל שית כו' שבלעדו אין בינה רק הבינה כלול בחכמה ואם אין בינה אין דעת המתפשט כו'. והנה לכאורה יש סתירה בפי' המאמ' הזה בג' אותיות דאמ"ר ממה שמצינו בזוהר דאמ"ר היינו א"ש מי"ם רו"ח והרי לפי' זה אש שהוא בבחי' גבורות הוא בבחי' גבורות דאימא והמ"ם שהוא בבחי' מי החסדים הוא בבחי' החסדים דאבא והרוח הוא בבחי' דעת שכוללם יחד כו' וכמ"ש במ"א שזהו פי' המאמרות דתור' שהוא בחי' הדיבור דרוח שנק' קול