ה' מלך גאות לבש

פט, ב

(קלו) ה' מלך גאות לבש כו'. פי' אחר שמדבר בבחי' שם מ"ה דתיקון שהוא בחי' ז"א עתה מדבר בבחי' המל' שזה בענין הנוק' דז"א שם ב"ן דהיינו מדת המלוכה שהיא מדה בפ"ע נבדלת מעצם המדות דז"א חג"ת נה"י כמ"ש במ"א בפי' לך ה' הממלכה שהוא מדת ההתנשאות עד"מ באדה"ת שמדת ההתנשות מוטבע בו מתחלה גם בתינוק קטן שטבעו לרדות ולמשול בבהמות ועופות וכמ"ש וירדו כו' שזהו מבחי' אדם דוקא שהאדם דוקא טבעו להתנשאות ולרדות ולמשול כו' לכך נמצא באדם הבחירה משא"כ בבהמה להיות בבחי' יש אמיתי כי אדם אדמה לעליון כמ"ש במ"א ועיקר ענין המדה הזאת אע"פ שנבדלת מן העצם כי אינה רק להתנשאות על זולתו שחוץ ממנו ולא כשאר המדות שהן עצמי' כמו טבע החסד והטוב להיטיב וכה"ג אך גם טבע מדה זאת גם היא עצמי' בטבע תולדתו ואמנם אשר הוא להתנשאות על זולתו הרי השורש בא מצד עצם ההתנשאות בבחינת יש בעצם ה"ז למעלה מכל שאר המדות שאינם נחשבים מבחי' העצם ממש ומדה זאת באה מצד רוממות העצמי' ממש ומטעם זה יש במדה זו מעלה ע"כ המדות גם למעלה מן החכ' ורצון ועונג שהרי גם הרצון והעונג שבמדות ההתנשאות שבאה מצד רוממות העצם דוקא הוא יותר גבוה מכל הרצונות והתענוגים שבכל המדות כו' רק לגבי מי שמתנשא עליו אינה באה רק בבחי' התפשטות שחוץ מן העצמות משא"כ החכ' והחסד שנמשכו למקבלים בבחי' עצמי' החכ' והחסד שבו כו' ונמצא מובן עכ"פ שגם שלגבי המקבלים אין מדת ההתנשאות רק בבחי' לבוש שמתלבש בהתפשטות ההתנשאות שהוא מרחוק דוקא ולא בא בקירוב כמשי"ת מ"מ שרשו בעצמו יותר מכולם וגם בבחי' אדם הרי ע"י מדה זו היא עצם טבע האדם שהוא יש אמיתי יותר ממה שנקרא אדם ע"י בחי' שם מ"ה דחכ' כמו שאנו רואים יתרון המעלה על בחי' העיקר שבאדם המורה על עצמיות בחי' אדם הוא טבע הממשלה שבו שזהו מצד בחי' עצמותו ממש משא"כ החכ' שבו שנק' נפש השכלית ומדברת א"ז בחי' עצמיות האדם כ"כ ולכך גם ברצון ותענוג שבמדה זו היא בבחי' עצמיות יותר וכידוע