ה' מלך עולם ועד

קד, ג

(קנו) ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו. הנה תחלה דיבר בימות המשיח שעל זה אמר ה' ימלוך לשון עתיד ונק' מלכא משיחא וע"ז אמר כוסי רוי"ה גימט' רכ"א שהוא בחי' אר"ך אפים דהיינו בחי' א"א דאצי' שנק' כתר דאצי' יהי' אז בחי' מל' כנ"ל. (ובחי' הכתר דאצי' דלע"ל יהי' מכתר דא"ק עכשיו ומל' דא"ס מאיר בו ויהי' נק' כתר ש"ט משום דכתר מל' [דדוד] יתעלה אז ויהי' כ"ע דנעוץ תחלתן בסופן כו' לע"ל דווקא). ולפי"ז בחי' הכתר מל' דא"ס שלפני הצמצום מאיר גם אז בבחי' מקיף בהעלם ומה שאנו אומרים גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה היינו רק בחי' מל' דא"ס לבד שיבא אז בגילוי כמו בחי' כתר דא"ק כו'. (ובכלל היינו רק פנימי' ע"י שהוא הממוצע בין עצמות אא"ס לנאצלים כידוע). וזהו שאנו אומרי' כי המלכות שלך היא כו' וכן לך הוי' הממלכה וכה"ג הי' ביציאת מצרים שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים כו' בחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום הראשון שעל זה אמר מלכותך מל' כל עולמים וכן מ"ש אני ראשון ואני אחרון וכן ראו כי אני אני הוא כידוע משום דנעוץ סופן בתחילתן והיינו ישכיל עבדי מל' דאצי' שבבריאה ירום בכתר דאצי' ונשא בכתר דא"ק וגבה במל' דא"ס שאחר הצמצום שנקרא טהירו תתאה מאוד במל' דא"ס שלפני הצמצום שע"ז א' הי' הוא ושמו בלבד ונק' טה"ע כידוע. אך הנה עוה"ב הוא למעלה מימוהמ"ש שאז נק' מנוחה לחיי העולמים והוא אלף הז' שנק' יום שכולו שבת כו' יום שכולו טוב כו'. וכידוע דעוה"ב אין בו אכילה ושתייה רק צדיקים יושבים כו' שאז הוא בחי' גילוי עצמות אא"ס שלפני הצמצום (כמו קודם שעלה ברצוה"פ אנא אמלוך שנק' כתר מל' דא"ס כידוע) למטה כמו למעלה וכמ"ש ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כל אחד מראה באצבעו כו' והיינו נש"י דווקא דכתיב עין בעין נראה אתה כו' ואין זה אלא בנשמו' דצדיקים שנק' בנים (כמ"ש במ"א בענין ותפארת בנים אבותם וכן ישראל אשר בך אתפאר ולכך אין חייבים בראי' רק ישראל שהוא ענין לאסתכלא ביקרא דמלכא כו' שהוא תפארת לבנים דווקא ולא לעבדים וזרים כו' וכך בראי' המהות ועצמות בעוה"ב אין זה רק לישראל לבד וכמאמר פשט המשנ' כל ישר' יש להם חלק לעוה"ב ישרא' דווקא שנק' צדיקים שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ כו' ואפי' פושעי ישראל מלאים מצות כרימון כו' ע"כ הם יירשו ארץ ולא זולתם וכמ"ש במ"א ע"פ גמלתהו טוב כו').

קד, ד

ושרש הדברים להיות ששרש ישראל עלו במחשבה והיינו בבחי' פנימי' ועצמיות דווקא וגם עובדי כוכבים עלו במחשבה רק שעלו בבחי' חיצוני' ופירוד דהיינו שהפרידן מאחדותו הפשוטה כדי שיהי' דבר זר ונבדל מן העצמו' כו' והוא שרש ענין הצמצום הראשון הנק' חושך סתרו וכמו למטה במל' דאצי' בבי"ע הוא בחי' צמצום גמור שנק' חושך והסתר כמשארז"ל כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא כידוע. וזהו ואלה המלכים כו' לפני מלוך מלך לבנ"י שהוא בחי' ז' מלכין דתוהו שקדמו לתיקון שהם יעקב וישראל (וזהו שהשיב ר' יהודא לר' זירא על שאלתו מ"ט עיזי מסגי ברישא שהן עובדי כוכבי' ועשו איש שעיר וישראל נק' צאן כו' משום דברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא כו' דהיינו ענין א' כמ"ש במ"א וד"ל). ומ"ש אשר בך אתפאר היינו לפני הרחוקי' כו' והיינו המבדיל בין ישראל כו' גם בתחלת המח' ורצון כו' ולכך בהגלות נגלות למטה האור העצמי דא"ס הרי גם חושך לא יחשיך כו' כי אין בחי' חושך סתרו רק עכשיו שהוא בחי' צמצום הראשון ולמטה נק' חושך גמור אבל כשיאיר למטה כמו למעלה ממש בהשוואה אחד א"כ בהכרח שלא יהי' בחי' חשך סתרו למע' וממילא יובן מזה שבעוה"ב לא יהי' הגילוי הזה רק לישראל לבד כי אין כח לז' מלכין דתוהו שרש עובדי כוכבי' שם כלל וכלל וכמ"ש במ"א בענין ויעקב איש חלק וכן חלק ה' עמו ממש וע"ז היסוד הוסדו כל הפסוקים הללו שאומרים אח"כ כמו כי בחר ה' בציון כו' כי יעקב בחר כו' כי לא יטוש ה' עמו כו' וקדם תחלה הטעם בשרש הדבר הזה לפי שיהי' גילוי עצמות אא"ס למטה בלי הסתר כלל ואז ודאי יפר ה' עצת גוים משרשם בצמצום הנק' חושך כו' ועצת ה' היא תקום כו' הן ישראל שמתקשראין באורייתא כו' כי הוא אמר כו'. וזהו שרש כללות המשך הפסוקי' האלה (ויתבארו בדרך פרט בפי' המילות). וזהו מ"ש ה' מלך עולם ועד. פי' שלאחר שכבר יהי' למלך עולם ועד מהעלם עצמותו ממש לגילוי למטה כמו למעלה ממש ולא ע"י צמצום כו' אז אבדו גוים מארצו דצדיקים דוקא יירשו ארץ שהוא העוה"ב וכמ"ש ה' בדד ינחנו כו' וכן ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו דוקא וז"ש מארצו דוקא והוא א"י שארז"ל עתידה א"י שתתפשט בכל העולם כולו וירושלים בכל א"י וכמ"ש במ"א. וזהו ההפרש בין עוה"ב בין ימות המשיח דבימות המשיח רק יהי' מלך על הכל ויאמרו גם הגוים ה' מלך וכמו שאנו אומרים מלוך על כל העולם כו' והופע כו'. אבל עצמות אא"ס ממש שהוא למעלה גם מבחי' מל' דא"ס כמ"ש לך הוי' הממלכה כו' היינו בחי' עוה"ב שנק' מנוחה לחי העולמי' כידוע ואז נא' מלך עולם ועד ועד בחי' נצחיות דא"ס בלי שינוי כלל להיותו בלי צמצום דלא

קה, א

כעכשיו שאמר ה' מלך גאות לבש כו' ולכך אבדו גוים מארצו מטעם הנ"ל וד"ל. ה' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים כו'. פי' ע"ד הפשוט קאי בדור הפלגה שהפיר עצתם ומחשבתם שאמרו נעשה לנו שם בחי' קומה שלימה בחי' שם מ"ה כו'. רבות מחשבות כו'. הנה ידוע דשרש ע"ש דנוגה הוא מבחי' ז' מלכין קדמאין דתוהו וכמ"ש ואלה המלכים כו' ואמר באד"ר דבאני עלמין ולא אתקיימו כו' ובל' רז"ל הי' בונה עולמות ומחריבן כו' והענין רומז בבחי' או"כ דתוהו שקדמה לבחי' התיקון שהי' אורות תקיפין שלא יכלו הכלים לסבול האור ונשברו כו' והן רפ"ח נצוצות שנפלו בשבירה כו' עד ע"ש דנוגה וזהו שמע שם ע' רבתי דז' מלכין כו' וז"ש ורוח אלקים מרחפ"ת רפ"ח מ"ת כו' ובחכ' אתברירו היינו בבחי' חכ' שם מ"ה דתיקון הוא בבחי' מלך הח' כו' הדר והוא בבחי' חכ' שבתורה שהתורה קדמה לעולם ונק' משל הקדמוני וכתיב ואהי' אצלו אמון כו' אומנא כו' ונק' חכ' ברורה שמבררה בחי' קו המדה שלא להוסיף ולגרוע וזה הי' עיקר בחי' התיקון לבחי' התוהו ע"י בחי' התכללות ומזיגה נכונה והוא במיעוט האור ובריבוי הכלי' מכלים שונים שעי"ז יהי' בחי' קיום האורות בכלים בל תמוט לנצח. (וז"ש ה' מלך גאות לבש בבחי' מל' בחי' ב"ן דתוהו ואח"כ לבש ה' עוז דתורה בבחי' התיקון להיות תכון תבל בל תמוט משום דע"י בחי' התנשאות וישות דאורות דתוהו נעשה השבירה וכמ"ש וימלוך כו' וזהו לא אתקיימו כו' עד בחי' התיקון דאדם שהוא מדות דתורה שנאמר זאת תורת האדם בחי' ההתכללות בריבוי הרחבת הכלים כו') וז"ש על מה אבדה הארץ כו' וכן אמרו אין העולם מתקיים אלא בהבל תשב"ר כו' וכתיב אם לא בריתי כו' וכן כתיב ואשים דברי בפיך כו' לנטוע שמים כו' וכה"ג רבים בכתובים. וכך יובן כאן מ"ש ה' הפיר עצת גוים בחי' ז' מלכי' דתוהו שאינם ע"פ בחי' החכ' שבתורה כי הן ענפי' מתפרדי' כו' זת"ז ולא ישכון בהם אחד"פ כו' רק בעצת ה' שהוא בחי' חכ' שבתורה שהוא בבחי' התיקון דשם מ"ה. וז"ש רבות מחשבות בלב איש שהן במדות דתוהו שלמע' עדיין מהגבלת האור בכלים בבחי' התיקון והתכללות כו' אבל עצת ה' דווקא היא תקום כי היא נצחי וכל מחשבות ועצות זולתו שלא בבחי' התיקון שע"פ התורה אינו מתקיים כמ"ש באני עלמין ולא אתקיימו כו' שהן רבות מחשבות בלב איש קודם בחי' התיקון. אך אח"כ עצת ה' לעולם תעמוד והוא לעולם דא"ס שמאיר באלף הז' שאז עצת ה' שהיא התורה שבחכ' אתברירו כל הרפ"ח ניצוצין דתוהו היא תעמוד ותקיים כל מחשבות לבו שהוא רבות ולא יפול א' מהם כי כולם יבואו בבחי' התיקון וזהו תעמוד מחשבות לבו לדור

קה, ב

ודור כי בכל דור ודור מתבררים מבחי' רפ"ח ניצוצין דתוהו עד סוף כל הדורות כשיהי' מנוחה לחי העולמים וזהו עצת ה' לעולם תעמוד כו' גם בעוה"ב שהיא למעלה מתו"מ וכמ"ש שש שנים יעבוד ע"ע ובשביעית יצא לחפשי חנם בלא מצות שהוא אלף הז' שהוא זמן קבלת שכר כו'. וכמשארז"ל למחר לקבל שכרם כו' מ"מ עצת הוי' דתורה תעמוד גם אז ולא להיות בבחי' התיקון לתקן ולברר לתוהו אחר שכבר נברר הכל ואין מה לברר רק מפני שסוף מעשה דבחי' הבירורים דרפ"ח כו' עלה בתחלת המח' שיהי' בבחי' שבירה ותיקון שמזה יהי' בחי' קבלת השכר דצדיקים בעוה"ב לראות בראיי' המהות עין בעין כו'. ע"כ אמר דעצת ה' לעולם תקום גם בעוה"ב רק שאז נשלם עצת ה' לבא לתכלית תועלת שלה עד"מ כאשר ישאל עצה ועושה כאשר יעצהו שבא העצה לטובה בפו"מ אז נק' עצה טובה משא"כ קודם שנעשה מעשה ע"פ העצה ולא ידעו אם היא עצה טובה אם לא כך ע"י בחי' עצת ה' שבתורה לברר לרפ"ח ניצוצין בסור מרע ועש"ט כל זמן זה שעדיין לא נגלה כל טוב העליון שמעצה זו עד שכבר נעשה מעשה בתכלית כל הבירורים אז נגלה כל הטוב העליון שבעצה זו בפו"מ. והוא ענין וגילוי עצמות אא"ס שיהי' בעוה"ב ע"י מעשה המצות דווקא כמ"ש כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב משום שנק' צדיקים ע"י המצות דווקא ולכן אמר עצת ה' היא כו' לשון נוק' כו' משום דאשת חיל עטרת בעלה נקבה תסובב גבר שהמל' נק' עצת ה' כמו עד"מ כל דבר שצריך לבוא לידי מעשה בפו"מ דווקא שם הוא עיקר ענין העצה דכליות יועצות איך לעשות כי המעשה אחת היא והעצה תפול שם דווקא איך תהי' המעשה (וז"ש רבות בנות עשו חיל לברר כו' ואת עלית כו' שהמל' היא כנ"י שנק' אחת היא כו' שמקבלת מאחד כו' הוא במצות מעשיות שבהן ועל ידן מכוונין לרצון וחכ' שבפנימי' עצמותו דווקא בלי נטיות ימין ושמאל). וזהו שנק' עצת ה' היא תקום לשון נוק' והן כנ"י שמקיימין המצות שעושים עצת ה' בפו"מ כמ"ש סוף דבר כו' את האלקים ירא כי זה כל האדם נעוץ תחב"ס דווקא והוא עיקר בחי' עצת ה' שבא לידי סוף מעשה דווקא. וז"ש רבות מחשבות כמו רבות בנות עשו כו' ועצת ה' היא תקום היינו תושבע"פ מל' קרינן לה שבא לידי מעשה בפו"מ כמ"ש סוף דבר כו'. עצת ה' לעולם תעמוד כו' דהלכות אינן בטילות לעתיד לבא מטעם הנ"ל. שזהו סוף מעשה שעלה כו' שמזה כל עיקר חיי עוה"ב ולכך אמר יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב שאין שם רק חלק אור מעצת ה' שבתורה שקדמה לעולם ובתשובה ומעש"ט בעוה"ז מאיר מכל עצמות רצונו וחכמתו לפי שעוה"ז קודם הבירור

קה, ג

ועוה"ב לאחר הבירור שאין שם תשובה כלל והיינו דלאחר הבירור אינו שורה רק לראוים כו'. אבל בעוה"ז גם הרע יוכל להיות טוב ולכך יוכל להיות השראת העצמות בתשובה ומעש"ט בעוה"ז בשעה אחת יותר מכל חיי העוה"ב וזהו שכר מצוה מצוה כו' כמ"ש במ"א באריכות וד"ל: