מזמור לתודה

צ, ד

(קלח) מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ. הנה מבואר בסידור פי' הכוונה דמזמור לתודה שהוא בחי' או"א דיצי'. וי"ל למה מזמור לתודה בבחי' או"א דווקא ובבחי' או"א דיצירה דוקא. והנה תחלה י"ל בכללות ענין קרבן תודה שבא על ההודאה דווקא וההודאה היא בבחי' או"א דווקא. וי"ל תחילה ענין הידוע בפי' אל דעות ה' שיש ב' מיני דעות. הא' בחי' ד"ע שהוא הדיעה דמשפיע שהוא מלמעלה למטה. והב' בחי' ד"ת שהוא דיעה דמקבל שמלמטה למעלה והן ב' הפכים ומ"ש כי אל דעות ה' שסובל ב' דעות הללו

צא, א

מוכרח שהוא בעצם למעלה משניהם ע"כ סובל ב' הפכי' שלהם וב' הדעות הללו שווין לפניו. ולהבין ביאור הדברי' הנה ידוע שיש ב' מיני שפע הא' מיש לאין והב' מאין ליש והשפע דמיש לאין הוא מבחי' יש האמיתי שהוא עצם המהות ממש כמו שהוא טרם שבא לכלל בחי' משפיע להיות מקור למקבל עדיין וא"כ מה שנק' שפע זו מיש לאין אין זו שפע ממש ממהותו ועצמותו כלל אחר שאינו נק' משפיע ולא בחי' מקור להשפיע כלל אלא רק בחי' גילוי אור הבא בצמצום גדול דכלא ממש חשוב זהו הנק' מיש האמיתי לאין ע"ד דוגמא הידוע מעצם התהום שמתפשט גילוי נביעה במעינות תהום דכלא ממש חשיב וכמו זיו עצם השמש או כמו גילוי וחיות מעצם הנפש וכה"ג מגילוי צמיחה מעצם כח הצומח כו' ומאחר דכלא ממש חשיב נק' אין ע"ש העדר המציאות כאלו אינו במציאות כלל לגבי עצם שנק' יש האמיתי כידוע. והשפע הב' מאין ליש נהפוך הוא שהאין הזה הוא בחי' מקור השופע שנק' בשם משפיע עכ"פ וכנביעת מעיינות תהום וכגילוי אור עצם הנפש כו' והיש הוא גילוי ההשפעה עצמה הבא למקבל דווקא כמו מעיינות תהום שבאים בגילוי בנהרות כמ"ש השולח מעיינות בנחלים וכגילוי חיות הנפש הרוחני באיברי הגוף שנק' יש בבחי' חיות בשר גשמי וכגילוי צמיחה הרוחני בעשב הנתפס במישוש וכה"ג בזיו השמש בבואה בהתלבשות בהארתה על הארץ משא"כ אור העצמי שכלול במאור כאור חיות רוחני' הנפש הכלול בעצם הנפש וכאור גילוי התנועה קודם שמניע שכלול בעצם החיות אך כשמתפשט להניע ולהחיות ולהאיר נק' משפיע זה בבחי' ההעלם עדיין שלא נודע שפעו בבחי' יש גמור ונק' מקור נעלם קודם שבא לידי גילוי ולפי שהוא בבחי' ההעלם לגבי המקבל השפעה נק' אין כלומר בהעלם עליו כאלו אינו אבל אדרבה הרי הוא היש העיקרי והמקור שממנו מקבל השפעתו והשפע שמקבל אינו רק חלק בעלמא והוא הנק' יש מוגבל וגם נק' יש נפרד כמו המתנה שנתונה ביד המקבל שנפרדת מיד הנותן וכן מי הבריכה הנפסקת מן המעין הנובע דנביעת המעין אין לו שיעור והוא בהעלם גדול ובבואה בגילוי לבריכה נק' מוגבל וגם נפרד ששם כבר נפסק המעיין ונמדד שם שיעורו בלי יתוסף עוד כו'. וזהו ג' מיני שפע הנק' אור וכח וחיות הנז' בלק"א והכל בבחי' השפע הב' דמאין ליש נפרד הנ"ל. ונמצא שב' מיני שפע הללו ב' הפכים הם ושניהם אמת דהנה השפע שנק' מיש האמיתי לאין הרי האין הזה הוא רק גילוי צמצום העצם הנק' יש האמיתי וכלא ממש חשיב לגבי' וזהו בחי' ד"ע הנ"ל שלגבי העצמיות כל"ח מה שבא בגילוי אור ממנו. והשפע הב' הוא בא מאין זה כלא חשיב לגבי העצמיות שמשפיע אל המקבל להיות לו לאור

צא, ב

וחיות בבחי' יש מוגבל ונפרד ושניהם אמת שמתחילה נמשך מיש האמיתי לאין ואח"כ מאין זה נמשך מהעלם לגילוי ליש נפרד מוגבל וכדוגמת משלים הנ"ל. (כמעיינות תהום לנהרות ומאור חיי רוחני' הנפש בגוף וכח צמיחה רוחני בעשב ומכח התנועה בפועל לתנועה גשמי וכזיו השמש בהארתה בגילוי שבארץ כנ"ל). ולפי"ז הרי מובן עכ"פ בכללות ב' מיני אופנים הנ"ל מיש לאין ומאין ליש שיש האמיתי הוא בבחי' העצמות ממש טרם שנק' משפיע רק גילוי אורו בלבד ה"ז מלמעלה למטה שהוא בחי' ד"ע הנ"ל ובחי' יש נפרד שמקבל מאין ההעלם שלו הוא בחי' ד"ת שממטה למעלה כי לגבי המקבל נראה לו בעצמו בבחי' יש והאור השופע לו הוא אצלו בבחי' אין ולגבי העצמיות ממש הדעה להיפך דהוא עצמו הוא היש האמיתי ומה שנשפע ממנו כלא וכאין וב' דעות הללו הפכים הם מן הקצה אל הקצה והוא מד"ע דיש האמיתי לד"ת דיש נפרד כו' אבל בחי' אמצעית שביניהם שהוא הארת האין דכלא חשי' לגבי' העצמו' ונק' משפיע לגבי המקבל כלול בו ב' הדעות שמלמעלה למטה ומלמטה למעלה (כי הוא רק בחי' גילוי לגבי העצמות שזהו בבחי' ד"ע ובחי' העלם ומקיף בחי' מקור מוסתר בבחי' היש דהמקבל כמו חיות הנפש שמוסתר לגמרי בגוף והגוף הוא היש והחיות כאלו אינו כו' ובבחי' עצם הנפש להיפך יש בו כו' וכמו גילוי כח הצמיחה שמוסתר בגשם העשב כנ"ל. וכך כל ממוצע שמחבר רוחני בגשם כו') ומוכרח שיש בו יתרון מעלה משניהם כנ"ל. והוא להיות שגם מה שנק' יש האמיתי הוא הנק' חומר ההיולי או חומר הפשוט וכמו שיש צורה לחומר סתם כך יש צורה לחומר הפשוט והיולי ונק' צורה היולית הפשוטה וכך ממילא מובן שלבחי' יש האמיתי שהוא כמו חומר ההיולי יש לו בחי' צורה היולית ופשוט והוא הנק' אין האמיתי שבחי' יש האמיתי נק' חומר שלו המגלה עצם הכח והצורה ההיולית כנ"ל. ויובן דבר זה גם בדבר פרט כמו עצם כח המשכיל ההיולי להשכיל כל שכל כידוע. והרי יש בו בחי' חומר וצורה היולי' בחי' החומר ההיולי הוא מה שנמצא כח גילוי זה להשכיל תמיד שכלי מוחו מוכנים להשכיל כל חכמה כמו וה' נתן חכ' לשלמה הרי נתן לו לזה חומר פשוט והיולי בכלי המוח והוא הנק' כח וחומר המשכיל ההיולי להשכיל בו עד אין שיעור כו' ובהכרח שיש לכח חומר היולי גדול הזה בחי' צורה ואור רוחני היולי והוא בחי' כח המקור היולי הרוחני שמשם נובע גילוי כח זה בבחי' יש בחומר היולי להשכיל בכל שכל תמיד ונמצא שכח זה הבא בבחי' חומר פשוט והיולי להשכיל בגילוי הוא הנק' יש האמיתי בדרך פרט בבחי' החכ' ובחי' הצורה היולי שלו שהוא המקור שנותן כח החכ' בכלי המשכיל ההיולי החומר הזה

צא, ג

נק' אין הרוחני האמיתי שלו כו' כמו שבא הצורה אל החומר בבחי' הגבול והשיעור ונק' אין ויש מוגבל כך ודאי יש בצורה וחומר שלמע' מן השיעור ונק' אין ויש האמיתי. וזהו בדרך כלל ודרך פרט מבחי' מקור הרצון והתענוג עד מקור לסוף מעשה וכו' וד"ל. כך יובן בבחי' האין דיש האמיתי הנ"ל שנק' מקור לגבי המקבלים מאחר שסובל ב' הדעות דיש האמיתי ויש הנפרד היינו מצד שרשו באין האמיתי שהוא בחי' הצורה היולי של החומר הפשוט הנק' יש האמיתי כנ"ל. וכמו במשלים הנ"ל דגילוי אור וכח וחיות ג' מיני שפע הנ"ל הרי יש בגילוי אור וכח וחיות זה מאין האמיתי שהוא הצורה היולי' מקור לגבי ישות העצמות דנפש טרם שמחי' כו' וכן יש צורה ואין האמיתי לגבי ישות ועצמות דכח הצומח או כח התנועה העצמי' טרם שמניע כו' ומאחר שגילוי אור זה מקשר רוחני' העצמיות עם הגשם ממש מוכרח שיש לו שורש למעלה משניהם ע"כ סובל ב' הפכים הללו כא' דמאין ליש ומיש לאין שווין לפניו ממש כו' כמו שלגבי מקור עצם ישות חומר כח המשכיל ההיולי שוה גילוי שכל הבא בבחי' יש מוגבל עם עצם ישות כח החומר ההיולי להשכיל כל שכל בגילוי שנק' יש האמיתי והרי הארה זו נמצאת בחי' ממוצע המביא מאין האמיתי וחומר המשכיל הזה כו' כנ"ל וד"ל:

(קלט) והנמשל מכל הנ"ל יובן בענין כי אל דעות ה' כו' דמיש האמיתי לאין בכלל היינו ענין ובחי' טה"ע שנק' אוא"ס בחי' אור וזיו בלבד רק שהוא בחי' א"ס ממש (ולכך נק' א"ס ולא אין לו תחלה כו' כי הוא בא בבחי' גילוי ממש מיש האמיתי שייך לומר בו א"ס להתפשטותו). וזהו הי' הוא ושמו בלבד [כידוע] ובחי' טה"ע נק' אין ונק' סדכ"ס לגבי הארת הקו שאחר הצמצום ונק' מקור הראשון לגילוי הקו כידוע שהוא בחי' יש מוגבל בקו המדה לכל האורות מקו"פ כו' ובהכרח שיש בו מב' דעות הללו כנ"ל באריכות והיינו להיות שרש הטה"ע הזה בבחי' אין האמיתי שהוא בחי' שרש ומקור הראשון שממנו בא לגילוי אוא"ס זה הנק' בשם טה"ע (שאינו רק כגילוי אור עצם הנפש ההיולי' שבא בגילוי חיות בגוף כו') בהיותו ממוצע מיש האמיתי ליש דקו"ח כמובן ממשלים הנ"ל וד"ל. ובכ"ז יובן מ"ש בזוה"ק בפי' כי הוי' הוא האלקים דהוא זה הוא הממוצע בין הוי' לאלקי' והוא המחברם יחד כי אלקים בחי' יש והתפשטות כח הפועל בנפעל והוי' הוא יש עצם מדותיו כו' וגילוי יש עצם זה ליש דאלקים ה"ז כמו גילוי אור השמש מעצם השמש וכמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקי' והיינו בחי' אין דיש העצמי שנעשה יש דשם אלקים בבחי' הגבול וזהו הוא לשון נסתר דמחבר הוי' לאלקים (וכמשי"ת

צא, ד

בסמוך בענין היש וכן אנכי אנכי הוא מוחה כו' וכן כי אני אני הוא וב"פ אנכי ה"ז אין ויש האמיתי). והנה מובן עכ"פ מענין אל דעות ה' הנ"ל שבדרך כלל הרי לגבי המקבל הוא להיפוך מאצל המשפיע דאצל המשפיע כל מה שנמשך ממנו נק' אין וכלא כו' ולגבי המקבל להיפוך הוא דמה שלמעלה ממנו נק' אין והעלם ולמטה הוא בחי' יש כנ"ל. אך הנה אעפ"כ יוכל לבוא הארת ד"ע דמשפיע גם למקבלים רק שבא בבחי' מקיף עליהם בהעלם ולא בגילוי והוא ענין ההודאה שיוכלו המקבלים שהן יש מוגבל להודות בהודאה עכ"פ כפי הדעה (דמשפיע שלא יוכלו להשיג זה בהשגה ממש שהרי זהו היפך השגתו) דמשפיע מלמעלה למטה שהוא באמת בחי' היש מקור הכל וכולא קמי' כלא וכאין ממש היפך דעת המקבל כו' ואעפ"י שלא יוכלו להשיג זה בהשגה ממש שה"ז הוא היפוך השגתם ממש מ"מ בבחי' הודאה עכ"פ יודה באמת ע"ז כידוע בענין מודים אנחנו לך כו' כאדם המודה לחבירו שאתו האמת היפך דעתו כך אנחנו מודים שהוא היש ולמטה האין כו' היפך השגתינו המוגבלת כו'. אך לכאורה איך אפשר להיות הודאה זו ואם מפני שמאיר עליהם בבחי' מקיף ה"ז בהעלם ואיך יבוא הדבר באמיתי' הענין בהודאה גמורה כו'. אמנם הענין הוא באמת עיקר ענין ההודאה הוא דווקא בדבר שהוא למעלה מן ההשגה לגמרי דהודאה שמודה מצד השגה שמשיג שהאמת כדעת זולתו אין זו עיקר ההודאה (כי זהו רק הוד דאימא כמשי"ת) רק כשנפלא הדבר מן השגה לגמרי אעפ"כ הוא מודה בהודאה שכן הוא האמת בלי ספק זהו עיקר ההודאה ולכאורה זהו כדבר פלא מאין נמצא בו כח הודאה זו מאחר שנפלא ונעלם הדבר מהשגתו לגמרי איך יודה באמת שכן הוא כו'. והנה יובן ענין זה מענין הודאה על הנס דוקא. דהנה לכאורה י"ל בענין הודאה על הנס בענין ד' צריכים להודות יורדי הים כו' מפני הנס שאירע להם מה טעם לענין הודאה זו על הנס ואם מפני חסד הוי' שניצולו ישבחו ויברכו להוי' על הטוב הזה ולמה צריכים להודות בהודאה דווקא. אך הנה עיקר ענין הנס ידוע שהוא היפך כח דרכי הטבע והיפך זה בטבע בא מלמעלה מן הטבע דווקא והוא ענין הארת עלמא דאתכסיי' בעלמא דאתגליי' בכלל כו' וכידוע דאלקים בגימ' הטבע לפי ששם אלקים זה הוא שרש לכל הברואים שנבראו מאין ליש כידוע דהאלקים הוא לשון כח כמו יש לאל ידי כו' והוא בחי' כח האלקי ממש המלובש בתוך כל הנבראים ונק' כח הפועל בנפעל וזהו שאלקי' בגימ' הטבע להיות שרש טבעי' של כל הנמצאים שנמצאו משם זה והוא המקור והשרש לכל טבע הברואים דהיינו שהוא המנהיג כח הטבע המוטבע

צב, א

בכל הברואים שבעולם גם לשנותם מהיפך להיפך כמו מי שאמר לשמן וידליק כו' ולפי שצדיק מושל ביראת אלקי' ק"ך צירופי' אלקים להפוך מצירוף לצירוף כמ"ש במ"א לפי שכל פרטי הטבעי' מכח זה השם נמצאים. אך א"כ לכאורה אינו מובן ענין הנס שהוא היפך הטבע כידוע שזהו למעלה משם אלקים דווקא והוא משם הוי' שלמע' משם אלקים ונק' עלמא דאתכסייא שלמעלה מהטבע כנ"ל כו'. ובאמת הלא היפך הטבע הוא משם אלקים עצמו אחר שממנו מקור מוצא מאין ליש כו'. אמנם הנה אנו רואים באמת שגם הטבע עצמו אינו רק בחי' מקבל מלמעלה מן הטבע דכל סדר הנהגת הטבע גי' אלקים בכל פרטיו מתנהג הכל עפ"י שם הוי' המאיר בשם אלקים דווקא כמ"ש כי הוי' הוא אלקים כולא חד כו' רק ששם הוי' מוסתר ונעלם בשם אלקים והוא מה שהאור האלקי שלמעלה מן הטבע מוסתר הכל בדרכי הטבע ואין גילוי שם הוי' בכל פרט מדרכי הטבע רק גילוי שם אלקים המסתיר עליו בכל פועל הנהגה פרטי' בדרכי הטבע אך בפועל מעשה הנס אז בא אור דשם הוי' המוסתר לידי גילוי ההעלם בלבד לכך נק' נס מל' הרמת נס שהוא דבר גבוה מאוד מוגבה מן הכל והוא ענין הארת אור שלמעלה מן הטבע כשבא לגילוי הטבע שנק' דבר נפלא שהכל תמהים עליו מאד ה"ז כניצוצי השמש שבוקעים במסך עד שאור זה המבהיק בחורים ובסדקים במסך אור חדש ונפלא שאין העין יכילנו כך אורות חסדים העליוני' דשם הוי' שלמעלה מן הטבע כשמאירין ובוקעין בחושך ההסתר דהטבע דשם אלקים ה"ז כמו בחי' בקיעת אור מלמעלה ולכך נק' נס לשון הרמה לפי שהטבע הורמה ונתעלה באור זה הנפלא שלמעלה מן הטבע כמו בהגלות נגלות אורו למטה הוא בא ונגלה דהיינו בטבע עצמו כמו מקום שנעשה בו הנס כקריעת י"ס ולא שהאור הזה מאיר במקומו למעלה אלא למטה בטבע עצמו כמו ים ויבשה שהוטבעו בדרכי הטבע ונהפך ים ליבשה ע"י הארה דשם הוי' שלמעלה מן הטבע הרי מקום זה גילוי לשם הוי' ממש וממילא נתעלה בחי' טבע זו שבמקום זה דשם אלקים בשם הוי' לכך נק' נס וצריך לברך בשם הוי' דווקא כשרואה מקום זה שנעשה בו נס (וכן מקום ארון אינו מן המדה הרי האור הרוחני זה שלמעלה מגדר ושטח מקום בא בגילוי ממש בגדר ושטח מקום זה שהארון בו כו' וכמ"ש במ"א. ולכאו' גם בתחילה הי' אור שם הוי' באלקים והוא מה שהטבע עצמו מתנהגת הכל ע"פ אור הוי' דווקא רק שהנהגת שם הוי' המנהיג בדרכי הטבע הוא מוסתר ובנס בא לידי גילוי מן ההעלם בלבד וא"כ מה יש לברך ע"ז לכאורה אלא צ"ל שיש הפרש גדול בזה והוא בהיות שהנהגה זו דשם הוי'

צב, ב

ע"י שם אלקי' הרי גילוי הפועל הוא ע"י שם אלקי' דווקא שלא ישונה מן הטבע כנס דאחשורו' שהי' מלובש בטבע ממש וכנ"ל וזהו שמסתיר על אור שם הוי' כאדם שעושה ע"י שליח או מלביש א"ע ומשנה טעמו שלא יתגלה עצם מהותו כלל וכל הנהגותיו ע"י העלמות ולבושים שונים משא"כ גילוי שם הוי' עצמו הרי מפני הארה זו מתבטל הטבע לגמרי כמו הפך ים כו' ונסתר הלבוש דטבע לגמרי ונגלה כבוד הוי' כמו שהוא בעצם למעלה מלבוש והסתר דטבע לגמרי לכך צריך לברך בשם הוי' כו' לפי שהאלקים נכלל ובטל בהוי' ואין כאן רק שם הוי' לבד רק מפני שגילוי ההוי' הוא בדבר שהוא בא בבחי' הטבע דשם אלקים שהוא כמו מקום שנעשה בו הנס כו' שזהו כמשל בקיעת אור הבהיר הבוקע בנקבי המסך כו' לכך הוא נק' נס נפלא ומחודש מאוד ואין חידוש נפלא זה רק לגבי התחתונים המוטבעים בדרכי הטבע ששרשם מבחי' אלקים בלבד כנ"ל וד"ל אבל מה שיש היפך הטבע דשם אלקים עצמו הרי הכל באותן צירופי אותיות משם אלקים המסתיר ע"ש הוי' כמו מי שא' לשמן וידליק כו' ואין כל חדש בזה מאור שם הוי' עצמו כמו שהוא למעלה מאותיות וצירופים דאלקים גימט' הטבע לגמרי (אך הנה הממשלה בצירופים הללו כמו צדיק מושל כו' היינו כמ"ש והוא ימשול בך שזהו כמו איש שמושל על אשתו שמכריח אותה לעשות כרצונו היפך רצונה אבל עצם הפעולה ע"י דוקא נעשה רק שהיא עושה ברצון בעלה כך בחי' שם ב"ן שבאלקים פעולתו אמת כפי פקודת בעלה פועל אמת הוא שם מ"ה דשם הוי' כמ"ש והוא ימשול בך כו') משא"כ גילוי אור משם הוי' עצמו הרי גם עצם הפועל הוא עצמו עושה שלא ע"י שם אלקים רק שמתלבש פעולתו באותיו' וצירופים דשם אלקי' והוא במקום גשמי שבו נעשה הנס כו' ובזה יובן שיש ב' מיני נסי' א' בהיפוך הטבע בשם אלקי' שאינו חדש מעיקרו והב' נס דהוי' עצמו שצריך להודות ולברך דוקא שהוא אור חדש מעצם שם הוי' שלא נמסר לידי שליח כלל רק בפעולתו בא למטה בעולם הנפרד ולכך העומדים למטה צריכין לברך ולהודות כו' וד"ל ובכ"ז יובן שרש ענין ההודאה על הנס שהוא למעלה מן ההשגה לגמרי כי אין השגה מגיע רק בשרש הטבע וגם בהיפוך הצירופים באותיות דשם אלקים לא יכילנו ההשגה רק מ"מ נוכל להודות ע"פ השגה שלו בכח שם אלקים המנהיג הטבע אבל בלמעלה מן הטבע לגמרי אין שם השגה כלל וכלל וא"כ מה שהוא מודה בהודאה שכך הוא האמת אין זו מצד השגתו כלל וכלל רק מפני שבמקום זה נגלה עליו אור הוי' עצמו באופן שאין בו השגה כלל והרי עכ"פ נראה פעולתו בהיפוך מן הטבע בתוך הטבע עצמה ע"כ בהכרח יודה בהודאה שכן הוא ואמנם הודאה זו

צב, ג

היא בחי' ביטול למעלה מן הטעם והיינו שבא עלי' גילוי אור ובחי' מקיף דשם הוי' שהוא בבחי' מקיף בבחי' עלמא דאתכסיי' כנ"ל והנס זה בא לידי גילוי כמו שהוא וכל בחי' מקיף שבא לגילוי על זה שייך ענין ההודאה הזה שבבחי' ביטול שלמעלה מן הטעם והשגה דוקא וזהו מטעם שצריכין להודות לשם הוי' דוקא בנס שלא ע"י הטבע דוקא כמו יורדי הים כו' שנצולו מרוח סערה ע"י שיקם סערה לדממה שהטבע דרוח סערה נתבטל ועלה למעלה מן הטבע בשם הוי' שנגלה שם כו' וכה"ג ולכך נק' נס כנ"ל וכל ד' שצריכין להודות הכל באופן זה דוקא וד"ל:

(קמ) וזהו דעו כי ה' הוא האלקים וכן כתיב וידעת היום והשבות כו' כי הוי' כו' ולכאורה אינו מובן איך שייך בזה ענין ידיעה והשגה מאחר שכל עיקר ענין הוי' ואלקים הוא כמו שמש ומגן שזהו התלבשות שם הוי' שלמעלה מן הטבע המוסתר בתוך הטבע דשם אלקים הרי הוא למעלה מן הידיעה והשגה שהרי שם הוי' מוסתר ונעלם ולא נגלה רק בחי' הטבע ואיך ידע וישיג בהוי' שבאלקים ולא עוד אלא שידע דוקא שהוי' הוא אלקים ומכ"ש בשם הוי' עצמו שלמעלה מן הטבע לגמרי שנק' עלמא דאתכסייא שהוא ודאי למעלה מן ההשגה והידיעה ואם מדבר בענין הנס שאז נגלה שם הוי' עצמו הרי זה שם הוי' עצמו לבדו כי אלהים נכלל בהוי' כנ"ל ואיך אמר שידעו כי הוי' הוא אלקים דכולא חד ועוד דבזה לא שייך ידיעה רק הודאה שלמעלה מן ההשגה לגמרי כו' ומ"ש דעו וידעתם משמע דיוכל לבא בידיעה והשגה דוקא אך הנה כ"ז יובן עפ"י כל הנ"ל בפי' כי אל דעות הוי' כו' ב' דעות דמשפיע ומקבל והוא מיש אמיתי לאין ומאין ליש כו' ומבואר למעלה דהוא היינו המחבר הוי' ואלקים כו' ולהיות ידוע דאלקים הוא שרש בחי' יש מאין הבאה בבחי' הגבול ונק' כח הפועל בנפעל שהוא שרש הטבע כו' והוי' הוא בחי' יש האמיתי שממנו נמשך אור וזיו הנק' אין כאור השמש כו' והשפע' משם הוי' נק' מיש לאין דכלא חשיב כו' והוא בחי' דעה דמשפיע שמלמעלה למטה והוא ענין הארת אור שם הוי' כמו שהוא למעלה מן הטבע לגמרי אך הנה מה ששם הוי' מוסתר לגמרי בטבע בבחי' אלקים הרי שם אלקים מלביש בבחי' לבוש יש גמור לאור הוי' ונק' זה השפע שבהעלם במקבל מאין ליש כנ"ל וזהו דעה דמקבל שלמטה בחי' יש כו' כנ"ל ודעה זו שמלמעלה למטה מיש האמיתי דהוי' לאין הוא למעלה מדעת המקבלים ואינו בא להם רק בבחי' הודאה שלמעלה מן השגה כמו בהודאה שעל הנס וכה"ג כנ"ל אבל מ"ש דעו כי הוי' כו' שיוכלו המקבלים ג"כ לידע בשם הוי' אין זה

צב, ד

בשם הוי' כמו שהוא במקומו אלא כמו שהוא בא ומאיר בשם אלקים אעפ"י שהוא מוסתר ונעלם שם לגמרי אך בחי' הוא זה הממוצע בין הוי' לאלקים וע"י יוכלו לידע ולהשיג דהוי' ואלקים כולא חד מפני ששרשו בבחי' אין של היש האמיתי דהוי' כנ"ל באריכות (שהוא בחי' הכ' כמ"ש במ"א בפי' היש הוי' בקרבנו אם אין) ע"כ בכחו לחבר להיות שם הוי' בא מאין ליש מוגבל והוא מה שנמשך מאין ליש גמור שזהו ממש כמו בבחי' מאין האמיתי ליש האמיתי כו' מטעם הנ"ל באריכות ואעפ"י שבשם הוי' עצמו לא נודע להם בהשגה אבל מה שמוסתר ובא בבחי' אין דוקא ביש מוגבל הנה מצד בחי' היש מוגבל עצמו ששרשו באין של היש האמיתי הזה יבואו לבחי' דעת והשגה שהוי' הוא אלקים והוא בחי' דעת דמקבלים מאין ליש ששרשו למעלה מד"ע דמיש לאין שאינו בא רק בהודאה וד"ל (וכמ"ש במ"א שמטעם זה בחי' היש מוגבל שרשו גבוה מאין של היש להיותו בא מצד בחי' היש האמיתי שמקבל מאין האמיתי) שהוא בחי' צורה היולית מקור לחומר היולי כנ"ל כי מה שבא לבחי' יש גמור דוקא שרשו בעצמיות ממש שלמעלה גם מאור השפע שמיש לאין דמשפיע ומכ"ש מבחי' האין של היש האמיתי וזהו כי הוא צוה ונבראו בבחי' יש גמור וכן הוא עשנו ולו אנחנו מפני שהוי' הוא האלקים וזהו בחי' בינה שלמעלה מן החכ' בשרשה כי החכ' נק' אין והבינה נק' יש ולכך ההודאה בחכ' ולא בבינה כמשי"ת והדעת וההשגה הוא בבינה כמ"ש דעו כי הוי' הוא האלקים שהוא בבחי' בינה שנק' אלקים עילאה כידוע ונמצא מובן מזה דהניסים המלובשים בדרכי הטבע כנס דאחשורוש וכה"ג גבוהים בשרשם מנסים שלמעלה מן הטבע שצריכים הודאה לשם הוי' כנ"ל וכמ"ש במ"א בענין שאל לך אות כו' העמק שאלה שהוא עוצם הירידה בדרכי הטבע או הגבה למעלה מן הטבע כו' והשיב לא אשאל ולא אנסה כו' ע"כ א' לו הנה העלמה הרה כו' שהן אותיות הטבע דאלקים בלתי מקבלים שפע מעלמא דדכורא כלל והן עצמן יהי' היפך הטבע דהיינו ע"פ אותיות הטבע עצמן יהי' אותו הנס שצ"ל שלא ע"פ הטבע כנס דאחשורוש וכה"ג וזה יותר נעלה בשרשו מנסי' ונפלאו' דגילוי הוי' באלקי' הנ"ל מטעם הנ"ל ולפ"ז מ"ש אותותינו לא ראינו כמו בזמן הגלות גבוה בשרשו מניסים ונפלאות שהי' בזמן בהמ"ק וביצי"מ וכה"ג ששרשו בבחי' אין דשם הוי' כמ"ש היש הוי' בקרבנו אם אין כו' ע"כ דוקא בא ע"י הטבע שנק' יש גמור כי אינו נק' מסתיר כלל דקמי' כחשכה כאורה כו' מאחר שהוא למעלה מהוי' ואלקי' ומחברם יחד וז"ש בני גד אל אלקים הוי' אל זה מחבר אלקים והוי' וכנ"ל בענין כי אל דעות

צג, א

הוי' שסובל ב' הדעות יחד כו' וד"ל. ועוד י"ל בענין דעו כי הוי' כו' וידעת כו' בבחי' דעה עליונה שלמעלה מן המשפיע שמלמעלה למטה שהוא מיש לאין שהוא בא בבחי' הודאה דחכ' בניסים ונפלאות בלבד למעלה מן ההשגה לגמרי ולא בא בהשגה כלל אך בענין תושב"כ ותושבע"פ שהוא ג"כ יחוד הוי' ואלקים כידוע וכן ע"י המצות מעשיו' שהן ג"כ יחוד הוי' ואלקים יחוד קוב"ה ושכינתי' כידוע ה"ז בא בבחי' השגה ודעת ממש וזהו וידעת היום כו' וכן דעו כי הוי' הוא אלקים בבחי' דעת והשגה ממש והענין הוא כמבואר במ"א בענין ושמי הוי' לא נודעתי להם שאעפ"י שהאבות הן הן המרכבה לבחי' חג"ת דז"א אבל שם הוי' שהוא בחי' פנימי' מוחין דאבא שבז"א לא נודע לאבות כלל כי אין זה רק בחכ' שבתורה דוקא כידוע שהמדות העליונ' דז"א דאצי' אין הארתן לעולמות בי"ע רק מבחי' קטנות שבהם בלבד והוא קטנות המוחין שבמדות שלצורך הנהגת העולמות בלבד כמו מלך במשפט יעמיד כו' שיושב ודן במדותיו ע"פ שכל המצומצם במדותיו רק לפי אופן תועלת המדינה וכך הקב"ה יושב ודן את כל העולם כולו וכו' אך בחי' גדלות המוחין אשר במדותיו הוא בחי' עצמות חכמתו שבמדות שבתורה להבדיל בין טמא לטהור כו' דאורייתא מח"ע העצמי' נפקת ומלובש במדות ג"כ אבל בבחי' גדלות המוחין כמארז"ל ג' שעות ראשונות יושב ועוסק בתורה שהוא המשכת גדלות המוחין שבמדות שבתורה ומשם נמשך קצת הארה בעלמא כשיושב ודן כו' וזהו מלך במשפט יעמיד ארץ במשפט שבתו' דוקא והוא ענין במשפט דשם הוי' עצמו שנק' יש האמיתי כמ"ש והחכ' מאין תמצא ליש מאין האמיתי כו' דאור הוי' זה דח"ע דתו' כלי לגילוי עצמי' אא"ס הנק' אין האמיתי כו' ואור השפע נמשך מיש בחי' הוי' דתושב"כ לתושבע"פ מל' קרינן לה (ולפעמים תושבע"פ נק' אלקים עילאה בבחי' בינה וזהו ספר וסיפור שהן בחי' חו"ב תושב"כ ותושבע"פ כידוע או אלקים תתאה בחי' מל' (שתושב"כ בבחי' ז"א ותושבע"פ בבחי' מל'). אבל מה שהחכ' נק' אין ובינה יש וההודאה בבחי' החכ' דוקא ובינה נכללת בחכ' כמשי"ת בסמוך אין זה רק לגילוי אור שפע חיצוני' חכ' בבינה אבל בחי' פנימי' ח"ע הרי החכ' מאין תמצא בחי' יש מאין והוא ענין תושב"כ שהוא פנימי' אבא וגם לגבי תושבע"פ נמשך בפנימי' דבינה שהוא מיש ליש כנ"ל ולכך אין זה כשאר יחוד דחו"ב מאין דהוי' דחכ' מוסתר באלקים דבינה שהוא בחי' יש מוגבל ומסתיר להיות השפע מאין ליש משא"כ תושבע"פ אינו בחי' הסתר כלל לתושב"כ ואינו נק' יש מסתיר כלל מפני שהיחוד הוא בבחי' פנימי' דאו"א וכמו שהם מקבלים מבחיד הכ' עצמו כידוע בענין הכל תלוי במזל אפי' ס"ת בהיכל שהוא פנימי' אבא דתושב"כ בהיכל דאי' בבחי' פנימי' בינה וע"ז נא' להנחיל אוהבי יש ב"פ יש גי' תר"ך אותיו' כת"ר וב"פ קנ"ה

צג, ב

גי' יש והוא ענין קנה חכ' קנה בינה כו' וכן אאלפך חכ' אאלפך בינה שהוא יחוד ב' מזלו' ונוצר ונקה התלוים במזל א' כמ"ש הכל תלוי במזל כו' וכן בתושב"כ ותושבע"פ בחי' זו"נ דתושבע"פ מל' קרינן לה אלקי' תתאה אינו בבחי' יש מסתיר כלל ע"ש הוי' דתושב"כ וכמ"ש במ"א בענין תו' צוה לנו משה שהוא תושבע"פ דשכינה מדברת מתוך גרונו כו' ולכך מי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה כו' וזהו דעו כי הוי' הוא האלקים שאין זה כשם הוי' ואלקים לצורך שפע העולמות שהוי' מוסתר באלקים ולא נודע כמ"ש ושמי הוי' לא נודעתי להם אלא נודע ומושג לכל בעסקם בתושבע"פ ג"כ בדבר ה' זו הלכה דוקא כו' וד"ל:

(קמא) וזהו מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ ר"ת הלכה בהיות דקרבן תודה מצד עצמו הרי הוא בבחי' שם הוי' עצמו כמו שהוא במקומו למעלה משם אלקים כענין ההודאה על הנס שבא בגילוי אור הוי' באלקים מלמעלה מן הטבע בהיפך הטבע שלא כמו ששם הוי' מוסתר ונעלם בטבע ולכך צריך להודות על הנס להוי' כנ"ל באריכות אבל ה"ז למעלה מן ההשגה לגמרי רק בבחי' ביטול שלמעלה מן הטעם וזהו הריעו לה' כו' כי הריעו זה כמו תרועם כו' ענין ביטול היש לאין ולשון תרועה הרמת קול לפי שבא על דבר נס פלא ונורא מאוד שלמעלה מן השכל כו' וכל הארץ הוא בחי' אלקים בגימט' הטבע שמתבטלת ועולה למעלה בשם הוי' כנ"ל בענין הנס שהוא ענין לשון הרמה והגבהה למעלה כו' והיינו הריעו לה' דוקא כל הארץ בענין התודה שהוא בחכ' כח מ"ה בחי' אין שלמעלה מן היש כו' אבל בהלכה בתושבע"פ הרי זה בא בבחי' דעת והשגה מפני שאינו בבחי' מסתיר כלל לשם הוי' כו' ולכך ר"ת דהריעו לה' כל הארץ הלכה דהיינו שבחי' הודאה שבעולם הנפרד באה בהלכה בתושבע"פ בבחי' דעת והשגה כמ"ש דעו כי הוי' הוא אלקים מטעם הנ"ל וד"ל (וכידוע דהלכ"ה אותיות הכלה ואדרבה עיקר הגילוי בפרט הרצון הוא בתושבע"פ דוקא וכנ"ל וכמשל הולד בעיבור ט"ח שנתגדל ברמ"ח איברים פו"ח וזהו חתום תורה בלימודי כו' ולכך הלכות אינן בטלין לעתיד אף למ"ד מצות בטילין לעתיד דהגם שמצות מעשיות הוא ג"כ יחוד זו"נ בפנימי' שנק' יחוד קוב"ה ושכינתי' אבל מ"מ המצות מלובשים בענינים גשמים דנוגה ומצוה בא"ת ב"ש מ' וצ' במקום י"ה כידוע בענין ולא יכנף עוד מוריך כו' ולכך המצות בטילות לעתיד שיתגלה שם הוי' עצמו בלא לבוש דמצות כו' אבל בחי' תושבע"פ שהוא הלכה לא תתבטל גם לעתיד להיותה עיקר גילוי פנימי' הרצון מקור החכ' דתושב"כ וז"ש א"ח עט"ב כו' וכמ"ש במ"א בפ' ומגיד לאדם מה שיחו דקאי בתושבע"פ שהוא בחי' שיחה דתושב"כ לבאר ולפרש כו' ונק' פנים מסבירות כו' וכנ"ל בפי' עדותיך נאמנו כו' והיינו דעו וכן וידעת כו' וד"ל. ולהבין מ"ש בסידור

צג, ג

בכוונת דמזמור לתודה זה שהוא בבחי' או"א דיצירה דוקא ולכאורה אינו מובן מ"ש בחי' או"א הרי עיקר בחי' ההודאה הוא בבחי' החכ' דוקא שלמעלה מן השגה דבינה כידוע דהחכ' נק' אין והבינה נק' יש והיחוד דחו"ב ה"ז בבחי' ההשפעה מאין ליש ונק' תרין רעין כו' דזיווגייהו תדיר כידוע שהוא יחוד תמידי דחו"ב מאין ליש כמו בראשית ברא אלקים כו' בראשית בחוכמתא ברא אלקים בינה פי' דאבא א' לאימא כו' כמ"ש בזוהר ואיך אמר בפי' מזמור לתודה או"א דיצירה שהוא היפוך בחי' הודאה שלמעלה מן ההשגה דוקא כנ"ל באריכות אך הנה באמת ענין מזמור לתודה זה הוא באותו ענין ומדריגה דמזמור שיר ליום השבת שאו' בשבת רק שבחול הוא בבחי' או"א דיצירה ובשבת הוא באו"א דאצי' וכמבואר שם באריכות בענין או"א דאצי' שבמזמור שיר ליום השבת היינו באופן ההיפוך מיחוד או"א בחול שאור החכ' נמשך מאין ליש בבינה כמו בענין מע"ב דאבא א' לאימא כנ"ל אלא אדרבה היחוד הוא בבחי' ביטול והתכללות דבינה בחכ' (כאותיות מ"י וי"ם כמבואר שם וכמ"ש במ"א בענין מקרא קודש) והענין הוא בהיות דמה שהחכ' נק' אין ובינה יש היינו כשאור ושפע דחכ' מבחי' חיצוני' שבה שנק' הארה בעלמא דכאין וכלא חשיב לגבי העצם כנ"ל בענין השפע מאין ליש כו' ואז נק' החכ' בחי' אין לגבי יש שהוא השגה דבינה כלומר בבחי' ההעלם ומקיף למעלה מן ההשגה ותפיסא דבינה ונקרא כח מ"ה כלומר מה פשפשת שנעלם מן השגה עדיין כו' אבל במהות ועצם החכ' כמו שהוא טרם שמשפיע אור בבינה אדרבה הוא בבחי' יש בעצם ועד"מ הידוע מעצם כח השכל באדם שבכוחו להשכיל כל שכל בגילוי אור התחכמות כו' ונק' מוח החכ' חכ' מוחא דעצם המוח דאבא בפנימי' ועצמות שבו כו' והנה ידוע דבשבת החכ' הוא בבחי' פנימי' ועצמות שבה שנק' קדש מלה בגרמי' וממילא בחי' יחוד דחו"ב היינו שבינה שנק' יש דהשגה נכללת במהות ועצם החכ' שנק' קודש ואינה אז בבחי' התפשטות השגה כלל (דהיינו בבחי' פנימי' בינה שנק' עצם כח המשיג שנק' מוח הבינה עצמו ע"כ מיחוד זה דחו"ב פנימי' ועצמיות בשבת נמשך תולדות הנשמות דזו"נ כו') וזהו ענין מזמור שיר ליום השבת שהוא ביחוד פנימי' דחו"ב דאצי' שבינה נכללת בעצם פנימי' החכ' (ולכך טוב להודות לה' כו' והיינו דגם יום השבת שהוא מוח אבא עצמו עולה למעלה כמ"ש שם) ועד"ז הוא ענין מזמור לתודה בחול רק שהוא בבחי' או"א דיצירה והוא כמו ענין ההודאה על הנס שזהו בחי' גילוי אור הוי' דחכ' כמו שהוא ובחי' היש דשם אלקים בטל ונכלל בו כנ"ל כי בחול יורדין או"א דאצי' בבריאה שהוא המח' דמדות עליונות וממח' לדיבור שהוא עלמא דאתגלי' עד בחי' צירופי אותיות הטבע גימ' אלקים כידוע ואז בחי' החכ'

צג, ד

דעולם היצירה שנק' אבא דיצירה מלובש ומוסתר בבינה דיצי' כי שמש ומגן ה"א כו' רק בנס וכן בקרבן תודה אז היחוד דחו"ב דיצירה באופן היחוד פנימי' ועצמיות דחו"ב דאצי' בשבת הנ"ל שהוא בפנימי' חכ' ויש דבינה נכלל בו (וכנ"ל בענין מזמור שיר ליום כו') ולזאת לא יוכלו הנבראים בעולם הנפרד שמקבלים מאותיות הדבור דיצירה להשיג במהות ועצמיות דבחי' אור זה שהוא עצמי' חכ' דיצי' רק בא להם בבחי' הודאה וביטול שלמעלה מן הטעם והשגה כהודאה על הנס כנ"ל (והיינו שיודו בהודאה בלבד כדעה עליונה כיש האמיתי דעצמי' החכמה כו' ולא כדעה דמקבלים שהוא מאין ליש שלמטה היש כו' שזהו דוקא בבחי' יחוד חיצוני דחו"ב שהחכמה שנקרא אין מוסתר ביש דבינה לגמרי) וע"כ כל הודאה הוא בבחי' החכמה דוקא ולא בבינה שהוא בהשגה כו' כנ"ל וזהו שמזמור לתודה הוא בבחי' או"א דיצירה שבינה נכלל בחכ' כמו בשבת רק שהוא בחו"ב דיצירה שבחול הרי בא בחי' גדלות המוחין דאו"א דאצי' בירידה למטה בוי"ו יומין דחול בהתלבשות בעולמות כמו בענין הנסים או קרבן תודה שמ"מ גם הנס מלובש באותיות הטבע כמו מקום שנעשה בו הנס כו' משא"כ בשבת שנקרא קדש מלה בגרמי' כו' ואמנם הנה בענין יחוד הוי' ואלקים דתושב"כ ותושבע"פ יותר גבוה גם מיחוד פנימית דאו"א בשבת או בקרבן תודה דחול דהנה מבואר למעלה בענין הכל תלוי במזל כו' דח"ע שבתושב"כ מאין תמצא מאין האמיתי כו' ממזל ונוצר וגם תושבע"פ בבחי' מזל ונקה ויחוד ב' מזלות היינו ב"פ י"ש גי' תר"ך כו' הענין הוא דהשפעה זו היא השפעת כל עצמותו ממש שנקרא יש האמיתי כמ"ש במ"א ולא נשאר כ"א גוויתו כו' דכל אשר לאיש בתושב"כ הכל נתן בתושבע"פ ולא נשאר כ"א האותיות שנקרא גופא בלא נקודות כו' וכמו ויתפשט יהונתן ממעילו עד חגורו משום דאהבת נפשו אהבו כו' דהמשפיע נותן כל עצמותו להמקבל וז"ש אתם אפי' שוגגים כו' שיש כח בתושבע"פ יותר מתושב"כ ואין משגיחין בב"ק כו'. וזהו מיש העצמי' דמשפיע ליש העצמי דמקבל משא"כ ביחוד פנימי' ועצמיות דחו"ב דאצי' בשבת להוליד נשמות אעפ"י שהוא מן העצמות ג"כ כמו כל יחוד זו"נ שמולידין מבחי' עצמותן לכח המוליד כו' מ"מ אין זה כל העצמו' רק חלק מעצמותו ובדומה לו ממש והיינו ס"ר נש"י דמתקשראן בס"ר אותיו' התו' דתושב"כ (וכן ע"י המצות נק' ישראל קדושים ואורייתא קדישא אבל אין קדוש כה' קדושתי למעלה כו') ונמצא ג' מדריגות יש כאן א' יחוד חיצוני דאו"א לצורך העולמות כמו במע"ב בראשית ברא אלקי' כו' ששם הוי' מוסתר באלקים לגמרי. והב' יחוד פנימי דאו"א להוליד נשמות כמ"ש כי אתה אבינו כמו בשבת וכמו בבחי' הודאה על הנס וקרבן תודה שנאמר הריעו לה' כל הארץ כו' כנ"ל והג' יחוד

צד, א

כל העצמיות כמו בתושב"כ ותושבע"פ כו' וזהו כמו ענין הנ"ל בנסים שמלובשים בדרך הטבע דוקא כמו נס דאחשורוש כו' שאין היש דטבע גימט' אלקים מסתיר כלל כי הוא בא מיש האמיתי ליש ולא מאין ליש כו' וכמ"ש למע' בענין הנה העלמה הרה כו' שהן אותיות דאלקים לעצמן שאינם מקבלים מעלמא דדכורא שנקרא עלמות בלא יחוד משפיע ומקבל כו' כך הלכות דתושבע"פ נקרא עלמות וכמ"ש במ"א בענין ועלמות אין מספר ששרשן ביש האמיתי כמו שמקבל מאין האמיתי וכמ"ש והחכמה מאין כו' כנ"ל וזהו ר"ת דהריעו כו' הלכה דוקא שנקרא עלמה כמו הלכות ודינים שאין להם ראי' מן המקרא אלא הן מתושבע"פ עצמן ונקרא הללמ"מ כו' והוא למעלה גם מיחוד עצמי ממש שתושב"כ משפיע לתושבע"פ מאחר שאינו מקבל כלל מתושב"כ אלא כמו לע"ל שיהי' שווין בקומתן כו' ולמעלה מזה דמל' יתעלה למעלה בפנימית הכ' כמ"ש א"ח עט"ב וכענין דוד הקים על עולה של תורה וכמ"ש במ"א בענין דוד מלך ישראל חי וקיים: