ממזרח שמש

קב, ד

(קנד) ממזרח שמש עד מבואו כו'. הנה מבואר בס' הזוהר בכמה דוכתי בבחי' שמשא וסיהרא שהוא בחי' זו"נ וכתיב כי שמש ומגן הוי' אלקים דשם אלקים הוא מסתיר ומגן ונרתק לשם הוי' רק לע"ל כתיב ונגלה כבוד ה' כו' שמוציא חמה מנרתקה כו' אבל עכשיו מוסתר שם הוי' באלקים דוקא ולפי"ז אינו מובן מ"ש תחלה יהי כבוד ה' לעולם דמשמע שיתגלה כבוד ה' מהעלמו בשם אלקים כמו לע"ל. אך הענין הוא דכבוד ה' לעולם הוא בבחי' הארת שם הוי' לבנות בנין כתר מל' להיות לו רצון למלוכה כנ"ל באריכות. וז"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים שהוא בחי' כתר מל' שמאיר שם גילוי אור הוי' אבל בט"ס דמל' שם מוסתר שם הוי' בשם אלקים (והוא בחי' [חכמה תתאה] שבדבור שמעלים בצירופי אותיות לאור המדות שבלב אבל הרצון של הדבור שנק' דברך בעצם אורו מאיר בלי לבוש כי מתאחד בעצם אור המדות שבלב כמ"ש במ"א. ומ"ש למעלה בענין כבוד אלקים הסתר דבר על בחי' כתר מל' גם זה אמת שנק' הסתר דבר לגבי בחי' ממכ"ע שמבחי' חכ' דמל' ושארי הספי' שבבי"ע וכבוד מלכים חקור דבר היינו בט"ס דמל' בבי"ע כאשר בוקעים אורות [החסדים] דהוי' באלקים כמשי"ת וד"ל). והנה ידוע דבחי' חו"ב נק' תרין רעין כו' והחכ' נק' אין בחי' נקודה ובינה נק' יש שהוא ההשגה ותפיסא בבחי' יש כו' ובחי' נקודה דחכמה מוסתר ונעלם בבינה שהיא ההשגה ולפי"ז גם המדות שמסתעפי' מחו"ב הרי כאשר נקודת החכ' בהעלם בבינה גם המדות שבחכ' בהעלם ובהשג' דבינה יש ג"כ התפעלות המדות ונק' מדות שבשכל כידוע. אך הם סתומים ונעלמים שם כי כלולים בעצם המושג כנראה בחוש כאשר יטרד אדם [בטוב] איזה ענין בשכלו יוכלל אור התפעלות האהבה והי' כלא הי' רק אחר הסתלקות אור השגת השכל אז יוצא אור התפעלו' המדות במהות בפ"ע ואז אור אבא מאיר בגילוי במדות כי הי' בחי' המדות דחכ' סתומים בהשגה ובהסתלקות

קג, א

ההשגה יצאו לאור עם המדות שבלב וז"ש מה שמו ומה שם בנו שאור שם מ"ה דאבא יוצא מהעלם הבינה בהוולד המדות שבלב שנק' בן משום דממו"ס דאבא קאתי משום דיסוד אבא ארוך משל אימא ומסתיים ביסוד ז"א ולכך נק' [שמשא] יסוד אבא ויסוד ז"א וזהו ממזרח שמש כו' שהמדות דז"א נק' שמשא ואור השמש הוא בחי' יסוד [ז"א] וראשית גילוי אור ממדות הוא לאחר בקיעת יסוד אימא שנגלה אור אבא שהוא שם מ"ה דחכ' ומאיר בכל הו"ק דז"א שהוא שם הוי' בכלל וזהו הנקרא ממזרח שמש ראשית בקיעת אורו הוא זריחתו במזרח שהוא ת"ת ונבקע יסוד דאימא ששם דוקא נגלה אור דאבא כו' ושם דוקא אין שם אלקים מסתיר לו כי נסתלק אור הבינה שנקרא אלקים עילאה המסתיר להוי' דחכ' כנ"ל אבל זהו אינו אלא עד מבואו ולא עד בכלל דהנה כתיב וזרח השמש ובא השמש דשקיעתו במערב שהשכינה במערב והוא בבחי' המל' שנק' אלקים המסתיר על שם הוי' וכמ"ש לעיל והיינו בבחי' ט"ס דמל' מחכ' ולמטה דאור אבא אינו מאיר שם כלל וכידוע דאור אבא באצי' ואימא בבריאה דהיינו שחכמה באצי' לבד ולא בבריאה שהמסך מפסיק בין אצי' לבריאה והוא ההפסק שבין כתר לחכ' שבמל' ומ"ש בראשית בחוכמתא הוא ח"ת שבדבור שנבדל בערך מח"ע שבראש כו' וזהו עד מבואו ששם מוסתר שם הוי' דז"א באלקים מפני העלם אור אבא אבל עד מבואו במערב מהולל שם הוי' כמו שהוא בלא לבוש מסתיר כלל מטעם הנ"ל וד"ל. ועוד יש לפרש עד מבואו ועד בכלל דגם בהתלבשות שם הוי' באלקים מאיר גם שם הוי' ומהולל שם בנשמות ומלאכים עד גם ע"ש דכתיב הללו את ה' כל גוים וכה"ג משום דאין שם אלקים מסתיר גמור כנרתק ממש אלא נצוצי אורות הוי' בוקעים בו וכידוע בענין כ"ו כל"ח כו' וזהו כפי פי' הב' דלעיל בויהי כבוד ה' שהוא בקיעת ויציאת אור אבא מהעלמו בהיכל אימא כו' עד גם בט"ס דמל' וגם בלבושי' [והעלמות] דנוגה דבי"ע גם שם יאיר כבוד ה' דאור אבא וכמ"ש במ"א בענין ומרדכי יצא כו' והוא בחי' הביטול האלקי הנמצא בכל הברוא' עד גם היותר נפרדים וד"ל. ואמנם לפי"ז הרי יוכל להיות גילוי [אור] הוי' גם למטה מטה מאד ובאמת אין זה אלא לעתיד דכתיב ונגלה כבוד הוי' וראו כ"ב ממש כו' ומ"ש יהי כבוד ה' דאור אבא לעולם הנפרד וישמח ה' במעשיו עד למטה גם בע"ש (דגם בחי' העלם דבינה יהי' בגילוי ע"י השמחה דשמחה בבינה כשיצא סוד כו' וכידוע) קאי לע"ל וקצת הארתו מאיר גם עכשיו כנ"ל הנה לזה חוזר ומפרש בפסוק שאחר זה ההיפוך מזה (והוא במ"ש רם על כל גוים הוי' כו' וכמשי"ת וד"ל). ואמנם לע"ל כתיב ולא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף

קג, ב

שגם ביחוד הוי' אלקים יאיר הארת אא"ס ולא יהי' נק' שקיעה כלל באור השמש מצד התלבשות שלו משום דבחי' זו"נ שוין בקומתן וכמ"ש והי' אור הלבנה כאור החמה ולא תקרא מסתיר כלל ועוד א' לא יהי' לך עוד השמש לאור כו' (והוא מ"ש יחיינו מיומים בחי' יחוד דהוי' אלקים בחי' חו"ב וזו"נ בשלימות גדלות המוחין ולמעלה מזה ביום הג' בחי' אא"ס [שבכתר] יקימנו ונחי' לפניו ממש וד"ל). רם על כל גוים ה' כו' הנה אחר שאמר ממזרח שמש כו' מהולל שם ה' דמשמע גם למטה מטה [באוה"ע] והאמת כן הוא כמבואר בכמה כתובים אבל מ"מ רם על כל גוים ה' דגם שמהללים שם ה' מרחוק הוא נראה להם ולא מקרוב והיינו רם על כו' שהוא מרומם ומתנשא מהשגתם לפי ששרש ע"ש הוא רק מבחי' אלקים דוקא וגם זה רק מאחוריים דאחוריים והם אחוריים דמ"ח צירופים האחרונים דשם אלקים וכמ"ש פרעה לא ידעתי את ה' כו' מי ה' כו' לפי ששם אלקים מסתיר ע"ש הוי' ולפי שהסתר דצירופים האחרונים בבחי' אחוריים נק' לבוש שק כמ"ש ושק אשים כו' נעשה הבדלה גמורה ולזה גם כאשר יאיר אור הוי' בשם אלקים לא יגיע להם רק מרחוק מאד כמ"ש בזהר על בלעם שאמר מחזה שדי כו' כמאן דחזי מבתר כותלא כו' ולכך נראה להם ה' ברוממות והתנשאות לומר על השמים כבודו והארץ נתן לבני אדם עזב ה' את הארץ כו' אבל ישראל חלק הוי' עמו מקבלים משם הוי' עצמו ואין שם אלקים מסתיר כלל להיות שרש נשמתם משם הוי' ע"כ גם בהתלבשות הוי' באלקים אינו רם עליהם אלא אדרבה מקרוב יאיר בנפשם כמ"ש אשרי העם שהוי' אלקיו ממש וכן ה' אלקיו עמו כמ"ש יעקב והי' הוי' לי לאלקים ממש וגם ע"י תשובה ומע"ט נגלה בהם שם הוי' כמ"ש וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא כו' (ומ"ש וארא כו' באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי הרי בכמה דוכתי' אמר שם הוי' לאבות כמו וה' אמר כו' וירא ה' אל אברם רק ההפרש בין קטנות לגדלות מצד אור דתורה שלא ניתנה להם בגשמיות רק ברוחניות כמ"ש במ"א) ובעשר מכות דמצרים נגלה שם הוי' באלקים כמ"ש וידעו מצרים כי אני ה' וכן ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים אני ה' דוקא שהראה להם ששם הוי' מושל על שם אלקים כמ"ש והוא ימשול בך וכמ"ש במ"א וד"ל. ושרש הדברים ידוע דאברהם יצא ממנו ישמעאל כו' שמבחי' חו"ג דמל' שמלובש בעה"ד טו"ר שם יש שרש יניקה לע"ש אבל בשם הוי' בחי' ת"ת קו האמצעי הוא בחי' יעקב אין שם יניקה לע"ש ונקרא סגולה מכל העמים ושם אין הכלי מסתיר על האור כנ"ל וז"ש ה' אלקיו עמו וכן אשרי העם שה' אלקיו וכה"ג ולזה כל יחוד הוי' ואלקים שע"י תו"מ [אינו אלא] ע"י ישראל דוקא וד"ל. ועוד יתפרש רם

קג, ג

על כל גוים ה' גם מצד הוי' עצמו שהוא רם ומתנשא ומתרחק מהם כי לא ירצה להאיר להם בקרוב מפני שהעכו"ם הם בבחי' יש נפרד בבחי' גיאות כידוע ואא"ס הוא מבחי' אין האמיתי ולא ישכון רק בבחי' אין ומה שהוא העדר היש והגיאות וכידוע בפי' התרגום כי גאה גאה גיאה על גוותנייא שעל הגאים הוא מתנשא ומסתלק מהם ועל השפלים הוא שוכן ומתקרב כו' וכמ"ש מרום וקדוש כו' את דכא ושפל רוח כי תועבת ה' כל גבה לב ויובן זה עד"מ אם המלך רואה איזה רוממות בשריו אז לא יוכל לסבול וישפילם או מתגאה עליהם וכשרואה שפלות וביטול שם הוא משפיל א"ע מאוד מפני שזהו טבע המרומם ומוגבה בעצם מאוד שישנא מאד כל רוממות והתנשאות ויאהב מאד את השפלים ביותר שזה הוראה גמורה על עצם אמיתית הרוממות משא"כ מי שאינו מרומם בעצם יאהב הגיאות וישנא השפלות ומזה יובן למעלה בהתנשאות אמיתית דאא"ס עצמו שנקרא יש אמיתי דלכך גיאה על גיוותנייא ועל ישראל שהם שפלים משפיל א"ע כו' ועולה בענין א' עם הטעם דבחי' אין האמיתי אינו שורה בבחי' יש והיינו הך כידוע דיש האמיתי הוא אין האמתי כו' וד"ל. אך א"כ לא יתכן סיפא דקרא על השמים כבודו כו' דהלא מכה"כ ותהלתו מלאה הארץ גם בעכו"ם כמ"ש ממזרח שמש כו' ולפי' הא' דמצד עכו"פם רם עליהם יתכן שיאמרו העכו"ם על השמים כבודו כו' אך באמת מ"ש מכה"כ אינו אלא לישראל שאין כבוד אלא תורה ומלאכים בקשו תנה הודך כו' כידוע אבל לגבי הע"ש על השמים כבודו מפני שרם ומסתלק מהם מטעם הב' הנ"ל וד"ל: