להגיד כי ישר ה'

פח, ג

(קלה) להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו. פסוק זה האחרון קאי על תחילת המזמור הזה שא' טוב להודות כו' עד מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך וא' מה עמקות הללו הוא מ"ש איש בער לא ידע כו' מה שבפרוח רשעים כו' להשמדם כו' עד צדיק כתמר כו' ועכ"ז בא ליתן טעם לשבח כולל כו' והוא להגיד כי ישר כו' פי' ישר הוא קו האמצעי דתיקון שהוא בחי' היושר שמתקן לבחי' העיגולים דתוהו שקדמו לו כו' (וכידוע דבחי' העיגולים הוא בבחי' נפש ובחי' יושר הוא בחי' רוח שבא לתקן בחי' העיגולים והוא בחי' אדם דיושר דתיקון שמתקן בחי' העיגולים דתהו וכמ"ש האלקי' עשה את האדם ישר כו' וזהו כללות הענין בפסוק זה דמפרש הטעם למה צדיק כתמר כו' לפי ששתולים בבית ה' דוקא דהיינו בחי' שם מ"ה דחכ' כ"ח מ"ה דתו' שהוא בחי' התיקון בקו האמצעי שהוא בחי' היושר כו' וכידוע דהתו' באה בבחי' ההתכללות דג' קוין ימין ושמאל ואמצע וכמ"ש מימינו אש דת כו' כאש שחורה ע"ג אש לבנה כו' והן ה"ח וה"ג מ"ע ול"ת שמור וזכור דכלולי' זע"ז כמו שאנו רואים בכל דין והלכה שיש בה פנים לכאן ופנים לכאן לחו"ג ובאופן זה כשר ובאופן זה פסול וכן בטו"ט חייב וזכאי כו' שזהו עיקר ענין הבירור שיהי' מזג

פח, ד

ומשקל במדה נכונה בב' הקוין דחו"ג כמ"ש מי מדד בשעלו מים כו' שהתו' שרשה בקו המדה שהוא קו האמצעי הכולל לב' הקוין במדה ומשקל מכוון בקו המשקולת ולא יהי' נטי' לימין ושמאל ביותר מכפי המדה כמ"ש לא תסור ימין ושמאל ולא להטות כלפי חסד שבימין יותר מכפי המדה ולא להטות כלפי דין שבקו השמאל בכל דין והלכה כמ"ש אל תוסף על דבריו כו' משום דכל אמרת אלוק צרופה כו' והוא בחי' התיקון דאדם ישר שלא לנטות לצד מן הצדדים וממילא לא יבוא מזה שום אופן שנק' חיצוני' כלל כי נבדל הפסול מן הכשר והטמא מן הטהור לא יקבל רק כפי הצורך כו' משא"כ בב' הקוין שנוטה לימין יותר יוצא מותרות החסדים ובקו השמאל יוצא מותרות הגבו' כידוע בענין אברהם שיצא ממנו ישמעאל כו' וזהו דוקא בבחי' היושר שמתכללים דבר מהיפוכו כמו איברי האדם שכלולי' זע"ז כידוע ולכך נק' התו' ג"כ בבחי' אדם וכמ"ש זאת תורת האדם ויש בה פרקין ושייפין כו' כמ"ש בזוהר אבל בבחי' העיגולים דתהו הרי הן זת"ז בלתי מתחברים כלל ואם הם בקוין המה מפורדים לא יש בחי' התכללות כל דבר והיפוכו כו' רק זה אחר זה כו' ע"כ יצא מותרות שפע שהוא בחי' פסולת ומותרות שצריך בירור כו' והם ז"מ דתהו שנפלו ומתו כו' וכידוע דהבירור דתהו הוא ע"י בחי' יושר דאדם והוא שם מ"ה דתיקון דבחכ' איתברירו אך הנה לתקן מה שנתקלקלו צריך לזה חכ' ושכל עמוק יותר כידוע בענין תורתו אומנתו חכמתו תעמוד לו לתקן כו' והוא שם מ"ה החדש שהוא מלך הח' כו' ששרשו בחי' עמקות המח' העליונה דמחשבה הוא חשב מ"ה דחכ' ועומק המח' הוא שרש ומקור התיקון והוא מ"ש בתחילת זה המזמור טוב להודות כו'. אך שלימות התיקון נעשה ע"י שם הוי' כמ"ש סדר הענין אח"כ מאד עמקו מחשבותיך כו' בפרוח רשעים שהוא ירידות ונפילות פסולת בשבירה דז"מ עד שיורי הג' מלכים שלא נבררו שיוצאי' וכלים בבחי' איבוד להשמדם כו' ואתה מרום כו' בבחי' שרש החכ' שבתו' העצמי' טרם ירידתה לברר כו' כנ"ל עד צדיק כתמר יפרח כו' שהוא מדבר בירידת כח מה שבחכ' דתו' ע"י נשמות הצדיקים השתולים בבית ה' כו' שהוא אותיות דתושב"כ ותושבע"פ שכ"ז מבחי' התיקון דשם מ"ה שמברר לב"ן דתהו עד שלא ימצא שום פסולת כלל כידוע בע"ח בבחי' הבירורי' דאו"י מלמעלה למטה הרי מה שלא נברר לפני האצי' יורד באצי' להתברר ומה שלא נברר באצי' יורד בבריאה להתברר שם וכן מבריאה ליצי' ומיצי' לעשי' עד פסולת היותר גס שבסוף העשי' שיוצא לאיבוד לגמרי ונא' שישחוט ליצה"ר כו' וזהו ענין עמקו מחשבותיך דלא מושג בכל מח' חש"ב מ"ה דחכ' דתיקון למה צריך לבוא לבחי' התיקון הזה כ"א לא הי' בחי' שבירה קודם א"צ

פט, א

לתיקון ולמה עשה שיהי' בחי' שבירה בז"מ עד שלמטה יצא פסולת הגבו' שז"ש בפרוח רשעים כדי להשמדם והוא ע"י בחי' התיקון דצדיק ששתול בבית ה' (וכמ"ש למכה מלכים גדולים בחי' הריגה נחלה לישראל עבדו בחי' התיקון דאדם שהוא בתו"מ שישראל עושין בא"י דוקא). אך זהו מה עמקו מחשבותיך להיות השבירה והתיקון אח"כ והנשאר גס ופסולת שא"א לברר יאבד וישמד כו' שאינו בא דבר זה רק בהעלם עומק המחשבה סתימאה כענין שתוק כך עלה במח' כו' שאין טעם לרצון כי עמוק הוא בהעלם העצמות ממש דלא ידע לי' בר איהו וכמ"ש נפלאותיך ומחשבותיך אלינו בהשתלשלות בבחי' התוהו והתיקון אין ערוך אליך עדיין וכמ"ש אין דומה לך גם לתחה"מ ועוה"ב שלאחר הבירור כו' (אך מ"ש איש בער לא ידע כו' זאת דפרוח רשעים כו' אבל מי שיש בו כח מ"ה דחכ' ידע ענין הבירור דרשעים כו' זהו בבחי' התיקון דשם מ"ה לב"ן אבל בשרש ומקור בחי' התיקון הוא נשאר בעומק המח' שמשם נמשך בחי' מ"ה החדש כו' וד"ל). וזהו להגיד כי כי ישר ה' כו' פי' הגם שעמקו מחשבותיך בשרש בחי' התיקון אך זה בגילוי אור ולהגיד כי ישר הוי' כו' שהוא בעצמו למעלה מעלה לגמרי מבחי' מקור הבירורים שהרי לא נמצא משם הוי' שום בחי' מותרות שפע כלל כי ישר הוי' כו' להיות בשרשו בחי' עצם השלימות שלימותא דכולא ומה שבחי' שם מ"ה דתיקון נק' אדם היינו רק אדמה לעליון לשלימות העצמות ממש וכמ"ש ויברא האדם בצלמו כו' (ובכללות היינו א"ק שנק' אדם דבריאה כידוע) וז"ש כי ישר הוי' צורי בחי' אדם דיצי' הוא בחי' רוח והוא בחי' מ"ה אדם דתיקון שמקבל מבחי' העלם מ"ה דא"ק במחה"ק דאדם דבריאה וזהו הוי' צורי ששם לא נמצא עולתה כלל דהיינו שאין שם שורש אחיזה לחיצוני' כלל ולכך עמקו מחשבותיך להיות מקור התיקון גם בשבירה כו' שלזאת עשה השבירה בבחי' ב"ן שיוברר ע"י שם מ"ה עד שלא יהי' מציאות עולתה כלל דמ"ש עולתה לשון נוק' היינו משום דלפתח חטאת רובץ והוא חוי' דרע דנוג' דקטיר לרגלוהי דנוק' דרגלי' יורדות מות כו' וכידוע בענין נחש כרוך על עקבו לא יפסיק כו' וכשיבוער הטומאה לגמרי מן הארץ דמל' שאז יהי' הבירור גם בעקבות משיחא עד מל' דמל' דעשי' דנוגה דסוף העשי' היינו עד דמטין רגלין ברגלין כו' ואז ולא עולתה בו דנוק' דמל' משום דישר הוי' צורי פי' הוי' דיושר דמ"ה דז"א מברר לצורי בחי' המל' שנק' צור כמ"ש ההופכי הצור אגם מים שזהו מיתוק הגבו' דנוק' שבסוף העשי' כמארז"ל אין צור כאלקינו כו' עד שלא נמצא בו עולתה דנוק' במציאות כלל (ועוד פי' צורי כצור וסלע כפי' הפשוט כמו צור משגבינו ולא לשון יצי' והוא בחי' מקיף דמל' שנעשה מהבירורים דאו"ח ע"י או"י דוקא וד"ל) ומ"ש ולא

פט, ב

עולתה בו ולא א' עולתה בה משום דכח הדכר לברר וכמ"ש תנו עוז לאלקי' כו' ונכלל הנוק' בדכורא והוא בחי' יושר בחי' רוח שמתקן לבחי' עיגולי' בחי' נפש כנ"ל ומי שהוא מבורר בעצמו ונק' כו' יש ביכולתו ליתן עוז לברר למי שצריך בירור והוא בחי' המל' ולכך א' ולא עולתה בו לשון זכר ולשון נסתר שהוא בהעלם עומק המח' שמשם מקור כל הבירורים רק בסומ"ע עבמח"ת שהוא שלימות הבירור לעיגולים דב"ן דתה"ו (וזהו שהקרי עולתה בוי"ו ולא הכתי' שהקרי במל' והכתי' בז"א כידוע לא כמו שהוא נכתב בהוי' הוא נק' נכת' בהוי' ונק' אלקים כו' וד"ל) ופי' להגיד להמשיך או"י באו"ח דמל' עד סוף הכל כו':