ה' מלך גאות לבש

פט, ב

(קלו) ה' מלך גאות לבש כו'. פי' אחר שמדבר בבחי' שם מ"ה דתיקון שהוא בחי' ז"א עתה מדבר בבחי' המל' שזה בענין הנוק' דז"א שם ב"ן דהיינו מדת המלוכה שהיא מדה בפ"ע נבדלת מעצם המדות דז"א חג"ת נה"י כמ"ש במ"א בפי' לך ה' הממלכה שהוא מדת ההתנשאות עד"מ באדה"ת שמדת ההתנשות מוטבע בו מתחלה גם בתינוק קטן שטבעו לרדות ולמשול בבהמות ועופות וכמ"ש וירדו כו' שזהו מבחי' אדם דוקא שהאדם דוקא טבעו להתנשאות ולרדות ולמשול כו' לכך נמצא באדם הבחירה משא"כ בבהמה להיות בבחי' יש אמיתי כי אדם אדמה לעליון כמ"ש במ"א ועיקר ענין המדה הזאת אע"פ שנבדלת מן העצם כי אינה רק להתנשאות על זולתו שחוץ ממנו ולא כשאר המדות שהן עצמי' כמו טבע החסד והטוב להיטיב וכה"ג אך גם טבע מדה זאת גם היא עצמי' בטבע תולדתו ואמנם אשר הוא להתנשאות על זולתו הרי השורש בא מצד עצם ההתנשאות בבחינת יש בעצם ה"ז למעלה מכל שאר המדות שאינם נחשבים מבחי' העצם ממש ומדה זאת באה מצד רוממות העצמי' ממש ומטעם זה יש במדה זו מעלה ע"כ המדות גם למעלה מן החכ' ורצון ועונג שהרי גם הרצון והעונג שבמדות ההתנשאות שבאה מצד רוממות העצם דוקא הוא יותר גבוה מכל הרצונות והתענוגים שבכל המדות כו' רק לגבי מי שמתנשא עליו אינה באה רק בבחי' התפשטות שחוץ מן העצמות משא"כ החכ' והחסד שנמשכו למקבלים בבחי' עצמי' החכ' והחסד שבו כו' ונמצא מובן עכ"פ שגם שלגבי המקבלים אין מדת ההתנשאות רק בבחי' לבוש שמתלבש בהתפשטות ההתנשאות שהוא מרחוק דוקא ולא בא בקירוב כמשי"ת מ"מ שרשו בעצמו יותר מכולם וגם בבחי' אדם הרי ע"י מדה זו היא עצם טבע האדם שהוא יש אמיתי יותר ממה שנקרא אדם ע"י בחי' שם מ"ה דחכ' כמו שאנו רואים יתרון המעלה על בחי' העיקר שבאדם המורה על עצמיות בחי' אדם הוא טבע הממשלה שבו שזהו מצד בחי' עצמותו ממש משא"כ החכ' שבו שנק' נפש השכלית ומדברת א"ז בחי' עצמיות האדם כ"כ ולכך גם ברצון ותענוג שבמדה זו היא בבחי' עצמיות יותר וכידוע

פט, ג

וד"ל. והנמשל מזה יובן למעלה שזהו ענין נתב"ס דבחי' מל' דא"ס שזהו כשעלה ברצונו ומח' הפשוטה אנא אמלוך כו' אע"פ שהוא מדה אחרונה בכולן כידוע הרי מצד שרשה בבחי' ההתנשאות שבה דוקא מצד עצם הרוממות שהוא בעצמות ממש בבחי' יש אמיתי ה"ז מלמעלה מע' גם מבחי' הרצון והתענוג וחכ' ומדות שבו שבמדה זו יש שורש משלימות העצמי' יותר מהשלימות שהוא ע"י חכ' ומדות כו' וד"ל. ובזה יובן גם בע"ס דאצי' הגלויות מהעלם העצמות ממש שיש יתרון מעלה במל' מדת ההתנשאות להיות מלך על עם דבי"ע כו' שנק' כתר מל' שהוא המלך המרומם לבדו מאז בבחי' מל' דא"ס הנ"ל יותר מחכ' ומדות דז"א דאצי' שנקרא אדם כנ"ל והוא מטעם הנ"ל שמדה זו מגיע בעצם השלימות יותר ונמצא שגם בבחי' אדם יש יתרון מעלה במל' דאצי' שנק' אדם תתאה יותר מאדם דאצי' בחי' ז"א שע"י חכ' מוחא דאו"א שבו כו' וד"ל. וכמו"כ הענין תושב"כ ותושבע"פ שמבואר למעלה בפי' ישר הוי' כו' דתושב"כ בבחי' אדם שם מ"ה דז"א דאוריי' מח"ע נפקת כידוע ותושבע"פ מל' קרינן לה מתניתא מלכתא כמלך שגוזר כו' שזהו בחי' אדם שמושל כו' שהוא מצד רוממות העצמי' ממש הרי יש יתרון מעלה בתושבע"פ על תושב"כ כידוע בענין אלה מועדי ה' אתם דוקא חכ' שבמל' כשגוזרין כן יקום בחי' מועדי הוי' דז"א וכה"ג הרי אנו רואים שכל המצות בלתי מפורשין בתושב"כ כלל וכאשר יגזור אומר בתושבע"פ מל' קרינן לה כן יקום ולכך נק' מתניתא מלכתא כו' ואם הי' מצד החכ' שבמל' בלבד איך יהי' כח במקבל יותר מן המשפיע שהיא ח"ע בתושב"כ אלא הוא מצד בחי' המל' ומטעם הנ"ל דנתחב"ס דוקא וז"ש א"ח עט"ב וכמ"ש במ"א. ואמנם אעפ"כ הרי נאמר מלך במשפט יעמיד ארץ במשפט בתושב"כ דוקא שאם אין לחכמי תושבע"פ ראי' מן המקרא לא יוכלו לשפוט כו' וז"ש בי מלכים ימלוכו כו' שכל גזירות דין דמל' הכל על ידי משפט דתושב"כ בחי' ח"ע שבמדות דז"א וזהו שבחי' בנין המל' הוא משם מ"ה דאדם דוקא כידוע. וזהו שסמך מזמור זה ה' מלך למזמור שקדם שמדבר הכל בבחי' שם מ"ה דז"א כנ"ל בפי' כי ישר הוי' עד ולא עולתה בו אז הוא מלך במשפט כו' והוא ענין ה' מלך כמ"ש וישב ה' מלך לעולם כו' וד"ל. וזהו ה' מלך גאות לבש פי' גאות הוא בחי' ההתנשאות שבה מצד עצמיות הרוממות כנ"ל וכמ"ש כי גאה גאה כו' שהוא בחי' יש אמיתי שמצד עצמות שהוא רם על הכל ואמנם לגבי המקבלים ה"ז בא רק בבחי' לבוש להלביש א"ע בלבוש ההתנשאות שחוץ מעצמו כנ"ל כי באמת אין עוד מלבדו וכולא קמי' כו' רק שמתלבש בלבוש דגיאות והתנשאות כדי להיות מלך על עם וכמו שעבמ"ח הפ' אנא אמלוך שהוא ג"כ בבחינת לבוש בלבד אבל שרשו ברוממות התנשאות בעצמות ממש

פט, ד

כנ"ל ונתב"ס כנ"ל וד"ל. וזהו לבש הוי' עוז ואין עוז אלא תורה שלבוש מל' זה הוא מלביש ע"י התורה דוקא כמ"ש עוז והדר לבושה כו' וכמ"ש בי מלכים ימלוכו כנ"ל בפי' מלך במשפט יעמיד ארץ כמו שכל דבר מלך שלטון דתושבע"פ הוא ע"פ משפט דתושב"כ וזהו עוז התאזר כמו חגרה בעוז מתניה שהאזור הוא למטה דבוק במתניו לחזק ההילוך עם כח גופו משא"כ החגורה למע' וז"ש חגרה בעוז מתניה שהוא ענין קבלת תושבע"פ מעוז דתושב"כ כמ"ש ה' עוז לעמו יתן וכן תנו עוז לאלקים כו' כי מה שיש ביכולת כח תושבע"פ מל' קרינן לה לגזור בפה ולברר זה כשר וזה פסול כו' הוא נמשך מעוז העליון דשם מ"ה דז"א שבח"ע כמ"ש חכמות בחוץ כו' ח"ע דאתמשיך בח"ת כו' והוא לבוש השני דעוז התאזר מלך זה כדי להיות מלך במשפט יעמיד כנ"ל וד"ל. ועיקר האוזר בעוז זה שא' עוז התאזר הוא לחזק מתניים כמו אוזר ישראל בגבורה שהעוז דתורה הוא מבחי' הגבור' דז"א שהוא בחי' דין גבו' דע"י שבח"ס לשפוט הכל במדה כו' והיינו שהיא רק חיזוק מתניים שהוא בבחי' ההילוך בנו"ה שנק' מאזני צדק והן כליות יועצות אור להשפיע שלא יטה ימין ושמאל כו' וידוע שבחי' נצח שהוא בימין כמ"ש נעימות בימינך נצח בו עיקר הגבורה נק' רוח עצה וגבורה וכמ"ש וגם נצח ישראל כו' כמאמר איהו בנצח ואיהי בהוד מל' וזהו עוז והדר לבושה כו' (אע"פ שההוד בקו השמאל הרי כח השמאל נכלל בימין כמ"ש במ"א). וזהו אף תכון תבל בל תמוט פי' ע"י עוז התאז מלך בזה תכון תבל בל תמוט כמ"ש יעמיד ארץ בבחי' החיזוק שלא יבא שום מותרי שפע לחיצוני' ולא יקבל המותרות מקו השמאל או מקו הימין ולא תמוט עולם ועד כו' ואף זה רבוי הוא שמלבד עצם השלימות שבמלך זה שלבושו עוז כו' הנה גם ע"י תכון תבל וכח וגבו' עוזו ע"י התורה שבחכ' אתברירו (וגבור' גימט' רי"ו ותבל גימט' ב"פ רי"ו גבו' עילאה וגבו' תתאה דתושב"כ ותושבע"פ כמ"ש במ"א בענין מי ימלל גבו' כו' ובפי' משחקת לפניו בתבל ארצו כו') וזהו בצירוף תושבע"פ דוקא שתיכון תבל אבל במשפט תושב"כ יעמיד ארץ בלבד ולא תבל כו' וד"ל. נכון כסאך מאז מעולם אתה כו' פי' כסאך הוא כסא המלוכה ונק' כה"כ כו' ואין כבוד אלא תורה וכתיב ה' קנני ראשית דרכו כו' שכאשר עבמ"ח אנא אמלוך נכון הי' כסא המלוכה הזאת לשפוט במשפט התורה דוקא כי התורה קדמה לעולם כמ"ש ואהי' אצלו אמון כו' וכנ"ל בפי' בי מלכים ימלוכו כו' והמשפט של מלך נק' כסא המלוכה כשיושב על כסא לשפוט ושש מעלות לכסא הן המדות שבתושבע"פ חכמתו העצמי' כידוע. וזהו נכון כסאך מאז מקדמת דנא דהיינו קודם שעלה ברצה"פ בבחי' המלוכה כו' וזהו מעולם אתה מעולם הא"ס עצמו

צ, א

כמו שהוא בבחי' רוממות העצמי' ממש אתה לבדך כי גם עכשיו אין שינוי לפני עצמותו כלל בין קודם מקור ההשתלשלות לחפוץ בכתר מל' לאחר ההשתלשלות כמ"ש אתה אחד ושמך אחד וכן אתה קדוש ושמך קדוש דכמו שהוא בעצמותו ממש כך הוא בבחי' שמך שהוא מל' דא"ס וכמארז"ל הי' הוא ושמו בלבד וכמ"ש אני הוי' לא שניתי וכן אתה הוא כו' וכידוע וזהו נכון כסאך מאז מעולם אתה בלי שינוי כלל וד"ל: