חצרותיו בתהלה

צט, ג

(קנ) חצרותיו בתהלה. הנה ההפרש בין שעריו בתודה לחצרותיו בתהלה הנה ידוע שיש הפרש בין היכל לחצר שההיכל סגור בשערי' לא יכנוס רק ברשות והחצר פתוח לכל שיכולים הכל ליכנס שם ולעמוד ונק' שערי ההיכל פנימי' ושערי החצר חיצוני' ולזה כאשר אמר באו שעריו ר"ל על שערי היכל הפנימי וחצירותיו בתהלה ר"ל על שערי חצר חיצוני' וההפרש ביניהן למעלה הוא מובן עפ"י הנ"ל בענין שעריו בתודה שהן נש"ב שכלולים בה"ח דאימא כו' והן ה' מדות שבהשגה דבינה עצמה כנ"ל. ונק' שעריו לשון נסתר דקאי בשערי בינה עצמו כמו שהמדות המה בבחי' העלם עומק המושג עצמו. אבל בחי' חצר הוא במדריגה שלמטה מנו"ן ש"ב והוא בבחי' מל' דבינה או מל' דתבונה שזהו רק בחי' אותיות ההשגה של המושכל כאשר מתצמצם

צט, ד

בכלי המוח באופן מוגבל ומיוחד בפרטי חלקים במח' שבמוח (הגם שנק' מחשבת שכל עדיין שלמעלה ממח' סתם באותיות המח' הנק' הרהור סתם שנק' בחי' לאה שמקבלת מאחוריי' דאימא שהוא מל' דתבונה או מל' דבינה דהיינו הנק' מח' עיוני' או מח' שכל כידוע הנה מ"מ נק' גם הוא בשם מח' עכ"פ רק שחושב במושכל זה והרי בא אור רוחני' השגת השכל זה במח' זו בגשם אותיות מח' הנתפס בכלי המוח (בל"א וויא עס לייגט זיך דער שכל אין מוח און וויא עס פאר נעמט אין מוח כו'). ולמעלה יובן זה בהפרש שבין בינה לתבונה בכלל והוא ההפרש בין נש"ב לבחי' מל' דבינה ותבונה והוא ההפרש בין שערי היכלו' דבינה לשערי החצר שהוא במל' דתבונה ששם יכולין הכל ליכנס כנ"ל. וביאור ענין ההפרש הזה יובן מענין ההפרש שבין תודה לתהלה דבשערי בינ' הזכיר לשון תודה דווקא כמ"ש באו שעריו בתודה אבל בבחי' חצרותיו שהוא בתבונה אמר חצרותיו בתהלה ולא בתודה והענין הוא כי הנה התהלה שהוא השבח הוא בא מצד כלי ההשגה המגבלת אופן השבח לכוון אל עצם הדבר כמו שהוא ממש בלי תוס' ובלי מגרעת שאם יגרע או יוסיף בשבח יפסיד יותר ממה שהשביח כי כאשר ישבחנו לאדון ומלך בדבר שאין בו גנאי יחשב לו אלא צריך שישבחנו באופן מוגבל לכווין מאד כפי אמיתתו בעצם לא יטה ימין ושמאל בסיפור שבחיו מכמו שהוא וא"כ בהכרח שידע וישיג בכי טוב בהגבלת חלקיו שלא יטעה בו אפי' כקוש"י בתוס' או במגרעת וזהו מצד כלי ההשגה הקולטין במוגבל ותפיסה והגשמה (כמו אור השכל הרוחני כשבא באותיות כלי המוח יוגבל באופניו לאמתתו יותר וכשבא לאותיות הדבור יוגבל לאמתתו יותר וכשבא באותיות הכתב יוגבל יותר ובזה יתרון מעלות הכלי המגביל יותר אך בתנאי שמיד שמאיר אור השכל יביאנו בכתב משא"כ לאח"ז לא יכווין לאמיתתו כמו שאין דנין בע"ש משום אובנתא דליבא כמ"ש במ"א) אבל בפנימי' ההשגה כמו שהוא במופלא ממנו קצת עדיין מכלי הגבלת השגה שבמוח לא יוכל לכוון בפרטי אופני השבח כלל להיות כי הדבר מופלא קצת מערך כלי השגתו לא יוכל לכוון בשבח ותהלה כמו שהוא לאמתתו ע"כ וודאי בהכרח שישתוק אז מלשבח ולהלל בדרך פרטי פרטיות רק יכלול כל פרטי השבח בהלל ושבח כללי דוקא בתכלית הקיצור לא בשבח ותהלה פרטי' כלל כענין לך דומיה תהלה פי' לך דומי' התהלה בפרט מצד קוצר המשיג בגדולותיו ונפלאותיו כי נבדל בערך מכלי השגה בשבחיו דרך פרט רק בדרך כלל לכלול כל התהלות (ואין הכוונה דומי' לגמרי שהרי נאמר יזמרך כבוד ולא ידום כו' רק שנסתם הפה וידום לספר באריכות כמו אגידה כו' עצמו מספר וכן מי ימלל גבורות ה' לגודל

ק, א

עומקו וכו'). ובכ"ז יובן למעלה בהפרש שבין שע"ב שהן בעומק ההפלאה מכלי השגה במוגבל שם אינו רק בחי' ההודאה שהוא בא דרך כלל כאדם המודה על הפלאת ערך הגדול ממנו שהוא דרך כלל מפני שלא יוכל לבוא דרך פרט מקוצר המושג אך ורק בכללות המעלה בהפלאת ערכו יודה ע"ז וזהו ההפרש בין הודאה לשבח שההודאה באה בכללי' עומק ההשגה היות הדבר נפלא מערכו (הגם שנק' הוד דאימא שהוא הודאה שמצד השגה דבינה דווקא כנ"ל בהפרש שבין הוד דאימא להוד דאבא מ"מ היא באה בכללות ההשגה שהוא תמצי' המכוון העולה מכל פרטי ההשגה שהוא עליון ורם ונשגב כו' רק שנלקח זה מן השגה דבינה ולא כהוד דאבא שנקרא הודא' וביטול שלמעלה מן ההשגה לגמרי כהודא' על הנס כנ"ל) וכמו הפעם אודה את ה' אבל בבחי' מל' דתבונה הוא בבחינת השבח שבא דרך פרט לפי אופן הגבלת כלי ההשגה לכוון בכל חלקי פרטיו לא יוסיף ולא יגרע וז"ש שעריו בתודה ולא תהלה ששם נאמר לך דומי' תהלה רק הודא' בלבד כנ"ל. אבל חצרותיו במל' דתבונה ובינה בתהלה ושבח דרך פרט דוקא וד"ל. ובזה יובן מ"ש בזוה"ק ע"פ נודע בשערים בעלה באינון תרעין כו' כ"ח לפום מה דמשער בלבי' כו' דאית תרעין עילאין שהן נש"ב וע"ז נאמר שאו שערים ראשיכם כו' שהן בבחינת ההעלם דבינה בפתחי שערי היכל פנימה שלא יכנסו הכל רק רואי פני המלך כו' ושם אין התהלה ושבח מגיע בפרט כנ"ל רק ההודא' בלבד כמ"ש באו שעריו בתוד' דוקא כנ"ל ואי' תרעין תתאין שהן שערי החצר החיצונה דמל' דבינה ותבונה הנ"ל ששם השבח והתהלה מגיע כמ"ש חצרותיו בתהלה דוקא עז"א נודע בשערים בעלה פי' נודע בגילוי הגבלת כלי ההשגה דרך פרטי פרטיות בכ"ח לפום מה דמשער ממש במוחו ולבו וכמ"ש בזוהר פ' אמור ע"פ ובט"ו יום כו' דבי' מלכא בתרעא יתיב כלו' כשהמלך רוצה לבוא בגילוי לעין כל הולך לחצר גינת הביתן ונקרא חצר החיצונה ועומד או יושב בשער החצר החיצונה שיראוהו כל ההמון כך למעל' גילוי אוא"ס בחו"ב דאצי' עדיין הוא בהעלם כו' גם בנש"ב כנ"ל רק במל' דבינה ותבונה שם בא לידי גילוי בכל חד לפום שיעורא דמשער כו' וזהו נודע בשערים בעלה בחי' ז"א שבו מוחין דאו"א דאצי' נודע בתרעין תתאין במל' דאצי' שמקבלת ממל' דתבונה כידוע בענין ד' רבתי דאחד שהוא ענין קשר של תפילין של ראש בחי' לאה שמקבלת ממל' דתבונה כמבואר במ"א וד"ל. והיינו ההפרש ג"כ בשאו שערים ראשיכם הראשון שאמר מי זה מלך הכבוד משום דאוא"ס שבאו"א שנקרא מלך הכבוד גנוז בהיכלא דאימא כו' אבל בשאו שערים ראשיכם הב' אמר ה' צבאות הוא מלך הכבוד כו' שהוא בחינת אוא"ס

ק, ב

שבחו"ב דאצי' שבא במל' דתבונה עד מל' דאצי' שנקרא תרעין תתאין כו' כמ"ש ברוך הוי' כו' מן העולם ועד העולם מבחינת עלמא דאתכסייא דבינה לעלמא דאתגליי' למל' והיינו ב' ההי"ן דשם הוי' כידוע בפי' לך ה' הגדולה והיינו שעריו בתוד' חצרותיו בתהלה ונקרא תהלה לדוד דוקא שהוא בחינת המל' מטעם הנ"ל וד"ל: