קו, ב

בציון למושב לו לא הי' בחירה ורצון עצמי ביעקב כי יש בכלל מאתיים מנה וד"ל. כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב. הנה ידוע שישראל נק' בנים ונק' עבדים ג"כ כמ"ש כי לי בני ישראל עבדים ונק' עמו ונחלתו כמ"ש יעקב חבל נחלתו ולהיות שקדם תחלה בשרש העצמיות דכנ"י כמ"ש כי בחר ה' בציון שהן הנשמות שנק' בנים וביעקב בחר לו י"ה כו' ע"כ גם בהיותם בבחי' עם נק' עם סגולה וכמ"ש והייתם לי סגולה מכל העמים כו' שלא יהי' בהם חילוף לעולם. וזהו כי לא יטוש ה' עמו לעולם ונחלתו לא יעזוב לעולם כי מה שבחר ה' בציון וביעקב אין זה פלא כ"כ להיות שקדמו בבחי' העצמו' ופנימי' מצד שרשם הראשון. אך מה שבחר בעמו ישראל וכן מה שיבחר לנו את נחלתנו כו' דזהו כאשר נק' ישראל עבדים ואין מלך בלא עם העובדים אותו כו'. הנה גם בזה בחר בעמו ישראל ובנחלתו יעקב חבל נחלתו דוקא וזה קאי על מה שהקדים תחלה במ"ש ה' מלך אבדו גוים מארצו דקאי לע"ל באלף הז' שיהי' ה' מלך רק לישראל עמו כו' והוא מטעם הנ"ל דאין לז' מלכין דתוהו שרש שם אחר שהפרידן כו' ואז יהי' בחי' גילוי עצמותו למטה כמו למעלה בעצמו' לפני הצמצום ושם דווקא יבחר לנו את נחלתנו כו' שיהי' יעקב חבל נחלתו מיוחדת לעצמותו כו' משום דבחר ה' בציון אוה למושב לו כו' וכמ"ש כי לא יטוש ה' עמו כו' שלא כמו שהי' בבהמ"ק ראשון ושני שנטש עמו ונחלתו ולע"ל לא יטוש [לעולם] וכמ"ש בדניאל וע"י יתיב כו' וגם בעוה"ב הרי יהי' נשמות בגופים ונקראים עמו אבל לא יטוש אותם לעולם להיות שלפני בוא יום הגדול יום שכולו טוב כו' ישוב לב אבו' על בנים ולב בנים על אבותם בבחי' התקשרות עצמיות הנ"ל בענין כי בחר ה' בציון כו' וד"ל: