צח, א

האין של היש וכנ"ל בענין דעו כי ה' כו' וכמו יש דהטבע שהוא בחי' כלי גמור לעצמיות אלקות (בלי בחי' אמצעי ביניהן כלל וכניסים שנעשו דרך טבע ממש וכנ"ל בענין הנה העלמ' הרה כו') אורות בלתי מוגבלים כו' וכך ועלמות אין מספר אלו הלכות דוקא וכך יובן הטעם בשתי הלחם שמצוה בחמץ דוקא שהוא בחי' יש נפרד דחמץ שהוא נעשה בחי' כלי ויש גמור לקבל יש האמיתי מקור' דכולא ואינו בחי' יש נפרד כלל אדרבא ביש שלו דוקא שורה בחי' יש אמיתי ממש ויובן זה ע"ד דוגמא ממה שמצינו בבחי' התנשאות היש דקדושה האלקי' כמו התנשאות דוד במלכותו שהי' מרכבה לבחי' מל' דאצי' בתכלית הביטול וכמ"ש ונקלותי עוד כו' וכן א' כי עני ואביון אני כו' וא"כ ההתנשאות ויש שלו הי' שורה ביש והתנשאות זו בחי' התנשאות ויש האמיתי דבחי' מל' דאצי' שז"ש ה' מלך גאות לבש כו' וכמ"ש רשב"י אנא סימנא בעלמא כו' שהגביה א"ע מאד ואין זה בחי' פירוד בגבהות הלב דחמץ הנ"ל אלא אדרבה בגבהות הלב זה שורה גאות ה' והתנשאות העליונה האלקי' ממש ולא כמה שכתוב ביהושפט ויגבה לבו בדרכי ה' שהרי דוד א' לא גבה לבי כו' אלא אדרבה כל מה שגבה לבו לא הי' רק בחי' גבהות ה' והתנשאות האלקי' ממש ואמנם מלובש בהתנשאות וישות שלו הטבעי' ממש וא"כ מובן מזה שהיש שלו הוא יש דאלקי' באין אמצעי ביניהם כו' וזה השלימו' לתכליתו יהי' במשיח שהוא למעלה מבחי' משה כמבואר במ"א בענין ויתהלך חנוך ואיננו אבל גופו של משה לא עלה למעלה אבל גופו של משיח למעלה מזה כי ישרה עצמות אלקות בגופו ולא יבוטל גם בנשמתו ולא כמו משה שהי' בחי' ביטול בנשמתו גם שדבר עמו פא"פ ולא נתבטל גופו כשאר הנביאים וזה האות שבחי' יש האמיתי שורש ביש שלו כמו שהוא בגופו ונשמתו בלי ביטול כלל וכלל כו' וכך הי' בלוחות הראשונו' שבחי' יש שלהם קיבל מיש האמתי העצמי' ממש פב"פ ולכך שלט עה"ר כו' (ועכשיו אין ת"ח שאין בו חלק שמיני שבשמינית אבל לא יותר שנק' גס אותיות ס"ג ולע"ל גס וס"ג יתאחדו והוא יש דבינה בחי' ס"ג ויש מוגבל לאחר הבירור וזהו אותיות סוס גימט' ב"פ ס"ג כמ"ש במ"א בענין וסוס אשר רכב עליו כו') ובכ"ז יובן ענין המצוה בשתי הלחם חמץ דוקא שהוא יש נפרד בבחי' יש דקדושה ממש כו' ולכך חמץ תאפינה ולא מצה שהוא ביטול היש כו' וד"ל. (ועוד דוגמא לדבר ממ"ש ויחזו את אלקים ויאכלו כו' וכן ממ"ש שעוה"ב אין בו אכילה כו' וגילוי זה העונג האלקי' נכנס בכלי הגוף גשמי בבחי' מזון גשמי ממש כו' כמבואר במ"א):