באו שעריו בתודה

צח, ד

(קמט) באו שעריו בתודה חצירותיו בתהלה. הנה תחלה אמר מזמור לתודה בבחי' הודאה דחכ' שנק' בחי' הוד דאבא והודאה זאת שא' בואו שעריו בתודה הוא בבחי' הוד דאימא שלמטה מבחי' הוד דאבא וזהו באו שעריו שהוא מלמט' למעלה שנכנסי' תחלה

צט, א

בשערי הוד דבינה כו' וקאי אדסמיך לי' מ"ש עבדו הוי' דחכ' בשמחה בגילוי התפעלות דשמחה כו' ואח"כ באו שעריו פי' שעריו דבינה בהוד דאימא וזהו בתודה אבל מזמור לתודה דברישא דקרא מדבר בהודאה עליונה שבבחי' החכ' והוא מלמעלה למטה כו'. והנה להבין ביאור הדברי' הללו יש להקדי' תחלה בשרש ענין נו"ן שערים דבינה למה הן מספר נו"ן דווקא ומה הוא עיקר ענין נו"ן שערים הללו דבינה בהיות ידוע שטעם מספר נו"ן שערים היינו לפי שבחי' ה"ח דאימא מתפשטין בחמשה מדות דבינה חג"ת ונו"ה שנק' מדות שבשכל והשגה עצמה כמו התפעלות אה' שבמוח הבינה בעודנה כלולה בעצם המושג שמשיג בטוב טעם הדבר שמיד באה התפעלות במוח ונק' שער כשער שיוצא בו ונפתח לחוץ כך התפעלות השכל במדות אהוי"ר שבה עצמה נק' שערים דבינה כמ"ש במ"א. והעיקר של המדות בעצם הן חמשה חג"ת ונו"ה והיינו כמאמר דבינה עד הוד אתפשטת שנק' הוד דאימא ולא יותר כי בחי' יסוד שבבינה אינה מהות מדה עצמה רק בחי' גילוי שפע דמדות הללו מן המוח ללב כו' (והפי' האמיתי דבינה עד הוד אתפשטת היינו עד בחי' הוד דז"א ולא עד יסוד ז"א ולכך נק' יתום מאמו כמבואר במ"א). והחמשה מדות הללו שבבינה כלולים כ"א מי"ס ע"כ הן מספר חמשי' יו"ד שערים דמדת חס' שבשכל והשג' עצמה ויו"ד שערים דמד' גבו' וי"ש דת"ת וי"ש דנצח עד י"ש דהוד (והן חמשה חומשי תורה כידוע וס' דברים הוא בי"ש דהוד שניתן למשה כו' וכמ"ש במ"א). והנה מבואר במ"א בענין לך ה' הגדולה כו' עד כי כל כו' שכל ולך הן ג"כ נש"ב ובבחי' עליו' המדו' דבינה בחכ' שהוא בחי' אין של היש דהשגה דבינה כידוע אמר לך ה' הגדולה עד וההוד י"ש דהוד דאימא ואח"כ בירידת השפע מנש"ב הללו במדות שבלב דז"א דאצי' א' כי כל שהוא דרך בחי' יסוד דאימא שבו גילוי אור השפע דנש"ב שכלולים בה"ח עד יסוד שהוא מה' מדו' הללו וע"כ נק' כל כו' דאחיד בשמי' וארעא שע"י נמשך לגילוי מן ההעלם דבינה שנק' עלמא דאתכסייא כו' וכך יובן במ"ש שאו שערים ראשיכם שהן חב"ד דכל מדה ממדת שבבינה הנ"ל. והנשאו כו' ויבא מלך הכבוד שהוא בחי' המשכ' גילוי אור אבא שנק' מלכא עילאה וכמבואר במ"א באורך וגם כאן יובן בענין בואו שעריו כו' שביאה זו מלמטה למע' היינו עליות המדות שבלב למדו' שבשכל עד"מ כמו התפעלות הלב שעולה ונכלל בהתפעלו' המוח וזהו הנק' ביאה וכניסה בשערים דבינה מלמטה למעלה כמו ע"ד שעולין המדו' דבינ' בחכ' שנק' אין כנ"ל דכך יתפרש לך ה' הגדולה כו' גם במדות שבלב שעולין למדות שבבינה שהן בהעלם כידוע וד"ל. והנה זהו ההפרש בין עליות המדות מלמטה למעלה שפוגעין תחלה

צט, ב

בי"ש האחרוני' דהוד דאימא וכנראה בחוש שתחילת עליות התפעלות המדות שבלב בשכל יכנסו תחלה בבחי' הודאה שמצד השכל והשגה כמשי"ת ואח"כ יכנסו במדות הגבוהי' ממנו דהיינו בנצח וחג"ת דאימא כו' (ומכש"כ בדרך ירידה והמשכה למטה דהיינו כשנש"ב נמשכים מלמעלה שתחילה יומשך התפעלות הודאה שבמוח בלב ואח"כ התפעלות אהוי"ר שבמוח בלב). אבל בהמשכת אור אבא מלמע' למט' נכנס תחלה בי"ש דחסד דבינה ואח"כ בי"ש דגבו' עד שבא בי"ש דהוד דבינה באחרונה (וכמו ס' דברים שהוא בי"ש דהוד בא באחרונה להיות תושב"כ מח"ע נפקת דאור אבא באימא שפוגע ונכנס בי"ש דחסד תחלה שהוא ס' בראשית ואח"כ ס' שמות כו' וכן מ"ש ויבא מלך הכבוד הרי בא תחלה בי"ש דחסד דבינה ובי"ש דהוד בא באחרונה כדרך ההולך מלמעלה למטה וכן משה שזכה לבינה הרי שרשו בחכ' ונכנס בשע"ב מלמע' למט' וזהו ההוד שניתן למשה כו' (ומ"ש במ"א בענין ולא ידע איש כו' דשער הנו"ן זכה במותו אע"פ ששער הנו"ן ראשית כניסתו הוא מלמע' למט' כמ"ש בזוה"ק שנק' שביל דקיק דבי' עייל אבא לאימא כו' היינו משום דשרשו בדעת עליון דמזווג חכ' ובינה והוא שרש שעה"נ שכולל כל השערים כו' ולמטה הוא בחי' דע"ת וז"ש ותחסרהו מעט מאלקים בחייו שלא זכה לשער הנו"ן כו' וז"ש משה זכה לבינה וממילא הרי הוא בדעת עליון שלמעלה מחו"ב כמבוא' במ"א). וזהו בואו שעריו בתודה פי' באו ממטה למעלה שיבואו ויכנסו בשער ההוד תחלה והיינו שא' בתודה דווקא שהוא בחי' הוד דאימא ואח"כ נכנסין בשערי' דנצח וחג"ת כו'. אבל מזמור לתודה הוא בבחי' הוד דאבא שהוא מלמעלה למטה כו'. וביאור ענין ההפרש שבין בחי' הוד דאימא ובין בחי' הוד דאבא הנה יובן מענין הנ"ל במזמור לתודה בהודאה על הנס וכה"ג שזהו בחי' ההודאה שנק' ביטול שלמעלה מן ההשגה וטעם לגמרי דהיינו בדבר מופלא מהשגתו שאין השכל מודה לזה כלל וכלל ואדרבה הוא נגד השכל דווקא רק אעפ"כ מודה בהודאה שכן הוא ודאי כמו הודאה על הנס שהנס הוא היפך הטבע שהוא היפך השכל והשגה אנושית לגמרי ולא יודה כלל מצד ההשגה כי הרי הוא המנגד להשגה הטבעי' ועכ"ז יודה באמת על הפלאה זו שנעשה מלמעלה מן הטבע שהאמת כן הוא כי כשהוא רואה הנס בעיניו יודה בע"כ דגם שהשגחה אלקי' מופלא מן השכל וההשגה אבל ודאי יש מנהיג ומושל לשנות הטבע מהיפך להיפך כנראה לעין וזהו הנק' הודאה וביטול שלמעלה מן הטעם והשגה והוא בחי' הוד דאבא דהיינו בחי' הוד שבחכ' שהוא בבחי' אין שלמעלה מהשגה שנק' יש כנ"ל. אבל

צט, ג

בחי' הוד דאימא הוא רק בחי' הודאה שלא באה רק מצד השכל והשגה וטעם דווקא כמו ההודאה במוח על היות התהוות הבריאה מאין ליש שבא בשכל וטוב טעם גם שאינו רואה בעיניו כמו שמשיג בחיי נפשו בגופו שנתאמת אצלו בשכל שהרוחני' דנפש הוא המחיה הגוף כך נתאמת אור החיות האלקי' בכל הנבראים בהשגת שכל ונק' הודאה במוח כידוע בענין מודים אנחנו לך כו' איך דכולא קמי' כלא וכאין כו' כמו אדם שיודה לחבירו בדבר ויכוח איזה סברא שהאמת אתו שהודאה זאת היא ע"פ הכרת דעת ושכל הבא במושג דהיינו ששכלו נוטה לדעתו וסברת חבירו שהכיר בשכלו והשגתו דווקא שהאמת כדברי זולתו וא"ל הי' שכלו ודעתו מכיר לא הי' מודה לו כלל וזהו הנק' הוד דאימא (והוד שבהוד הוא הודאה שבהודאה שיודה שצריך להודות כמו ע"ה שיודה על ת"ח מופלג כמבואר במ"א שזהו הנק' מודים דרבנן ויש בו יותר ביטול מביטול הודאה דחכ' כו'). וזהו ההפרש בין הוד דאבא להוד דאימא. ואמנם באור החכ' הנק' אין וכח מ"ה בעצם הרי בחי' הודאה שבחכ' אינו רק בחי' האחרונה מאחר שמתפעל ומתבטל בהודאה כמו על הנס וכה"ג שהוא מפני הריחוק מעצם האין כו' ע"כ יפול בו ענין הביטול כמו הנכנס בהיכל מלך מפני שלא ראה מעולם יפלא מחידוש הענין וכמ"ש במ"א ואעפ"כ הוא למעלה מכל שערים דבינה שאינם רק התפעלות שמצד השגה שנק' יש וזהו ענין האור והגילוי מהעלם דחכ' בבינה מלמעלה למטה שבא בשערי דהוד דאימא באחרונה כנ"ל. אבל מ"ש באו שעריו כו' היינו ממטה למעלה ממדות שבלב להשגה שפוגע ונכנס בהוד דאימא תחלה מטעם הנ"ל. וז"ש באו שעריו בתודה בבחי' הוד דאימא ואח"כ הודו לו בהוד דאבא (והוד שבמשיח כמבואר במ"א) והוד דמשה בהוד דאבא לפי ששרשו של משה בנצח דאבא כו':