יז, ג

והנה באמת בכאן הוא מדבר בבחי' תולדות הנשמות מבחי' יסוד שנק' אור הזרוע לצדיק כו' שז"ש דאשקי לתתא כו' ששרשו מבחי' הדעת דוקא כמ"ש והאדם ידע כו' שבו עיקר כח המוליד שבטיפה שבמוח (כידוע דהטיפה כלול מאש ומים ובחי' הרוח שבה הוא עיקר המוליד כמ"ש כי רוח יזרעו כו') וכח המוליד הוא מוליד בדומה לעצם דוקא משום דכל בחי' העצמו' נמשך בשפע זו ולזאת יוליד נפש שלימה בדומה לו כו' וכמ"ש במ"א וא"כ ודאי בהכרח לפי זה דדוקא בחי' עצמיות המוחין דאו"א הוא שמתלבש בז"א כדי להוליד נשמות שזהו אור הזרוע בבחי' יסוד ז"א כו' להוליד בדומה לו שהן הנשמות שנק' אדם אדמה לעליון ע"ד מ"ש ויולד בדמותו כצלמו כו' (ולכך אתם קרויים אדם שהן נשמות שהן בצלם אלקים דדו"נ וכו') ולזאת צ"ל עיקר ההמשכה בז"א מעצמיות המוחין דאו"א בבחי' הדעת דוקא שהוא אות הרי"ש דאמ"ר בחי' רוח שכלול מאש ומים מחו"ג דאו"א להוליד בדומה לעצם ומז"א נמשך למל' והוא עיקר ענין היחוד דזו"נ בליל שבת למיעבד תולדין דנשמות וזהו בדיוקנא דשמים דמספרים שהן עצמיו' המוחין דאו"א בבחי' ג"ר שבהן כטיפה במוח האב שמוליד בדומה לעצם נפש האב (וכמ"ש מה שמו בחי' פנימי' אבא מה שם בנו בחי' ז"א) ולא מדבר כאן על ז"א עצמו כפי הנראה לכאורה מלשון ברא בוכרא כנ"ל אלא על בחי' כח המוליד שבמוחין חב"ד דז"א שנמשך לו מעצמיו' המוחין דאו"א לפי שבשבת מאיר מפנימי' ע"י באו"א ולכך יביע אוחו כמ"ש במ"א בענין התהוות טיפה הרוחני' במוח ע"י הדעת שתלך במהירות כו' וגם כאן יומא ליומא יביע בלי עיכוב באמצע כלל וכדרך שפע עצמיות שנכללי' בה כל האברים ע"כ אתכללא דא בדא להיו' כי שלימות כולם נכלל בזה ע"כ אוחו דא בדא האי אמ"ר בדרך פרט מיומא ליומא כו' שזהו ע"י בחי' הדעת שבא בכלל ופרט דימים כמו בלילות דמל' שא' ולילה ללילה יחוה דעת כמשי"ת בסמוך וד"ל: