הריעו לה' כל הארץ

צד, א

(קמב) הריעו לה' כל הארץ. הנה י"ל מה שייך הענין דהריעו לה' כו' ר"ת הלכה לענין מזמור לתודה. והנה תחלה י"ל בתוס' ביאור זה הפסוק דהריעו לה' כל הארץ כל ריבוי' כו' ואיך יתפרש על ענין ההלכה דוקא בהיות ידוע בשרש ענין התור' שהוא רק לברר בירורי' דעה"ד טו"ר משום דבחכ' דוקא אתברירו רפ"ח ניצוצין שנפלו בשבירת הכלים כו' וכמ"ש להבדיל בין טמא לטהור כו' (וכאשר יושלם הבירור דעה"ד טו"ר שלא יהי' פסול וטמא כמו ואת רוח הטומאה אעביר כו' לא יהי' נצרך להלכה לפי"ד הר"מ. אך מבואר במ"א ביאור המאמר דר"מ זה דאין הכוונה שיבוטל ההלכות כו' וכדעת מ"ד דהלכות אינן בטלות לע"ל כו' ומטעם הנ"ל) והנה כתיב פיה פתחה בחכ' ותורת חסד כו' וכי יש תור' חסד ותורה שאינה של חסד אלא הענין הוא דמה דבחכ' שבתורה אתברירו יש בזה בחי' חסד ובחי' דין (ולכך אמרו המקובלים הראשונים שהחכ' הוא בחי' דין כו' וכמ"ש במ"א) ובחי' החסד שבחכ' נק' תורת חסד דוקא וביאור הדברים הנה תחלה י"ל בגוף ענין הבירור דעה"ד טו"ר בהיות ידוע עד"מ מתערובות נקי ופסולת הנגלה ונראה לעין מיד לא נק' בירור שצריך לזה חכ' מאחר שניכר הפסולת והסיג מובדל בפני עצמו ואין צריך רק לזרוק אותו (ונק' בורר פסולת מתוך אוכל אבל א"צ חכ' ושכל כלל לזה ומ"מ בשבת בורר אסור דמלאכה הוא ממלאכת החול) וכך יובן במ"ש להבדיל בין טמא לטהור כו' שאין הבדלה זו בין טמא ממש לטהור ממש נק' בירור שבחכ' כלל כמו בין בהמה טמאה כחזיר לטהורה ממש וכה"ג בין דם נדה ממש לדם טוהר כירוק וכה"ג וכן בין כשר לפסול ואסור ומותר

צד, ב

וחייב וזכאי שמוחלט דינם בתור' שהרי א"א להפוך ולמצוא כלל איזה משמעות דרש לטהר את הטמא ממש או להתיר את האסור ממש וכנ"ל ומה שייכות לחכ' כאן בהבדלה זו הנבדל מכבר ונודע לכל אך בדינים והלכות שבהלכות טומאה וטהרה ואיסור והיתר כו' שאינן מפורשין בתו' לטמא ואיסור גמור ויש בו משמעות דורשין לטמא או לטהר בזה שייך עיקר ענין הבירור שבחכ' דוקא והיינו עד"מ תערובות סיג ופסולת המעורבים בתכלית הדקות בלתי נגלה לעין כו' ויכול להיות שידמה האדם הכל לטוב וצריך עיון רב בהשגחה טובה בעין לבררו ולהוציאו כמו ע"י הריקוד בנפה עד שמבדיל גם הפסולת היותר דק ובזה יש ב' אופנים הא' הבירור לתכלית הבדלת הפסולת גם הדק שבדקות עד שלא ישאר רק היותר נקי והשאר הכל יוזרק חוץ או להיפוך שיבררו לפסולת הראשון ויוציאו ממנו המובחר והנשאר יבוררו עוד עד כמה פעמים ירקד בנפה עד שלא ישאר רק הפסולת היותר גס שא"א להוציא ממנו כלום והוא בלבד יוזרק חוץ והשאר הכל יעלה לטוב וזהו היפך בירור הראשון שמבררים הנקי וזורקין הכל עד שלא ישאר רק היותר נקי שאין בו תערובות אפי' בתכלית הדקות והרי ענין השגחת העין בבירורי' האלה אין הפרש כלל בין השגחה הטובה לברר בתכלית את הנקי ובין השגחת העין לברר לתכלית את כל הפסולת למצוא בו כל מה שיכול לעלות ממנו בחלק הטוב כי כמו שימצא תכלית דקות הסיג גם בנקי מאד עד שבטוב ההשגחה דוקא יוסר ומובדל גם הוא כך ימצא בסיג הגס יותר ג"כ מן הנקי וטוב רק שהוא בתכלית הדקות והעלם בלתי ניכר (ואמנם הטוב הזה שבהעלם הוא בהגשמה וגסות היפך הרע הנמצא בטוב שהוא דק באמת וראי' מרע שבצדיק וטוב שברשע כמשי"ת) אך הרי ההפרש הגדול הזה שמן הקצה אל הקצה עד שהמה מתחלפין מטוב לרע ומרע לטוב דלפי השגחה זו לברר הנקי גם תכלית הטוב לרע יחשב ולפי השגחה הפכי' לברר הפסולת גם הרע ביותר לטוב יחשב זה אינו רק מצד גודל ההיפוך שבין בחי' החסד שבחכ' לבחי' דין שבחכ' והוא בהשגחת העין לתכלית העיון בדין וריבוי הדקדוק הרי ימצא רע גם ביותר טוב ובהשגחת העיון להיפוך למצוא טוב ברע שהוא בבחינת החסד הרי יורד למטה מטה גם למצוא טוב ברע יותר וכמו שאנו רואים שימצא רע בדקות גדול גם בצדיקים ונק' צדיק ורע לו כו' וכן להיפוך ימצא טוב ברשעים ונק' רשע וטוב לו ולא נבדלו לגמרי רק רשע ורע לו וצדיק וטוב לו שזה כולו טוב וזה כולו רע ולא ימצא בכ"א בהיפוכו כלל כנקי גמור ופסולת גמור וז"ש ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע כו' (וכמ"ש במ"א שלכך אמרו אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב שזהו תכלית ההבדלה בעה"ד טו"ר כו') וכמ"ש במ"א ע"פ ארדה נא ואראה כו'

צד, ג

אשכחן ראי' לטב כו' (ומבואר במ"א שהן ב' עניינים שתלוים ברצון ובמקור הרצון שמחלק השכל לחו"ג להטות השכל כלפי זכות לזכות גם את החייב הגמור ולהיפך להטות השכל לדין להרשיע גם את הצדיק כו' ע"ש באורך) והנה עד"מ מב' בירורי' הנ"ל ששניהם בעומק העיון השכל ביותר רק שזה מעיין לתכלית הדין והדקדוק וזה תכלית עיונו לתכלית החסד כו' כך יובן בדוגמא זו בבחי' הבירורי' שבחכ' שבתורה שיש תורה של חסד ותורה של דין ושניהם בעומק החכ' דוקא דהנה אנו רואים בדינים ודקדוקים דהלכות טו"ט ואו"ה וכה"ג שיוכל להיות הרבה דברים שנראים לכאורה ע"פ החכ' בבירור ופשיטות שהן טהורים ומותרין עד שצריך עיון רב בעומק החכ' בפלפול להבין בדקדוקי הדיני' הרבה עד שימצא אמיתית הלכה שהן טמאין ואסורים ונמצא הי' תחלה התערובות בהם בתכלית הדקות וההעלם וע"פ עומק עיון החכ' בפלפול שהוא בבחי' עומק השגחת עיון שבה וכח עומק הדין שבחכ' שגם הנראה טהור ומותר יטמא ויאסור והוא כמו הדק שבדקות סיג שנמצא בנקי מצד עיון הטוב וכמו דקות רע שבצדיק כנ"ל שהרי כל עיקר חכ' זו רק לעיין ולעמוד היטב על עומק הדבר עד שיבין היטב לברר כל דברים דקים בדקות הענינים הפרטי' בבירור אחר בירור כמה פעמים עד שיוציא לאור משפט זה שהוא להיות הטמא טמא ולא לטהר את הטמא בדבר החכ' הנראה בתחלת השקפה ראשונה וזהו הנק' תורה של דין שבחכ' לטמא גם את הטהור לכאורה ולא לטהר את הטמא גם שהוא בתכלית הדקות ונראה כטהור ממש ונמצא זהו כמו בירור הנקי עד שיזרוק הכל לבד היותר נקי כך יטמא ויאסור הכל לבד מדבר הברור בתכלי' לטהר ולהתיר. והנה כמו"כ יש להיפך מכח בחי' החסד שבחכ' נקרא תורה של חסד והוא למצוא שכל בעיון רב מאד לטהר גם את הנראה פשוט וברור שהוא טמא ואסור ע"פ פלפול רב ועצום כדוגמא שמצינו בגמרא בתלמיד א' שהיה יודע לטהר את השרץ בק"ן טעמים וכן מי שדן על הנחש שהוא טהור ואע"פ שהוא לנגד אמיתי' הדין שבתור' מ"מ עכ"פ הרי יש בכחה של החכ' שבתורה לטהר גם את הטמא ממש ע"פ הדין ומכש"כ שיוכל כח החסד שבחכ' למצוא היתר וזכות גם למה שנראה חייב ואיסור עפ"י השכל והדרש שבכתובים כידוע לכל מעיין בתלמוד בפלפול שיש בכח רוב הפלפול ב' הפכים הללו לטהר את הטמא ולטמא את הטהור (וכמ"ש על המפלפלים לדין ולאיסור חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו ולהיפך במפלפלים לזכות נק' חכ' להיטיב כמו עדה שופטת ועדה מצלת בסנהדרין ב"ש אוסרין וב"ה מתירין כו'. אך מ"ש בגמ' על ר"מ שהי' אומר על טמא טהור ומראה לו פנים וטעם לדבר ולהיפך ג"כ אמר על טהור טמא

צד, ד

ומראה לו פנים כו' שהוא מצד שרשו למעלה מהתחלקות הקווין דחו"ג שבחכ' שהן מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור כמ"ש במ"א באריכות) וזהו ותורת חסד על לשונה דוקא וד"ל:

(קמג) והנה הדוגמא מכל הנ"ל בבחי' החכ' שבתורה שירדה לברר בירורין בעה"ד טו"ר כו' שיש תורה של חסד שמתברר הכל גם היותר תחתון דתערובות רע וטמא ופסול וחייב כנ"ל כך יובן בבחי' ח"ע דאצי' שע"ז אמרו בחכ' אתברירו רפ"ח ניצוצין למטה בבחי' נוגה דבי"ע מתברר הכל ועולה למעלה מעולם הפירוד לעולם היחוד דהיינו בחי' אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירא למיתקא כו' וההיפוך זה היינו בתערובות דק שאינו ניכר ולא בתערובות טו"ר הניכר שאין צריך בירור בחכ' כנ"ל והענין למעלה כידוע שיש בבחי' נוגה ב' מדרגות הא' ג' קליפות הטמאות לגמרי ונק' רע שבנוגה שנקרא טמא ופסול ואסור ממש ולא יוכלו לעלות לעולם בסט' דקדוש' כמ"ש לא יגורך רע כו' טהור עינים מראות ברע וכה"ג והיפוך מזה בתכלית הטוב שלאחר הבירור מכל סיג אפי' בדקו' מאד היינו בחי' סט' דקדושה שבבחי' האצי' ששם לאחר הבירור אין שם אפי' שרש לשרש המצי' דרע אפי' בתכלי' הדקות כו' משום דלא יגורך רע כלל הרי בכל דברים הללו לא שייך ענין בירור בחכ' כלל דבאצי' לא צריך בירור כלל ובחי' הבדלה ובירור להבחין ולהבדיל מן סט' דקדושה דכולו טוב לסט' דקליפה דרע דנוגה הנ"ל שכולו רע ג"כ לא נק' בירור הנ"ל בחכ' שבתורה שא"צ הבדלה בחכ' להבדיל בין טמא ממש לטהור ממש. אך עיקר הבירור שבחכ' הוא בא בעה"ד טו"ר שתערובתו בדקות והיינו בבחי' ומדרגה הב' שמעורב טו"ר ואינו רע גמור לגמרי כמו נוג' דברי' שרובו טוב ומיעוטו רע ונוגה דיצירה שמעורב טו"ר בחציו ונוגה דעשי' שרובו רע ומיעוטו טוב ועד"ז יש הרבה חילוקי מדרגות שונות באופני התערובות עד שיוכל להתחלף רע בטוב לעוצם דקותם וכן יש להיפך שיוכל להתחלף הטוב ברע ולזה צריך בירור שבחכ' ועיון גדול כנ"ל. ויש בזה ב' אופנים לעיין בבחי' הדין שבחכ' שלא יוכשר גם היותר טוב כנ"ל ולהיפך בבחי' כח החסד שבחכ' יוכשר הכל כו' רק הפסולת היותר גס לא יעלה שהוא הרע הגמור ולפי"ז מה שבכח הח"ע דאצי' לברר למטה זהו מכח החסד שבה היינו להעלות הכל לקדושה גם לתערובות טו"ר דנוגה היותר תחתון כמו נוגה דעשי' שרובו רע ומיעוטו טוב והרי גם המיעוט טוב דנוגה דעשי' היותר מצומצם יוכל לעלות הכל לקדושה והוא כמו הטוב שנמצא גם ברשעים שחוזרים בתשובה שנהפך הרע לטוב זהו אתהפכא כו' (ואע"פ שרע גמור אין לו בירור לעולם כנ"ל היינו שיעלה כמו שהוא אבל

צה, א

באיבודו וכליון שלו זהו עלייתו ותיקונו כמ"ש במ"א בענין פי' באבוד רשעים רינה ודוגמא לדבר הבכיה מעומקא דליבא כראב"ד עד שיצאה נשמתו ממש שבכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה א' כו' הרי נהפך הרע לטוב ע"י איבוד והתכללות במה שיצאה נפשו בבכי' וכה"ג). וזהו כמו בחי' תורת חסד הנ"ל שיוכל לברר בחכ' לטהר גם את הטמא ע"ד הנ"ל בענין כח הפלפול בחכ' לטהר את השרץ בק"ן טעמים אעפ"י שאינו כפי הדין כו' אבל בלתי גילוי אור ירידת החכ' למטה כ"כ לא הי' הטמא עולה מטמאתו וזהו מי יתן טהור מטמא לא אחד כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. וזהו פיה פתחה בחכ' ותורת חסד כו' פי' בחי' ח"ת שבמל' שמברר הכל שרשו בח"ע דאור אבא דאצי' כידוע בענין חכמות בחוץ תרונה ח"ע דאתמשיך בח"ת הנק' חכ' בראש וחכ' בסוף וידוע דקמץ בכתר בקמיצות וסתימות השפתים והפתח בחכ' לפי שהחכ' שרשה ברב חסד דבי' אחיד אבא שיורד מגבוה לנמוך ע"כ הוא בפתח דוקא שמורה בחי' הפתיחה שהיא התגלות חוץ כמו פתיחת השפתיים שבנקודות הפתח וכמ"ש שפתי תפתח כו' פתיחת השפתיים להשפיע אור החכ' עד למטה מטה לעלות הכל בדבור שבפה דוקא לגזור אומר גם על הפסול וטמא שיוכשר ויטהר עפ"י עומק החכ' והיינו בתושבע"פ דוקא מל' קרינן לה כו' מתניתא מלכתא כידוע וזהו פיה פתחה בחכמה פה שדובר שפותח בגילוי אור לחוץ לבער גם כל התערובות טו"ר דנוגה היותר חוץ שרשו בח"ע בחסד שבה דוקא והיינו ותורת חסד על לשונה דהיינו ברב חסד דח"ע בתושב"כ כו' וד"ל. וזהו הריעו לה' כל הארץ ר"ת הלכה דתושבע"פ דוקא דהנה מבואר למעלה דבחכ' שבתושבע"פ דוקא ע"י פלפול הרב בכח החסד דוקא יוכל לברר ולהעלות הכל גם מי שאינו ראוי לכאורה כך למעלה הרי יוכלו להעלות וליכלל בקדושה האלקי' גם מי שאינו ראוי לעלות כמו הבירור מעה"ד טו"ר שיוכל גם הטמא לטהר כנ"ל וזהו הריעו לה' כל הארץ כל זה ריבוי לרבות הכל דהיינו לרבות גם לכל בחי' נוגה היותר קשה גם שלא הי' עולה ומתברר לעולם בלתי החכ' ובחכ' אתברירו הכל דהיינו בחכ' בסוף תושבע"פ דוקא פיה פתחה כו' ותורת חסד על לשונה כנ"ל וד"ל. והנה פי' הריעו לה' לשון תרועה ושיר כפשוטו והפי' הב' לשון שבירה ופירור כמו תרועם כו' וכה"ג שניהם עולין לסגנון א' דהנה פי' תרועה ושיר היינו פי' העלאה שלהם בקול תרועה דוקא לפי שהם ירדו למטה מאד ולא היו עולין לעולם ונק' מ"ת בחי' מי בוכין מ"ת בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא לפי שקודם השבירה הי' למעלה ולא למטה ובשה"כ נפלו למטה מטה מאד והן בחי' נוגה דסוף העשי' ולכך כשעולין ע"י החכ' ונטהרין מטומאתן כו' אזי יריעו בקול תרועה דוקא כמו שידוע מעיקר ענין התרועה שהוא רק ענין

צה, ב

ההצלה וריוח מן השפלות ורע בלבד כו' וד"ל. והפי' הב' לשון תרועם כו' הוא ענין בירור שלהם בחכ' שהוא בא בדרך שבירה ופירור כמ"ש אתה פוררת בעזך כו' עד"מ הרוצה לברר לדבר מה מגסותו בהכרח שצריך תחלה לשבור אותו ולפררו בפירורי' דקים ביותר כדי שיוכל להפריד ממנו הטוב שהי' גנוז ונעלם מתחילה ואז גם בחלק הרע ימצא טוב הרבה ודוקא ע"י שבירה ופירור (והוא הנק' ג"כ המתקת הגבורות קשות במלילה וריכוך לדבר קשה ביותר כמבואר במקום אחר פי' הזוה"ק ע"פ מי ימלל גבורות ה' כנ"ל באריכות) וזהו תרועם ענין השבירה לברר הטוב הגנוז ולהוציא הפסולת הגס ביותר וזהו עיקר תיקונו ותכליתו ועלייתו כו' ושני הפי' עולין בקנה א' שהוא רק תכלית שלימות הבירור מכל אשר יוכל להתעלות מרפ"ח ניצוצין שנפלו בנוגה עד הפסולת היותר גס שיפול לאיבוד גמור (וכמארז"ל לע"ל ישחוט ליצה"ר כו') כמו לע"ל דכ' אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו' כמו ונהרו אליו כל הגוים כו' וראו כ"ב כו' ויהי' עלי' לכל וזהו כל הארץ ריבוי לרבות הכל. (ודוגמא לזה הרי אמרו עתיד חזיר ליטהר שנאמר יכרסמנה חזיר מיער ע' תלוי' ע"ש דנוגה דעשי' כמבואר במ"א). וזהו ר"ת דהריעו כו' הלכה דווקא כמו א"ח עט"ב ובחכ' בסוף בתושבע"פ בהלכות דווקא יתברר הכל (ודווקא בהלכות טומאה וטהרה כמ"ש במ"א בענין והי' אמונת כו'. ודעת זהו סדר טהרות משום דלפתח חטאת רובץ וע"כ בסדר טהר' דווקא יבורר הכל עד חטאת שבפתח שהוא נחש על עקבו כו') ומ"ש לה' דווקא היינו לבחי' החכ' שהוא בשם הוי' דח' (כי חסד גי' ע"ב והוא שם ע"ב דח"כ והיינו תורת חסד דווקא כו') משום דה' בחכ' יסד כמ"ש ה' בחכ' יסד ארץ שבחכ' ג"כ איתברירו הכל כל מה שאפשר להתברר ואח"כ אמרו דמשחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה בלבד כו' (דהלכה לשון הילוך שהוא הילוך מלמעלה למטה כמ"ש הליכות עולם לו וכן הליכות אלי כו' והילוך מלמט' למעלה שהוא הבירור והעלי' שעולין ומתבררין והולכין הכל מלמטה למעלה כנ"ל וד"ל):

(קמד) ומעתה י"ל מה שייכות יש להריעו לה' כו' עם תחלת המזמור שא' מזמור לתודה מה ענין קרבן תודה עם ענין הבירור שבחכ' הנ"ל. אך הנה לפי כל הנ"ל בביאור הריעו כו' ר"ת הלכה שבחכ' שבתו' שנק' תורת חסד מתברר ועולה הכל כנ"ל. כך יובן בענין קרבן תודה שנבדלו בזה מכל הקרבנו' שהרי מברר הכל כדוגמת בירור שבחכ' שמברר הכל כנ"ל. ולז"א מזמור לתודה הריעו לה' כו' ששניהם ענין א' דכמו בהלכה הריעו לה' כל הארץ כל ריבוי לרבות הכל כך הוא ע"י קרבן תודה דווקא ולזאת מזמור לתודה

צה, ג

דווקא. ולהבין זה הנה יש להקדי' ביאור ענין המשנה הידועה דכל המנחו' באות מצה חוץ מתודה ושתי הלחם דבשתי הלחם כ' חמץ תאפינה ובקרבן תודה הי' יו"ד חלות של חמץ כידוע. ובאמת זהו כדבר פלא לכאורה למה נבדלו ב' קרבנות הללו דווקא דתודה ושתי הלחם במנחתם ושאר כל המנחו' שבאות מצה דווקא ונאסר בהם כל שאור ומחמצת כידוע רק בב' מנחות הללו שצוה להביאם מחמץ. אך הנה תחלה י"ל שרש ענין ההפרש בין חמץ למצה בהיות מבואר בר"מ פ' פינחס דעיקר ההפרש בין חמץ למצה אינו רק באות א' שהוא בין חי"ת לה"א דחמץ אות הראשון שבו הוא החי"ת ובמצה אות האחרון הוא ה"א וההפרש שבין תמונת אות החי"ת לאות הה"א זהו עיקר ענין ההפרש בין חמץ למצה וההפרש בין החי"ת לה"א אינו רק ברגל השמאלי כי בגגו וקו הימיני שניה' תמונת' שווים כתמונ' אות הד' רק בקו ורגל השמאלי הוא שיש הפרש שבחי"ת הקו השמאלי נמשך מראש הגג ונמשך למטה כמו קו הימני ממש כצורת הפתח במשקוף וב' מזוזות ובה"א רגל וקו השמאלי מופסק מגגו כי יש חלל הפסק מעט בין הגג להרגל כידוע ובזה ההפסק חלל ריקן המועט שהוא כמו פתיחה לחוץ מתוך וחלל האות הוא שיש הפרש ביניהם והוא עיקר ההפרש כידוע. ונמצא שעיקר ענין ההפרש אינו רק שבחי"ת סתום מג' רוחות שלו למע' ושני צדדי' ובה"א יש פתיחה סמוך לגג ברגל השמאלי שמפסיק ובחי"ת סתום במקום זה ונמצא זה סתום למעלה וזה פתוח למעלה ופתיחה דלצד מטה בשניהם שוין. ויובן כ"ז בענין ההפרש שבין חמץ למצה. אך תחלה י"ל בשורש ענין האותיות שיש בהם בחי' ראש תוך סוף שהוא בחי' חב"ד חג"ת נה"י בכל אות לפי מדרגתו כמו אות א הרי אות יו"ד שבראשו הוא בחי' חב"ד והקו האמצעי חג"ת ויו"ד שתחתיו נה"י כו' וכן באות הב' גגו חב"ד וקו האורך חג"ת וקו שתחתיו נה"י כו'. אמנם בח' וה' שהן ג' קוין העליון חב"ד וקו הימיני חג"ת וקו השמאלי נה"י כי אין בו למטה כלום וביאור הדברים ידוע שכל אות הוא בחי' המשכה מיוחדת ובהכרח שכל המשכה יש בו ג' מדריגות הללו חב"ד חג"ת נה"י כו' שהוא בחי' רת"ס ולפי"ז גם באות החי"ת או הה"א יש בו ג' מדריגות הללו בג' הקוין שבו קו העליון הוא בחי' חב"ד כו' וקו הימין שנמשך באורך מלמעלה למטה הוא בחי' חג"ת והקו השמאל הוא בחי' נה"י והוא סוף ההשפעה של האור כאשר יוצא מן האור שפע למקבלים ובו הוא עיקר ההפרש בין החי"ת וה"א שבחי"ת אור הקו השמאלי סתום ג"כ כמו קו הימין מבלתי ימצא בו שום פתח פתוח לחוץ כלל לא למעלה ולא לשום צד אך ורק בתחתית החי"ת פתוח למט' בכל החלל של האות לצד מטה דווקא משא"כ באות הה"א שימצא בו פתח מצד השמאלי למעלה דווקא והוא באותו חלל ריקן שהוא המפסיק בינו לגג האות שהוא ראשו

צה, ד

העליון ונמצא הפסק פתיחה זו הוא בין ראש העליון של האות לרגלי' וסופו שהוא רגל הקצר המופסק שזהו הפסק בין ראשו לסופו שזהו בין חב"ד לנה"י כו' ולא יש הפסק בין ראש לאמצע שהוא קוץ הימין כו'. אך בפתח זה שבין הגג לרגל הקצר נק' פתח העליון שבו יוצא מכללות חללה של אות שבין קו העליון ואורך קו הימין לרגל הקצר זה כו' ופתיחה זו מצד השמאל למעלה ולא למטה בפתח התחתון שבתחתית האות כו'. והנה הדוגמא מכל הנ"ל יובן למעלה בבחי' אות חי"ת וה"א בהפרש שבשניהם בתמונתם למעלה בהיות ידוע שהמל' נק' פתח כמ"ש בזוהר ע"פ ותשב בפתח עינים כו' וכן והוא יושב פתח האוהל כו' וכה"ג וכמ"ש ופסח ה' על הפתח כו' כידוע והוא בחי' ג' קוין שבמל' כצורת הפתח במשקוף וב' מזוזות כו' הקו העליון הוא בחי' חב"ד והקו האמצעי שהוא הימני בחי' חג"ת שבמל' וקו רגל השמאל הוא בחי' נה"י שבמל' שהוא בחי' השפעה למקבלי' בג' עולמות בי"ע כו'. וידוע הענין שהפתח הוא מקום כניסה ויציאה שהכל נכנסין ויוצאין בו ע"כ נמשל המל' לצורת הפתח שהוא בחי' פתיחה בהתגלות אלקות מאין ליש מאצי' לבי"ע (וכמו שהפה מגלה הכל מן העלם שבמח' ומדות ושכל ורצון כו') וכמו"כ הכל נכנסין ועולין שם כמ"ש זה השער להוי' כו' וכמבואר במ"א. והנה בחי' ג' הקוין שבצורת הפתח דבחי' המל' הוא הכל המשכות אלקות בבחי' ג' מדריגות דרת"ס כו' ובחי' המוחין המקור למדות הוא קו העליון ובחי' חג"ת שבו הוא הוא"ו שנמשך מגגו באורך מלמע' למט' ובחי' נה"י שבו הוא בחי' רגל השמאלי וענין הפתח הפתוח מלמטה בתחתית חלל האות הוא ענין מ"ש לפתח חטאת רובץ כמ"ש בזוה"ק והוא שפע חיצוני' והפסולת שנמשך למטה להיכלות דנוגה שעומדים באסקופת הפתח התחתון שבחי"ת וה"א להיות שאין החיצוני' יכולים לקבל מפנימי' ותוך חלל האות ולא מעצמות הקוין שבו רק מחלל הנפתח בסופו למטה דווקא כדוגמת רה"ר שמתחיל מחלל הפתח שלמט' ולחוץ מפתח של רה"י כו' (כמו תרעין דג"ע דאסתימו כו' ומבחוץ לפתח בסוף האסקופה של צד חוץ דוקא שם להט החרב כו' ושם נא' לפתח חטאת כו' שיש שרש יניקה משם להיכלות דנוג' שנק' רה"ר טורי דפרודא כידוע) והיינו גם למט' מבחי' נה"י שבמל' שהוא רגל השמאלי דחי"ת רק בחלק היוצא לחוץ מחלל התחתון שבחי"ת שם עומדים החיצוני' שנק' חטאת וזהו לפתח חטאת כו' לפתח ולא בתוך הפתח כלל וכלל משום שנא' וכבודי לאחר לא אתן כו' כבוד הוא ל"ב נ"ח שבמל' שמאיר גם מבחי' נה"י שבנה"י כו' וגם בבחי' המל' שבמל' שהוא כמו האסקופה שבפתח אינם מקבלים רק מצד החיצון דווקא כו'. ונמצא מובן עכ"פ שבציור תמונת אות החי"ת שנק' פתח העליון דבחי' המל' אין שום יניקה לחיצוני' מכל צדדי הקוין שבו

צו, א

רק בחלל היוצא למטה ששם הכל יכולי' לקבל מטעם הנ"ל. וזהו ענין החי"ת דחמץ שעכ"פ יש שרש ומקור ליניקת החיצוני' שנק' שאור וחמץ כידוע בפתח היוצא למטה בתחתיתו אך לא למעלה גם לא בקו השמאלי כי סתום שם עד גגו שלא יקבלו החיצוני' שם כלל וכלל וד"ל:

(קמה) ואמנם הנה בזאת מעל' יתרון הה"א על החי"ת במה שיש בקו השמאל פתח חלל בין הגג לרגל הקצר כו' וזהו עיקר ההפרש בין חמץ למצה שהוא ההפרש שבין הה"א לחי"ת כו'. וביאור הדברים הנה כמו הפה באדם הוא בחי' גילוי אור השכל שבמוח בפתיחת חלל שפתים דפה וא"א להיות שום גילוי אור החכ' ושכל לחוץ למקבלים רק ע"י אמצעות כלי הפה והוא כפתיחת הפה בשפתים ששם נגלה אור החכ' כמו פתח פיך ויאירו דבריך וכן א' כמה פעמים בדבור בד"ת לא ימוש כו' מפיך למען תהי' כו' בפיך וכ' פיה פתחה בחכ' שכל פתיחה בחכ' שהוא גילוי אור לחוץ למקבלים דווקא ואינו אלא בפה ולכך א' פיה פתחה כו' וחכ' שבראש הוא עצם כח השכל שמשכיל לעצמו וכך הוא נמשך ובא בגילוי במדות ומח' וכה"ג. אך אין זה נק' גילוי לחוץ כמו בדיבור שבפה שמקבל השומע שהוא בא בבחי' דבר נבדל לגמרי משא"כ במדו' ומח' שאינם נבדלי' מן העצם ולא נק' גילוי לחוץ ממש רק בפה בדבור וזהו טעם פתיחת הפה דווקא כמ"ש פיה פתחה וכו' וכן אד' שפתי תפתח וכה"ג (ומבואר במ"א שמטעם אחר הפה למעלה מהלב אעפ"י שלפי סדר ההמשכה צריך להיות הפה למטה מן הלב כי מן המדות נמשך לדבור אך לפי שנפש השכלי' נק' נפש המדברת דווקא והוא עיקר בחי' אדם שהוא בחי' מדבר בפה דווקא כמ"ש מי שם פה לאדם כו' ולזאת עיקר יתרון מעלת אדם הוא בפה שהוא עיקר בחי' אדם מ"ה דחכ' שבראש יותר ממדה שבלב וז"ש פיה פתחה בחכ' כו' אעפ"י שאינו רק גילוי לחוץ אבל זהו עיקר בחי' אדם מ"ה דחכ' ולכך פיה פתחה בחכ' כו' הנ"ל הוא יותר תחלה לכל כי מתאחד עם עצם כח השכל ממש ונק' נפש המדברת וכידוע דפי' ופה בבחי' יסודות דאו"א כו'). והנה בציור הה"א הרי בפתח חלל ונקב זה שבין הגג לרגל הקצר זהו ענין פיה פתחה בחכ' הנ"ל להיו' מבואר למעלה דקוין דה"א וחי"ת הן ג' מדריגות חב"ד כו' וקו העליון ואורך הקו כדלי"ת הוא חב"ד וחג"ת וקו השמאלי נה"י ונמצא בפתח וחלל קטן זה שבין הגג לרגל הקצר הרי נמשך בחי' המוחין דחב"ד שבקו העליון מיד בפתיחה קטנה זו וממילא עולה ונכלל ג"כ קו הימין והשמאל דהיינו שעולים ונכללים בקו העליון לצאת עמו בגילוי אור החכ' שבפה זה וכמ"ש פיה פתחה בחכ' שהוא גילוי לחוץ ממש (וגם יש בו יתרון מעלה שמתאחד עם עצם פנימי' כ"ח מ"ה דחכ' שבראש מטעם הנ"ל כמ"ש מי שם פה לאדם כו') כמו שבאה"ת הוא פתח לגילוי

צו, ב

אור החכ' שבראש כך באות ה' דבה"א בראם הרי בחי' פנימ' חכ' שבראש שהוא בחי' פנימי' חכ' דאה"ע דאצי' (שהוא בחי' פנימי' מוחין דאבא שבז"א) יוצא בחלל פתח קטן זה שבין גג הה"א לרגל הקצר וכמ"ש חכמות בחוץ תרונה ח"ע דאתמשיך בח"ת חכ' שבפה בדבור שבחכ' שבמל' דאצילות אך אין זה הגילוי לחוץ דומה לגילוי פתח התחתון בחלל היוצא למטה בחי"ת וה"א כנ"ל ששם יוצא לחוץ בהיכלות דנוגה בבחי' אחורים וחצוניו' כנ"ל. אבל זה הפתח הוא להיפוך שבו יוצא גילוי או"פ חכ' שבראש כאדם חכם גדול שמדבר דברי חכ' עמוקה למקבלי' השומעי' חכמתו וכך למעלה הוא פנימית חכמה שבדבור העליון כדברי ח"ע שלמעלה הרבה מעצם החכ' המצומצמת בדבור ביו"ד מאמרות כמו יהי אור שנק' שיחה בלבד כידוע. לכך במאמרות הללו יש שרש לאזלע"ז כו' בק"ך צירופי' דאלקי' כו' אבל פיה פתחה בחכ' כו' הוא בחכ' עליונה שלמעל' מחכ' זו שבמאמרות ואין שם שרש יניקה לחיצונים כלל וכלל כי א"א להיות מקור למקור ליניקת החיצוני' רק מבחי' המדות שנפלו בשבירה כו' והוא בחי' חיצוני' ואחוריי' שבמדות הקדושה שבאו בגילוי אותיות הדבור כו'. אבל בעצם פנימי' החכ' שלמעל' מן המדו' גם בקדושה אין שם שרש לחיצוני' כלל כידוע בענין ימותו ולא בחכ' שאין בחכ' עצמה שום שרש אחיזה לחיצוני' שנק' מות ורע לפי שבחכ' לא הי' בחי' שבירה כלל (רק חיצוני' דאו"א נפלו למטה). ולזאת גם באור החכ' למטה כמו בפתיחה והתגלות אור החכ' בפתח העליון דאות ה"א הנ"ל כמ"ש פיה פתחה בחכ' כו' אדרבה מלבד שא"א לחיצוני' לקבל משם שהרי נא' וכבודי לאחר לא אתן כו' כבודי ל"ב נ"ח עילאה שבח"ת דמל' כו' אלא שמברר ומגרש יניקת החיצוני' גם בעמידת' למט' מטה בחלל ופתח התחתון שבחלל הה"א כנ"ל בענין לפתח חטאת רובץ כו' ואין החיצוני' יכולין לקרב א"ע שם לקבל יניקה שהרי מפני הארת אור החכ' דפה העליון דפיה פתחה כו' שמאיר בפתח העליון הרי כל הג' קוין נכללים שם ואינן מאירין למטה בחלל התחתון כלל כמשל אדם שמדבר דברי חכמה עצמי' הפנימי' העמוקה ביותר שלא יקרב זר אז לקבל גם מפסולת וחיצוני' הנופל מנובלות חכמתו כי גם בחי' נובלו' שלו חכמה גדולה ופנימי' יחשב וכדוגמא שא' ועליהו לא יבול אפי' שיחת ת"ח כו' (ולמעלה ג"כ אמר ע"ז וכבודי לאחר לא אתן כו') ומלבד זה הרי אמרו בחכ' אתברירו להבדיל בין טמא לטהור כו' שמצד אור פנימי' חכ' דפה העליון דה"א הנ"ל הרי מאיר אור זה בדרך ירידה גם בפתח התחתון להבדיל גם שם בין טמא כו' וטמא וזר לא יקרב שם לקבל כלל (ואעפ"י שמבואר למעלה בפיה פתחה בחכמה ותורת חסד שיכולים הכל לעלות ולהתברר כו' זהו דווקא בקרבן תודה ושתי הלחם שבאות חמץ שגם החמץ יוכל לעלות כמשי"ת בסמוך). ועוד מפני

צו, ג

שלא יחפוץ כסיל בתבונה כו' (וכמ"ש בזוהר הק' כאשר מכריזין מאן בעי למחמי ולאסתכלא ביקרא דמלכא החיצוני' שנק' אלקים אחרים שעומדים חוץ יוצאי' והולכי' להם משום דלא יחפוץ כסיל כו'). וזהו עיקר ההפרש בין חי"ת לה"א דבחי"ת הרי קו השמאל סתום גם הוא לגגו ואין מבחי' החכ' ומוחין שבקו העליון דחי"ת שום פתיחה וגילוי כלל ולא עוד אלא מסבת הסתימה שנסתם הפה למעלה בין גג העליון דחי"ת עד קו השמאל שבו הרי נתצמצם אור המוחין בהעלם וסתימות לבוא ולירד מטה מטה לבחי' נה"י דקו השמאל שבו לצד התחתון שזהו כענין רגליה יורדות מות שהוא להתמשך מטה מטה להיכלות דנוגה ששם חטאת רובץ כו'. וזהו ענין החי"ת דחמץ כו' משא"כ בה"א שהפתח העליון פתוח וגלוי מאו"פ החכ' שבגג העליון כו' שאין שם יניקה לחיצונים כלל מטעם הנ"ל. הרי גם למטה מטה מאיר בגילוי אור וגם שם לא יקבלו החיצוני' וזהו ה"א דמצה בסוף התיבה וד"ל. וזהו שרש ענין ההפרש בין חמץ למצה שהוא בין חי"ת לה"א שבחמץ החי"ת בראש התיבה ובמצה ה"א בסוף התיבה. אך זה גופא י"ל למה בחמץ החי"ת בראש ובמצה הה"א בסוף הרי שניהם לחם דחטה (שהוא בבחי' החכ' כידוע בענין לחם גי' מזלא כו'). אך הנה ידוע בשרש ענין ההפרש שבין חמץ למצה ובטעם שנאסר החמץ בפסח להיות שהחמץ הוא ענין ההגבהה וההתנשאות היש בגסות כו' כדוגמת העיסה שנתחמצה בשאור וחמץ הרי ע"י השאור שבעיסה זו נחמץ ותתפח ותעלה למעלה בעילוי לגובה וגם תתפשט ותתפח לצדדין בגסות ועובי הנפוח כידוע ונמצא השאור טבעו לעשות התפשטות והגבהה ונפוח זה הוא ברוח בחלל העיסה זהו אינו רק למראית עין ולא שנתוסף שום ממשות בעיסה זו כלל וכך יובן בענין הגבהה והתנשאות שנק' חוצפה וגסו' הרוח בבחי' יש גדול שנק' מלכותא בלא תגא וזהו שורש הקליפות שהוא בחי' יש נפרד בחוצפה והתנשאות בלי יש ממש בהן רק בלי טעם וכמו שבאדם יגבה לבבו בהתנשאות וחוצפה בלי טעם להעיז לגדול ממנו כעזי פנים כו' ולכך השאור והחמץ נאסר בפסח להיות שיצאו ממצרים בהיפוך מזה והוא בבחי' השפלות והביטול בעצמו בתכלית העדר הרגשת עצמו וה"ז כמו עיסת המצה שהוא בלא שאור שלא תתפח כלל ולא יתוסף בה מאומה אלא כמו שהיתה בלילתה במידתה ושיעורה כן אחר האפיה ולא תגבה ותתוסף בה כלל כמ"ש במ"א שזהו הטעם שנקרא לחמא עניא כו' בבחינת שפלות הרוח ובבחינת ביטול היש בתכלית היפוך היש דגסות והגבהת הרוח ממש מן הקצה כו' וזהו עיקר ההפרש בין סט' דקדושה לסט' דקליפה כי בחינת הביטול הוא בבחי' החכ' כ"ח מ"ה כו' וביטול זה שבבחינת

צו, ד

השפלות הוא כלי לבחי' כ"ח מ"ה דח"ע כמ"ש במ"א בענין ביטול היש דמצה כו' שהוא כלי לבחינת ביטול העצמות כו' לפי שנגלה עליהם עצמות אא"ס שאינו שורה רק בבחי' מ"ה בעצם הוצרך להיות בבחינת ביטול היש בתכלית והוא לחמא עניא דמצה וזהו הענין ה"א דמצה שבסוף התיבה שהוא בחי' הביטול דחכמה שמאיר בפתח העליון דפה שבין גג הה"א לרגל הקצר וכנ"ל בענין פיה פתחה בחכמה ומזה אין יניקה לחיצוני' כלל כי שרשם רק בבחי' יש וגסות והוא ההיפוך ממש מן הקצה כו' ולכך גם בפתח התחתון דה"א ששם עומדים החיצונים ג"כ אינם יכולין לקבל כי מצד אור החכמה כ"ח מ"ה דפה שבה"א גם למטה בפתח התחתון נמצא עכ"פ בחינת ביטול היש בתכלית וכידוע בענין יהיב חכמתא לחכימין דוקא שהוא ביטול היש כו' ואמנם בהיפוך מזה בחמץ שהוא בבחינת יש וגסות והגבהה כנ"ל ע"כ ציור החי"ת בלא פה פתוח למעלה אדרבה סתום להיות בחינת יניקה לחיצונים למטה כמ"ש ומשם יפרד כו' ולזה הטעם החי"ת הוא בא בראש התיבה דחמץ כי הוא שרשו ומקורו וכו' והה"א בסוף התיבה דמצה כי הוא בחינת ה"א תתאה דמל' והמילוי שבו ה"א עילאה שזהו מ"ש פיה פתחה בחכמה כו' ונתב"ס וע"כ הה"א בסוף התיבה כו' וד"ל. (והמ"ם וצדי"ק הוא בחילוף י"ה בא"ת ב"ש כידוע בענין מצה בחילוף שם הוי' כו' ומ"ם וצדי"ק דמצה הוא י"ה קודם לה"א ומצה הוא מצוה חסר ווא"ו כי בא המוחין בדילוג ובחמץ להיפוך דחי"ת קודם לי"ה שהן מ"ם וצדיק כמ"ש במ"א בענין בה"ם אותיות במ"ה כו' וד"ל):

(קמו) וזהו שאמרו כל המנחות באות מצה חוץ מתודה ושתי הלחם דהנה מבואר למעלה בשרש ענין ההפרש שבין חמץ למצה שהחמץ הוא ענין גבהות והתנשאות הלב בבחינת יש דגסות כו' שא"א לעלות וליכלל בקדושה להיותה בחינת היפוך המנגד לקדושה האלקי' כמו תועבת ה' כל גבה לב וכמ"ש גבה עינים אותו לא אוכל כו' ומלבד שלא יוכל לעלות וליכלל בקדושה שאינה עולה שם רק בחינת הביטול והשפלות לגמרי היפוך היש וגסות כנ"ל אלא שנאסר החמץ לקרבן מטעם זה כמ"ש כל שאור ומחמצת לא תקטירו כו' שהוא כמו דבר זר ושנאוי וצריך לרחקו ולא לקרבו בקרבן והעלאה כי יפסול את הקרבן ובפרט המנחה שהיא הדורון לרצות כמו ירח מנחה כמשל המעלה מנחה לאדון ושר שצ"ל בתכלית העילוי ולא ימצא בה שום שמץ דבר מכוער ובפרט בדבר המנגד לעיקר ענין המנחה שהוא השפלות והביטול המעלה מ"ן לרצות את הכעס וכה"ג ואם כן ההתנשאות וגסות החמץ הרי הוא פוסל לעיקר ענין העלאת מ"ן דמנחה ולזאת נאסר החמץ בכל המנחות

צז, א

ואינן באות רק מן המצה דוקא וכמ"ש כל המנחות באות מצה לפי שבהעלאת המנחה בחינת אזכרתה ע"ג המזבח להיות לריח ניחוח לא יהי' בה תערובות אחיזה לחיצונים אשר שנא ה' והוא הגסות והחוצפה כו' אלא מצה דוקא שהוא היפוך הישות וגסות רק בחינת ביטול ושפלות אמיתי שאין מזה שום צד יניקה לחיצונים כלל ומצד בחינת הביטול והשפלות יכולה לעלות לקדושה וליכלל שם בבחינת העלאת מ"ן ביותר וכמו וערבה לה' מנחחת יהודה כו' וכן שאו מנחה ובואו לפניו כו' וכה"ג ולכך כל המנחות דוקא באות מצה ולא חמץ לבד מנחה דקרבן תודה שהי' בה יו"ד חלות של חמץ ושלשים חלות של מצה כידוע בארבעים חלות דתודה ושתי הלחם כתיב בהו חמץ תאפנה דוקא. וי"ל למה במנחה דתודה צוה ה' לעשות יו"ד חלות מחמץ לבד ובשתי הלחם כולו חמץ תאפנה כו' והנה תחילה י"ל מהו הטעם שנבדל מנחת תודה ושתי הלחם מכל המנחות שמלבד שלא נאסרו בחמץ אלא שמצוה להקריבם מחמץ שהוא ודאי היפוך ענין המנחה כנ"ל. והענין יובן בהקדים תחלה בענין ובחינת המל' שנקרא כסא וכמ"ש והוכן בחסד כסא ויש כסא של ג' רגלים וכסא המל' של ד' רגלים והוא בחינת כסא דוד שנקרא רגלא רביעאה הרי כסא של ג' רגלים היינו בחינת חג"ת שהן האבות שהן המרכבה לחג"ת דז"א כידוע. וביאור הדברים ידוע שמדות דאצי' הוא בחינת מקור להשפיע כל שפע מאצי' לבי"ע והן חסד דין ורחמים וידוע שיש ב' מדריגות במדות פו"ח פנימית המדות הוא בהארת גדלות המוחין שבהן כו' שהוא למעלה מהחזה כו' ואין שם שרש לעה"ד טו"ר כלל ונקרא עץ חיים כו' שמשם אין שרש יניקה לנוגה דבי"ע כלל אבל מ"ש וישב ה' מלך לעולם כמו יושב ודן את כל העולם כולו כו' וכן מלך במשפט יעמיד ארץ כו' שנקרא כסא המלוכה הוא בחינת חיצוני' המדות דז"א בחינת נה"י שמתצמצמי' ובאין בבחינת התפשטות המלוכה לשפוט העם שהן נשמות ומלאכים דבי"ע שהן בחינת המדות שבמל' ומשם יש שרש לבחינת עה"ד כו' כי אזלעו"ז עשה אלקים כו' וכתיב מלך אלקים על גוים ג"כ וכידוע (והוא למטה מהחזה שמשם מקבלת המל' כו') והוא ענין כסא של ד' רגלים כי בחי' חג"ת דאצי' עצמן דשם איהו וחיוהי חד כו' למעלה מעה"ד כו' נקרא כסא הוי' דז"א אבל כסא המלוכה הוא בבחינת המל' דאצי' שנעשה מקור לעולמות הנפרדים מאין ליש כו' וז"ש והוכן בחסד כסא שכלול ג"כ מג' מדריגות דחג"ת דאצי' והן י"ס דחסד דאברהם שהוא מרכבה לחסד דז"א וי"ס של גבו' דיצחק כו' ורגלי רביעאה הוא בחי' מל' שבמל' שכלול ג"כ מי"ס והוא בחי' דוד שהוא בחי' מלך על עם נפרד ומשם יש אחיזה ויניקה לנוגה דבי"ע ג"כ וכמו מלך אלקים על גוים כו' מאחר

צז, ב

ששרש בנין המל' מבחינת חיצונית המדות ששם מתחיל עה"ד כנ"ל ע"כ ברגל רביעי דוקא יש שרש יניקה ג"כ לנוגה והוא ענין יו"ד חלות של חמץ שבארבעים חלות דתודה נגד י"ס דמל' שבמל' שנקרא רגל רביעאה שנאחזים בה י"ס דנוגה דבי"ע שהן מבחינת חמץ שהוא יש נפרד (כנ"ל בפי' החי"ת דחמץ שהחיצונים מקבלים למטה מתחת הג' קוין כו') אבל שלשים חלות הן של מצה דוקא לפי שבחינת חג"ת שבמל' ששרשם בחג"ת דז"א דאצי' שלמע' מעלה מעה"ד טו"ר כנ"ל א"א להיות שם יניקה ואחיזה לחיצוני' כלל ע"כ באות מצה דוקא שהוא בחי' הביטול היפך היש דוקא כמו האבות שהן המרכבה כו' אבל בי' חלות בלבד שהן לנגד מל' שבמל' שיש מהן אחיזה לנוגה הן של חמץ דוקא מטעם הנ"ל וד"ל. אך זה גופא י"ל איך יקריבו חלות של חמץ במנחה דקרבן תודה מאחר שהוא היפך בחינת המנחה ממש כנ"ל. דהנה מבואר למע' בענין הריעו לה' כל הארץ שע"י בחי' הבירור שבחכ' יוכל לברר ולהעלות את הכל מעה"ד טו"ר גם לטהר את הטמא כנ"ל וא"כ הרי גם בחי' החמץ שהוא היש וגסות הנפרד יוכל להתהפך ולהתקרב ע"י בחי' הבירור שבחכ' והוא מפני שהחכ' נקרא כ"ח מ"ה בעצם דוקא שהוא בחינת הביטול בעצם שיש בכחו לעשות בחינת ביטול היש וגסות דנוגה דחמץ ג"כ להיות ג"כ בחינת הביטול היש הגס לאין האלקי כנ"ל עד"מ מחמת אימה של מלך או מחמת עוצם גילוי חכ' של חכם גדול יתבטל במציאות גם הגיאות והגסות הרי מפני שנעשה בו בחינת ביטול גדול (וכה"ג היו בבצקת של אבותינו שלא הספיק להחמיץ להיות בחינת יש מצד גילוי שכינה מורא גדול כמ"ש במ"א). אך בכאן הרי הכוונה שהחמץ עצמו יוקטר למעלה במנחה ע"ג המזבח להיות כמו שהוא בבחי' הקדוש' ה"ז כענין התלהבות יש בולט דקדושה שבא לכלל ביטול והעדר הרגשת עצמותו כענין התמימות המופלגת כמבואר במ"א וכך בבחי' כח מ"ה דחכמה שבו גילוי אלקות יוכל להעלות גם החמץ הן יו"ד חלות דחמץ שעולין במנחה דקרבן תודה דוקא ולא בשאר המנחות זולתה לפי שקרבן תודה הוא בבחי' ההודאה שהוא בבחי' החכמה דוקא ובחכמה אין שום צד יניקה לחיצוני' כנ"ל בענין ימותו ולא בחכ' ולא עוד אלא שבחכ' אתברירו להעלות מעה"ד טו"ר גם הטמא יטהר כנ"ל. ולזאת בקרבן תודה דוקא מצוה להיות יו"ד חלות של חמץ דנוגה שי"ס דנוגה שנאחזים במל' שבמל' עולין גם הם ונכללי' בקדושה האלקי' ולא בכל המנחות זולתה שאין באות אלא מצה דוקא כנ"ל ולא חמץ מטעם שאינו בבחי' ההודאה דחכ' כקרבן תודה וד"ל. וזהו הריעו לה' כל הארץ שא' בקרבן תודה דוקא דהיינו לרבות גם יו"ד חלות של חמץ שהן לנגד ע"ס דנוגה דבי"ע שמקבל ממל' דמל' שנקרא רגלא רביעאה דכסא המל' כנ"ל וזהו

צז, ג

כל הארץ כל זה ריבוי לרבות הכל משום דבחכ' בחי' כ"ח מ"ה שבהודאה וביטול דקרבן תודה אתברירו הכל גם בחי' החמץ דנוגה מטעם הנ"ל משא"כ כל הקרבנות במנחות שלהם זולתה שנאסר בהן החמץ לגמרי כמ"ש כל שאור כו' לפי שאין ביכולתם וכחם לברר ולהעלות גם את החמץ שיוכלל בקדושה רק בחי' החכמה שבבחי' הודאה בלבד ולכך סמך זל"ז באמרו מזמור לתודה דוקא אז הריעו לה' כל הארץ משום דבתודה דוקא יעלה ויתקרב הכל גם החמץ לא בזולתה וד"ל:

(קמז) ומעתה י"ל מ"ש בשתי הלחם חמץ תאפינה שכל השתי לחם היו של חמץ ובקרבן תודה לא הי' רק י' חלות של חמץ כי הנה מבואר למעלה בבחי' ההודאה דקרבן תודה שהוא כמו ההודאה על הנס שהוא בחי' גילוי שם הוי' דוקא באלקים מלמעלה מן הטבע בטבע כו' והוא בחי' אין דכ"ח מ"ה דחכמה שבא בגילוי ואין מסתיר לו שם אלקים המצמצם כשמש ומגן כו' כנ"ל באורך ואין זה רק בחי' גילוי חיצוני' הוי' בלבד כניצוצי אור הבוקעי' בנקבי המסך (כמו ך"ו כל"ח דשם הוי' מאיר בשם אלקים כו' כנ"ל) אבל אין זה אור עצמי ממש דבחי' הוי' דחכ' עצמה כמו שהוא למעלה בעצמותו מאחר שאינו נתפס בהשג' רק בבחי' הודאה וביטול שלמעלה מן השגה בדבר פלא אבל מ"ש כי הוי' הוא אלקים שהוי' עצמו בא בבחי' השגה ודע' באלקי' ואין שם אלקים בטל ונכלל כמו בהודאה דבינה נכלל בחכ' אלא אדרבה בחי' היש דשם אלקים כמו שהוא אינו מסתיר כלל (וכמו הניסי' שבאו בהתלבשות דרך הטבע מפני שאין הטבע מסתיר כלל כנ"ל באורך) וזהו ר"ת הריעו לה' כו' הלכה דתושבע"פ שיחוד הוי' אלקים דתושב"כ ותושבע"פ שהוא יחוד כל פנימיות ועצמיות דחו"ב (שהוא למעלה גם מיחוד פנימי' דאו"א להוליד נשמות בשבת כנ"ל בסוף אות קמ"א) להיותו מיש האמיתי ליש דמקבל בבחי' כל עצמותו ולא מאין ליש כו' וזהו ענין שתי הלחם שהן תושב"כ ותושבע"פ שנקרא שתי הלחם כידוע בענין לכו לחמו בלחמי ומבואר במ"א ע"כ נאמר בהם חמץ תאפינה שאין בחי' החמץ יש נפרד כלל כו' כמו שאין בחי' הטבע מסתיר כלל אלא אדרבה הוא בחי' יש מקבל מיש האמיתי שזהו ענין יחוד כל פנימי' ועצמיות דתושב"כ בתושבע"פ מל' קרינן לה שלזה הטעם נקרא הלכה בר"ת ולא כמו הריעו לה' כל בריבוי בלבד משום דקרבן תודה הגם שזהו ג"כ בבחי' חכ' אבל אין זה בפנימי' ועצמי' שלה לכך הי' ל' חלות של מצה דוקא בחי' הביטול דאין שלמעלה מן ההשגה ורק י' חלות של חמץ שהי' מקריבי' עם השלשים חלות של מצה משום דבחכ' אתברירו בכ"ח מ"ה שעושה בחי' ביטול היש שזהו כמו ענין ההודאה על הנס כו' משא"כ בשתי הלחם שלא הי' צריך לבחי' בירור וביטול

צז, ד

היש אלא חמץ תאפינה משום שהיש עצמי אינו מסתיר כלל (וזהו מצד שרש עצמיות התורה בעה"ח שלמעלה מעה"ד לגמרי כו' כמו שיהי' לעתיד בתשלום הבירורים אבל עכשיו אוריי' מח"ע נפקת לברר בירורי' בעה"ד טו"ר כו') וכמו"כ ענין ל' חלות דמצה שמבררים ליו"ד חלות דחמץ כמו לטהר גם את הטמא וכן ענין שלשים מעלות דמל' כידוע בענין שלשים הגבורים אשר לדוד שעוזרים לבחי' המל' שהן בחי' ל' כלים דנה"י דז"א שמהן בנין המל' כו' וכך ל' חלות דמצה שבבחי' הביטול דחכמה מעלין גם י' חלות דחמץ דנוגה כו' וד"ל ובזה יתורץ הקושי' דלעיל (באות קמ"ה) בענין פיה פתחה בחכ' ותורת חסד כו' שיכולים הכל להתברר כו' ה"ז בבחי' ה"א דוקא דפיה פתוח למעלה בין הגג לרגל הקצר כו' ואז גם החמץ יוכל לעלות כיו"ד חלות של חמץ שעולין במנחת תודה לפי ששרש חכמה זו שבפתח הפתוח למעלה הוא בחכ' עילאה שלמעלה מחכ' שבמדות שבעה"ד טו"ר ע"כ יש בכחה דוקא לברר גם לחמץ כמו התורה ששרשה בעה"ח ע"כ יש ביכולתה לברר לעה"ד טו"ר כנ"ל. ולהבין ענין שרש התורה כמו שהיא למעלה מבחי' הבירורים שמבררת בעה"ד כנ"ל שזהו ענין שתי הלחם דשבועות כנ"ל הנה אנו מוצאי' כדוגמא זו בשעת מ"ת שהי' כענין מדריגה דלעתיד בביעור הרע מכל וכל שהרי א' ישראל שעמדו עה"ס פסקה זוהמתן כו' לולי חטא העגל שחזרו לטומאת נחש הקדמוני כו' וכמ"ש חרות על הלוחות חירות ממה"מ כו' שזהו כמו לאחר תשלום כל הבירורים דעה"ד טו"ר דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר כו' והיינו לפי שבחי' פב"פ דבר ה' כו' ביו"ד הדברות כשאמר אנכי ה' כו' אנכי מי שאנכי בחי' פנימי' ועצמו' אוא"ס שבחכמה שבי' הדברות וכמ"ש וירד ה' על ה"ס כו' וירידה זו הי' מבחי' עצמיות שהוא מאיר למטה כמו למעלה ממש בלתי הסתר ולבוש כלל וכמו לע"ל דכ' עין בעין יראו כו' למטה כמו למעלה ממש בהשוואה א' וא"כ אין בחי' היש דנוגה מסתיר כלל ולכך גם בכל חג השבועות בזמן מ"ת מאיר מאותה המדריגה כי דבריו חיים וקיימים ולזאת מצוה בשתי הלחם שהן תושב"כ ותושבע"פ שיהיו נקרבין מחמץ שגם החמץ דבחי' נוגה אינו מסתיר כלל וכלל וד"ל (וסימן לדבר ממה שאין ד"ת מקבלין טומאה ובעלי קריין מותרי' בד"ת). אך עדיין י"ל למה יהי' החיוב והמצוה לאפות' חמץ ולא מצה כמ"ש חמץ תאפנה דאם מפני שאין שהחמץ פוסל ומזיק למה יהי' החמץ מצוה וחובה דלכאורה בחי' החמץ בחי' יש עכ"פ והתירוץ מובן ע"פ הנ"ל ביחוד פנימי' ועצמו' דתושב"כ ותושבע"פ שכל אשר לאיש כו' שזהו מיש העצמי' ליש עצמי דמקבל עצמיות בעצמיות כו' וכמו לע"ל דכתי' להנחיל אוהבי י"ש יש האמיתי כו' וכמ"ש במ"א בענין ששרש היש גמור מבחי' היש האמיתי שלמע' מבחי'

צח, א

האין של היש וכנ"ל בענין דעו כי ה' כו' וכמו יש דהטבע שהוא בחי' כלי גמור לעצמיות אלקות (בלי בחי' אמצעי ביניהן כלל וכניסים שנעשו דרך טבע ממש וכנ"ל בענין הנה העלמ' הרה כו') אורות בלתי מוגבלים כו' וכך ועלמות אין מספר אלו הלכות דוקא וכך יובן הטעם בשתי הלחם שמצוה בחמץ דוקא שהוא בחי' יש נפרד דחמץ שהוא נעשה בחי' כלי ויש גמור לקבל יש האמיתי מקור' דכולא ואינו בחי' יש נפרד כלל אדרבא ביש שלו דוקא שורה בחי' יש אמיתי ממש ויובן זה ע"ד דוגמא ממה שמצינו בבחי' התנשאות היש דקדושה האלקי' כמו התנשאות דוד במלכותו שהי' מרכבה לבחי' מל' דאצי' בתכלית הביטול וכמ"ש ונקלותי עוד כו' וכן א' כי עני ואביון אני כו' וא"כ ההתנשאות ויש שלו הי' שורה ביש והתנשאות זו בחי' התנשאות ויש האמיתי דבחי' מל' דאצי' שז"ש ה' מלך גאות לבש כו' וכמ"ש רשב"י אנא סימנא בעלמא כו' שהגביה א"ע מאד ואין זה בחי' פירוד בגבהות הלב דחמץ הנ"ל אלא אדרבה בגבהות הלב זה שורה גאות ה' והתנשאות העליונה האלקי' ממש ולא כמה שכתוב ביהושפט ויגבה לבו בדרכי ה' שהרי דוד א' לא גבה לבי כו' אלא אדרבה כל מה שגבה לבו לא הי' רק בחי' גבהות ה' והתנשאות האלקי' ממש ואמנם מלובש בהתנשאות וישות שלו הטבעי' ממש וא"כ מובן מזה שהיש שלו הוא יש דאלקי' באין אמצעי ביניהם כו' וזה השלימו' לתכליתו יהי' במשיח שהוא למעלה מבחי' משה כמבואר במ"א בענין ויתהלך חנוך ואיננו אבל גופו של משה לא עלה למעלה אבל גופו של משיח למעלה מזה כי ישרה עצמות אלקות בגופו ולא יבוטל גם בנשמתו ולא כמו משה שהי' בחי' ביטול בנשמתו גם שדבר עמו פא"פ ולא נתבטל גופו כשאר הנביאים וזה האות שבחי' יש האמיתי שורש ביש שלו כמו שהוא בגופו ונשמתו בלי ביטול כלל וכלל כו' וכך הי' בלוחות הראשונו' שבחי' יש שלהם קיבל מיש האמתי העצמי' ממש פב"פ ולכך שלט עה"ר כו' (ועכשיו אין ת"ח שאין בו חלק שמיני שבשמינית אבל לא יותר שנק' גס אותיות ס"ג ולע"ל גס וס"ג יתאחדו והוא יש דבינה בחי' ס"ג ויש מוגבל לאחר הבירור וזהו אותיות סוס גימט' ב"פ ס"ג כמ"ש במ"א בענין וסוס אשר רכב עליו כו') ובכ"ז יובן ענין המצוה בשתי הלחם חמץ דוקא שהוא יש נפרד בבחי' יש דקדושה ממש כו' ולכך חמץ תאפינה ולא מצה שהוא ביטול היש כו' וד"ל. (ועוד דוגמא לדבר ממ"ש ויחזו את אלקים ויאכלו כו' וכן ממ"ש שעוה"ב אין בו אכילה כו' וגילוי זה העונג האלקי' נכנס בכלי הגוף גשמי בבחי' מזון גשמי ממש כו' כמבואר במ"א):