צז, ד

היש אלא חמץ תאפינה משום שהיש עצמי אינו מסתיר כלל (וזהו מצד שרש עצמיות התורה בעה"ח שלמעלה מעה"ד לגמרי כו' כמו שיהי' לעתיד בתשלום הבירורים אבל עכשיו אוריי' מח"ע נפקת לברר בירורי' בעה"ד טו"ר כו') וכמו"כ ענין ל' חלות דמצה שמבררים ליו"ד חלות דחמץ כמו לטהר גם את הטמא וכן ענין שלשים מעלות דמל' כידוע בענין שלשים הגבורים אשר לדוד שעוזרים לבחי' המל' שהן בחי' ל' כלים דנה"י דז"א שמהן בנין המל' כו' וכך ל' חלות דמצה שבבחי' הביטול דחכמה מעלין גם י' חלות דחמץ דנוגה כו' וד"ל ובזה יתורץ הקושי' דלעיל (באות קמ"ה) בענין פיה פתחה בחכ' ותורת חסד כו' שיכולים הכל להתברר כו' ה"ז בבחי' ה"א דוקא דפיה פתוח למעלה בין הגג לרגל הקצר כו' ואז גם החמץ יוכל לעלות כיו"ד חלות של חמץ שעולין במנחת תודה לפי ששרש חכמה זו שבפתח הפתוח למעלה הוא בחכ' עילאה שלמעלה מחכ' שבמדות שבעה"ד טו"ר ע"כ יש בכחה דוקא לברר גם לחמץ כמו התורה ששרשה בעה"ח ע"כ יש ביכולתה לברר לעה"ד טו"ר כנ"ל. ולהבין ענין שרש התורה כמו שהיא למעלה מבחי' הבירורים שמבררת בעה"ד כנ"ל שזהו ענין שתי הלחם דשבועות כנ"ל הנה אנו מוצאי' כדוגמא זו בשעת מ"ת שהי' כענין מדריגה דלעתיד בביעור הרע מכל וכל שהרי א' ישראל שעמדו עה"ס פסקה זוהמתן כו' לולי חטא העגל שחזרו לטומאת נחש הקדמוני כו' וכמ"ש חרות על הלוחות חירות ממה"מ כו' שזהו כמו לאחר תשלום כל הבירורים דעה"ד טו"ר דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר כו' והיינו לפי שבחי' פב"פ דבר ה' כו' ביו"ד הדברות כשאמר אנכי ה' כו' אנכי מי שאנכי בחי' פנימי' ועצמו' אוא"ס שבחכמה שבי' הדברות וכמ"ש וירד ה' על ה"ס כו' וירידה זו הי' מבחי' עצמיות שהוא מאיר למטה כמו למעלה ממש בלתי הסתר ולבוש כלל וכמו לע"ל דכ' עין בעין יראו כו' למטה כמו למעלה ממש בהשוואה א' וא"כ אין בחי' היש דנוגה מסתיר כלל ולכך גם בכל חג השבועות בזמן מ"ת מאיר מאותה המדריגה כי דבריו חיים וקיימים ולזאת מצוה בשתי הלחם שהן תושב"כ ותושבע"פ שיהיו נקרבין מחמץ שגם החמץ דבחי' נוגה אינו מסתיר כלל וכלל וד"ל (וסימן לדבר ממה שאין ד"ת מקבלין טומאה ובעלי קריין מותרי' בד"ת). אך עדיין י"ל למה יהי' החיוב והמצוה לאפות' חמץ ולא מצה כמ"ש חמץ תאפנה דאם מפני שאין שהחמץ פוסל ומזיק למה יהי' החמץ מצוה וחובה דלכאורה בחי' החמץ בחי' יש עכ"פ והתירוץ מובן ע"פ הנ"ל ביחוד פנימי' ועצמו' דתושב"כ ותושבע"פ שכל אשר לאיש כו' שזהו מיש העצמי' ליש עצמי דמקבל עצמיות בעצמיות כו' וכמו לע"ל דכתי' להנחיל אוהבי י"ש יש האמיתי כו' וכמ"ש במ"א בענין ששרש היש גמור מבחי' היש האמיתי שלמע' מבחי'