הריעו לה' כל הארץ

צד, א

(קמב) הריעו לה' כל הארץ. הנה י"ל מה שייך הענין דהריעו לה' כו' ר"ת הלכה לענין מזמור לתודה. והנה תחלה י"ל בתוס' ביאור זה הפסוק דהריעו לה' כל הארץ כל ריבוי' כו' ואיך יתפרש על ענין ההלכה דוקא בהיות ידוע בשרש ענין התור' שהוא רק לברר בירורי' דעה"ד טו"ר משום דבחכ' דוקא אתברירו רפ"ח ניצוצין שנפלו בשבירת הכלים כו' וכמ"ש להבדיל בין טמא לטהור כו' (וכאשר יושלם הבירור דעה"ד טו"ר שלא יהי' פסול וטמא כמו ואת רוח הטומאה אעביר כו' לא יהי' נצרך להלכה לפי"ד הר"מ. אך מבואר במ"א ביאור המאמר דר"מ זה דאין הכוונה שיבוטל ההלכות כו' וכדעת מ"ד דהלכות אינן בטלות לע"ל כו' ומטעם הנ"ל) והנה כתיב פיה פתחה בחכ' ותורת חסד כו' וכי יש תור' חסד ותורה שאינה של חסד אלא הענין הוא דמה דבחכ' שבתורה אתברירו יש בזה בחי' חסד ובחי' דין (ולכך אמרו המקובלים הראשונים שהחכ' הוא בחי' דין כו' וכמ"ש במ"א) ובחי' החסד שבחכ' נק' תורת חסד דוקא וביאור הדברים הנה תחלה י"ל בגוף ענין הבירור דעה"ד טו"ר בהיות ידוע עד"מ מתערובות נקי ופסולת הנגלה ונראה לעין מיד לא נק' בירור שצריך לזה חכ' מאחר שניכר הפסולת והסיג מובדל בפני עצמו ואין צריך רק לזרוק אותו (ונק' בורר פסולת מתוך אוכל אבל א"צ חכ' ושכל כלל לזה ומ"מ בשבת בורר אסור דמלאכה הוא ממלאכת החול) וכך יובן במ"ש להבדיל בין טמא לטהור כו' שאין הבדלה זו בין טמא ממש לטהור ממש נק' בירור שבחכ' כלל כמו בין בהמה טמאה כחזיר לטהורה ממש וכה"ג בין דם נדה ממש לדם טוהר כירוק וכה"ג וכן בין כשר לפסול ואסור ומותר