הודו לו ברכו שמו

ק, ב

(קנא) הודו לו ברכו שמו הנה אחר שדיבר בב' מיני הוד דאו"א הנ"ל שזהו מלמעל' למטה בהוד דאבא ומלמטה למעלה בהוד דאימא כנ"ל בפי' באו שעריו בתודה מלמט' למעל' ומ"ש מזמור לתודה הוא מלמע' למטה עתה מדבר בהוד העליון הכולל שניהם יחד וכנ"ל בפי' אל דעות ה' שיש ב' דעות ד"ע וד"ת דמשפיע ומקבל ואל דעות כוללן יחד כו' כך יובן בבחי' ההודא' ששרש ההודא' הוא הביטול ויש ביטול הבא מצד השגה דוקא כענין מודים אנחנו לך כו' בהשגה מלמטה למעל' דקמי' כלא כו' כד"ע ביש האמיתי לאין כו' ויש ביטול והודא' דחכ' שלמעלה מן ההשגה לגמרי כו' שזהו מצד גילוי אור המשפיע כמו שהוא מלמעלה למטה ולא מצד ההשגה כו' אך כ"ז רק בבחי' ההשפעה דמשפיע ומקבל אבל בבחי' העצמות ממש כמו שהוא טרם שנקרא משפיע מיש לאין ג"כ כו' הוא מ"ש הודו לו לעצמותו ממש והודאה זו היא למעלה גם מבחי' הודאה וביטול דחכ' כח מ"ה שיש מי שבטל עכ"פ כו' ויש בו שיעור ומדה לפ"ע ושיעור הכח מ"ה שאינו שוה בכולם (כמו הביטול דחכמ' דעשי' למטה מביטול חכ' דיצירה כו' כמשל בבחי' חכ' דאדם חכם גדול שמתבטל בעצמו יותר כמשה שאמר ונחנו מ"ה וגם מי שאינו רק בבחי' נפש דעשי' מחיצוני' הכלים דנה"י דז"א ג"כ יש בו בחי' מ"ה דחכ' כמ"ש כי אתה אבינו וכתיב ת"ר אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו שכוללם יחד וכמ"ש במ"א) אבל ביטול והודאה העצמי' דרצון ותענוג העצמי הוא הנק' ביטול העצמות ממש מצד בחי' עצמות הנפש דוקא ולא מצד בחי' כח מ"ה שבנפש כמו על כל דיבור פ"נ כו' וכמו ביטול העצמי דבע"ת בחילא יתיר כו' מצד בחי' יחידה העצמי' כמו בר"ה ויו"כ וכמו"כ בצדיקי' הגדולים כרשב"י שא' בחד קטירא כו' (וכמו שמבואר במ"א שזהו בחי' הוד דע"י שהוא בחינת חוטמא כמ"ש במשיח והריחו ביראת כו' וכמ"ש ותהלתי אחטם לך וכמו שנאמר לך דומי' תהלה לגמרי בדומי' ושתיקה להיותו למעלה גם מבחי' מ"ה דחכ' רק ביטול העצמי) ולמעלה הרי מגיע בזה לבחי' העצמיות ממש שהוא עצם הרצון שבעצמות שלמע' מהרצון והתענוג שבחכ' כו' וז"ש הודו לו ממש בהודא' שלמעלה מן הטעם שברצון ג"כ אלא ביטול והודאה עצמי' מבחי' כל העצמות וזהו ברכו שמו סתם שהוא שמו

ק, ג

הגדול בחי' רדכ"ר בחי' הרצון והתעה"פ העצמי' שבעצמותו ממש שיתברך מלמעלה למטה כו' שלא מצד אתעדל"ת והעלא' מ"ן דשבח ותהלה או הודאה דחו"ב כלל וזהו ענין הודו לו שכולל לב' הודאות דאו"א דהודו ב' הודאות משמע והם ב' מיני הוד דאו"א מלמעלה למטה ומלמטה למעלה שזהו רק הכנה לבחי' הודאה העצמי' כדי שיתברך שמו העצמי בחי' מל' דא"ס שבפנימי' הכ' כו' וד"ל. כי טוב ה' לעולם חסדו כו' פי' כי דרך כלל נחלק ענין ההודאה בב' ענינים הא' ההודאה שמתיחסת עם ענין השבח והתהלה בלבד כי השבח והתהלה באין דרך פרט והודאה עם השבח כמו הפעם אודה כו' וטוב להודות כו' וכה"ג והוא הכולל כל מיני שבח בפרט והוא תמצית העולה מכל השבחים ונק' הודאה להודות לעצם הכולל כל השבחים באדם שיודה בהודאה על שבח מעלת חכ' אדם ושבח מעלת מדותיו בד"פ וכה"ג וזהו רוב ענין ההודאה הנזכר בכתובים כמו גם אני אודך כו' וכן להודות ולזמר כו' ששייך הכל לענין השיר והשבח דוקא אך ענין הב' בהודאה הוא שאינו שייך לשבח ומעלה בעצם כלל רק בחי' ההודאה על הטוב והחסד שעשה עמו כמו ד' צריכין להודות על טוב וחסד שעשה ה' עמהם בהצלתם מן המות וכה"ג על אודות הטוב וחסד ברב שפע וברכה והצלחה שלא כדרך הטבע כלל שמברך ומודה על הטוב הזה בבחי' הודאה דוקא כידוע שזהו הנקרא הודאה וברכה והצלחה שמתייחסת בחי' הודאה זו עם הברכה שמברך לבעל השפע המשפיע הטוב הזה ולא שייך הודאה זו לענין השבח ונמצא שיש ב' מיני הודאה הא' ההודאה והשבח והב' הודאה וברכה (ומבואר במ"א בענין הלל ברכה והודאה שבסדר התפילה הלל בשבחי' דפסד"ז וברכה בברכות ק"ש עד ש"ע ובש"ע בחי' הודאה עליונה מפסוד"ז והרי הודאה שבש"ע הוא בחי' הודאה עצמי' הנ"ל שמזה מסתעף ברכה דש"ע כמ"ש במ"א בפי' הודאה בחולם שתמיד יודו דהגם שזהו הודאה ושבח אבל תמידית ההודאה מורה על בחי' ביטול והודאה עצמית הנ"ל וכן ענין הפעם אודה כו' שבש"ע נמצא הודאה עצמית הנ"ל שכולל ב' מיני הודאה ושבח הודא' וברכ' כו' וד"ל) וזהו הודו לו ברכו שמו שמהודאה עליונה העצמי' שלמעלה מהשבח ותהלה בפרט כנ"ל נמשך הברכ' ממקור הראשון והוא בחי' הודא' הב' כמו ההודא' על הטוב וחסד שנקרא הודא' וברכ' כנ"ל וז"ש הודו לו ברכו שמו אחר הודא' זו שייך הברכה דוקא וזהו שמפרש בנתינת טעם בפסוק זה שלאחריו כי טוב ה' לעולם חסדו. פי' למה הודו לו בהודאה עליונה הנ"ל משום כי טוב ה' ברוב טובו העצמי' ע"כ בחי' ההודאה זו על עצם רב טובו אשר לעולם חסדו בלי הפסק כלל שזהו מורה על

ק, ד

בחי' עצם הטוב שהוא בלתי מוגבל בעצם ע"כ רב טובו בלי שינוי כלל שלא באמצעות אתעדל"ת כלל (והוא ההפרש בין הודאה עצמה שעל הטוב בין על הטוב והחסד הבא בפרט להודאה על עצם הטוב כי חפץ חסד וטוב כמו בבחי' טבע הטוב להטיב כידוע וד"ל). ועד דור ודור אמונתו. דהנה כתי' חדשים לבקרים רבה אמונתך והיינו ע"י בחי' חסד דאברהם שמאיר בכל יום (כמ"ש למעלה בפי' אמונתך בלילות) אבל זה רק בוקר דאברהם שאינו רק כפי אתעדל"ת כמ"ש יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך אבל בוקר דיוסף שהוא רק החסד מצד עצם הטוב להיטיב אין לו שיעור והפסק מדור דור וז"ש עד דור ודור אמונתו שאין בה שינוי מצד אתעדל"ת אלא בכדו"ד אמונתו והוא משום דטוב ה' לעולם חסדו בלי הפסק מטעם הנ"ל ע"כ עדו"ד אמונתו דאמונה הוא בחי' מל' כשאין הפסק בשפע וביטול אור האלקי בבי"ע כידוע בפי' דאמת ואמונה דאיהו אמת ואיהי אמונה אך כתי' וצדיק באמונתו יחי' קאי על בחי' צ"ע בחי' יסוד דז"א בחי' בוקר דיוסף הנ"ל באמונתו יחי' היינו בבחינת כתר שנקרא נאמן כידוע בענין האל הנאמן מפני שהוא בבחי' קו האמצעי דת"י שעולה עד פנימי' הכתר שלמעלה מהתחלקות קווין כו' ששם נאמר וגם נצח ישראל כו' לא אדם הוא להנחם וכמבואר במ"א בענין רמה קרני כו'. וזהו באמונתו יחי' ומשם משפיע למל' ונק' אמונה לשון נוק' כמבו' במ"א בפי' עצות מרחוק דוקא אמונה אומן וכמו ויהי אומן את הדסה וזהו ג"כ עד דו"ד שבבחי' המל' אמונתו דצ"ע והיינו בבחי' אמת ראש תוך סוף כענין פועל אמת שפעולתו אמת וזהו אמת ואמונה כ"ז וקיים כו' וד"ל: