כי הוא אמר ויהי

קה, ג

(קנז) כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד כו'. הנה ארז"ל שלשה דברים קדמו לעולם תורה ותשוב' כו' וישראל קדמו לכולן כו'. וזהו בראשית כו' בשביל התורה כו' ובשביל ישראל שנק' ראשית כו' כמ"ש שישראל עלו במחשבה ומחשבה זו קדמה לכולם ובתחלה דבר בעצת ה' דתורה שקדמה לעולם כו' ובכאן מדבר בישראל שקדמו שבשבילם נתנה התורה [הקדומה] וכמ"ש ויקם עדות כו' ותורה שם בישראל כו' וזהו כי הוא אמר במחה"ק לכולם והוא שרש ישראל שעלו במחה"ק לכל ולכך הקדי' זה הפסוק לפסוקים שאחריו כי בחר ה' בציון כו' כי יעקב בחר כו' כי לא יטוש כו' דקאי הכל בשרש ישראל למעלה שנבחרו קודם כמ"ש הבוחר בעמו ישראל והבוחר בתורה כו'. אבל ההפרש בין ישראל לתורה הגם שלמטה התורה למעלה מישראל וכמ"ש בזוהר ישראל מתקשראן באוריי' כו' ונק' כלה והתו' נק' חתן כידוע בענין תורה צוה לנו משה כו' אך למעלה הרי אמיתות שרש הנשמות דישראל הוא בעצמות ופנימי' אא"ס ממש שלמעלה גם מבחי' פנימי' ועצמית רצונו וחכמתו שבתוה"ק ג"כ להיות' בבחי' פנימי' ועצמות ממש כי נק' אדם כמו נפש אדם שמוליד בדומה לעצמו ממש כידוע וזהו ענין הבחירה שנבחר הפנימי' מן החיצוני' וההפרש ביניהם הוא שהפנימי' ועצמות יעמוד לעולם ולא יהי' בו שינוי ותמורה שהעצם אינו משתנה והחיצוני' יחלף ויעבור ולזה בפסוק זה נותן טעם למה שקדם שהפיר עצת כו' ולא נתקיימה רק מה שהוא אמר וצוה שיעמוד לעולם (וכמ"ש במ"א בענין כאשר השמים החדשים עומדים לפני כן יעמוד זרעכם ושמכם כו' וכשם שא"א לעול' בלא רוחות כך א"א בלא ישראל כו' וכמארז"ל במי נמלך בנשמתן של צדיקים הרי גם מה שעלה ברצון הפשוט להאציל ולברוא כו' במקור הרצון הפשוט נמלך בנשמתן כו' כי נתאווה להיות לו דירה בתחתונים לכך נתעורר חפץ חסד זה העצמי להיות מקור לרצה"פ זה כו' כדי להיות לו דירה בישראל דווקא א"כ ודאי בהכרח שכבר קדמו במחשבה [העצמי'] בבחי' פנימיות ועצמות ביותר וכמ"ש בראשית בקדמין ובחוכמתא כו' בשביל ישראל כו'. וזהו שסמך זה הפסוק דכי בחר ה' בציון למה שאמר כי יעקב בחר לו כו' דהכל ענין אחד דמה שאמר וצוה לעמוד לעולם בבחי' בחירה בעצמות ופנימיות הוא וזה שבחר בציון למושב כו'. ועוד יתפרש גם כפי הפשוט שיהי' קיום נצחי וכן ההשתלשלות רק בשביל

קה, ד

שנתאווה ואוה למושב לו בציון דווקא שהוא הבוחר בעמו ישראל להיות לו דירה והשראה בהם דווקא וכמ"ש ונתתי משכני בתוככם דווקא מטעם הנ"ל דישראל קדמו לכולם ואין טעם כלל לבחירה זו רק היות הדבר בבחי' פנימי' ועצמו' ממש וכמ"ש במ"א בענין יבחר לנו את נחלתנו (דבאמת כמו שהוא ית' מרומם לעצמותו ממש הרי קמי' כחשיכא כאורה כו' וישראל ועכו"ם שוין ולכך ביקש משה ונפלינו כו' שלא תשרה שכינה בעובדי כוכבים לכך היא הנותנת דווקא שנבחר לישראל גם שם לפי שהם מבחי' פנימי' עד רום המעלות והוא ית' כל יכול להגביל ולברר גם במדריגה העליונה שברוממות עצמותו כו' וכמ"ש במ"א בענין הפיל פור הוא הגורל כו' ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו שיבחר משם דווקא בישראל ומ"ש אמר עם הספר כו' היינו מ"ש כאן כי הוא אמר ויהי משום שכבר בחר ה' בציון מטעם הנ"ל וד"ל. כי בחר ה' בציון כו' כי יעקב בחר לו יה כו'. הנה בציון בחר שם הוי' בשלימות וביעקב בחר לו י"ה משם הוי' כו'. ולכאורה ידוע בענין ציון שהוא בחי' המל' בחי' מקבל ויעקב בחי' ת"ת דז"א בחי' משפיע כו' והקדים בחירה זו דבציון לבחירה דיעקב כו'. וכנ"ל דשרש נש"י קדמה לתורה כו' (ומ"ש ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל הכל מתפרש בשני אופנים או עדות דתורה נבחר עם יעקב לאחר שבחר בציון או דויקם עדות לאחר שבחר ביעקב שיקיימו התורה כו'). הנה הענין הוא כידוע דבחי' ציון הוא בחי' עצמיות התקשרות המקבל אל המשפיע בהעלאת מ"ן תמיד בלי הפסק וביטול כלל לעולם וזה מורה על בחי' עצמות ע"כ התקשרות עצמות מכל עצם אינו משתנה ולא יתחלף ויעבור לעולם כו' (וכמ"ש בסידור דציון הוא בחי' יסוד דנוק' והוא בארה של מרים כמ"ש עלי באר ענו כו' בידך אפקיד רוחי עליות הנשמות מצד עצמיות דוקא). ודוגמא לדבר בשעת מ"ת שהקדימו ישראל נעשה לנשמע הרי זה הי' רק מצד בחי' [עצמיות] ההתקשרות שממילא נכלל בזה כל ביטול רצון במס"נ על התו"מ אפי' התומ"צ שאח"כ כביטול מנה במאתיי' כו'. ועוד דוגמא לזה ממה שמצינו בבע"ת שגם לאחר שנשקעו ברע יוכלו לשוב בתשובה שלימה בכלות הנפש כראבד"ר שיצאה נשמתו בבכיה וכה"ג מצד עצמות התקשרות דבחי' יחידה כו' וז"ש לא מאסתים כו' להפר כו' בריתי אתם כו' כי שרש נשמתם אחוז וקשור בבחי' עצמות על כן לא יוכלו להפרד לעולם וזהו העולה למעלה מכל תו"מ שישראל עושין כי גם אם לא אכשר דרא בתו"מ כלל אם ימצא בהם התשובה מעומקא דליבא בהתעוררות התקשרות זאת העצמי' כמו בע"ת וכה"ג שרוצה ה' בהם ג"כ בבחי' עצמיות שיש לו בהם מקודם שעלה ברצון להשתלשלות

קו, א

וז"ש כי בחר ה' בציון דוקא ונקודת התקשרות עצמות ששרשה מעוררת עצמית בחירתה למעלה מן הטעם להיות אווה למושב לו בציון דוקא שיהי' לו דירה בהם דוקא כנ"ל. ונתתי משכני בתוככם משכונא דילי גבייכו והוא רוחא דשביק כו' שלא יוכלו להפר בריתי ומפני שאין האשה כורתת ברית כו' כמ"ש במ"א בענין ותאמר ציון עזבני כו'. כי יעקב בחר לו י"ה. פי' יעקב הוא בחי' המדות המשפיע בכנ"י שנק' בריח התיכון כו' להיות מקיימין המצות באהוי"ר בהתכללות כו' וכמ"ש ויקם עדות ביעקב כו' והוא קו האמצעי דת"י כו'. דלכאורה המדות שנמשכים מחו"ב שנק' י"ה הן למעלה מבחי' נקודת התקשרו' דציון הנ"ל אבל באמת אנו רואים שנקודת עצמות התקשרות הנ"ל יתקיים יותר מפני היותה מבחי' עצמות יותר וכמו בכל דור ודור שיש שינויים וחילופים במדות ובמעשה דכנ"י ולא יש עוד שינוי ותמורה בעצם נקודת יהדותם כלל מטעם הנ"ל. ולזה לא אמר רק כי יעקב בחר לו י"ה כו' שענין הבחירה שנבחר יעקב אינו אלא בשלימות ב' הקוין ימין ושמאל חח"ן בג"ה מב' אותיות הללו די"ה כידוע דחו"ב שהן י"ה הרי החכמה מקור החסדים ובינה מקור הגבורות וכן למעלה מן החכ' שהוא הרצון יש ב' קוין חו"ב וחו"ג ובחי' הדעת ות"ת דיעקב נק' בריח התיכון קו האמצעי ע"כ נק' מובחר שבאבו' שכוללם יחד ונבחר מאמצעות שניהם כמ"ש יעקב אלקי אבי אברהם ופחד יצחק הי' לי כו' כמ"ש במ"א בענין וי"ו דוהנורא שהוא בחי' ת"ת דיעקב וז"ש כי יעקב בחר לו י"ה כו' וכמארז"ל גדולה דעה שנתנה בין ב' אותיות די"ה וזהו סגול התחתון שני נקודות דחו"ג למעלה והת"ת מחברם למט' ואם הדעת מחברם למע' נק' סגול העליון אבל כ"ז בבחי' המדות שמקבלי' מחו"ב ע"י הדעת אבל ג"ר דכח"ב הרי חו"ב למטה והכתר מחברם למע' זהו מ"ש ישראל לסגולתו סגול העליון יותר כידוע. וזהו מפני שבהתכללו' אמיתי בשני הפכים מגיע בעצם השלימות באחדות בכתר שהוא הרצון טרם שמתחלק לחו"ב וחו"ג וכו' דהיינו בפנימי' ועצמי' הרצון שנק' כתר שבכתר שאין טעם כלל לרצון כידוע וזהו כי יעקב בחר לו לעצמו בעצמו' הרצון ע"י בחירה י"ה שנבחר מאמצעות שניהם כנ"ל בבחי' סגול התחתון בדעת ות"ת וזהו נעשה ישראל לסגולתו בפנימי' הכתר שמשם בא התחלקות הג' קוין כו'. ואמנם כל זה למטה מבחירה שבחר ה' בציון בבחיר' עצמיות ממש כנ"ל ולא מצד עצמי' הרצון כמו עצמי' הרצון דנעשה ונשמע וכה"ג בבע"ת שבא מכחה של עצמות נקודת ההתקשרות הנ"ל. ולכך הקדים תחלה כי בחר ה' בציון לבחור לו י"ה ביעקב דאחר שבחר ה' בציון ואוה למושב לו מטעם בחי' העצמות ממש אז נאמר כי יעקב בחר לו י"ה בעצם הרצון דהא בהא תלי' אם לא בחר ה'

קו, ב

בציון למושב לו לא הי' בחירה ורצון עצמי ביעקב כי יש בכלל מאתיים מנה וד"ל. כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב. הנה ידוע שישראל נק' בנים ונק' עבדים ג"כ כמ"ש כי לי בני ישראל עבדים ונק' עמו ונחלתו כמ"ש יעקב חבל נחלתו ולהיות שקדם תחלה בשרש העצמיות דכנ"י כמ"ש כי בחר ה' בציון שהן הנשמות שנק' בנים וביעקב בחר לו י"ה כו' ע"כ גם בהיותם בבחי' עם נק' עם סגולה וכמ"ש והייתם לי סגולה מכל העמים כו' שלא יהי' בהם חילוף לעולם. וזהו כי לא יטוש ה' עמו לעולם ונחלתו לא יעזוב לעולם כי מה שבחר ה' בציון וביעקב אין זה פלא כ"כ להיות שקדמו בבחי' העצמו' ופנימי' מצד שרשם הראשון. אך מה שבחר בעמו ישראל וכן מה שיבחר לנו את נחלתנו כו' דזהו כאשר נק' ישראל עבדים ואין מלך בלא עם העובדים אותו כו'. הנה גם בזה בחר בעמו ישראל ובנחלתו יעקב חבל נחלתו דוקא וזה קאי על מה שהקדים תחלה במ"ש ה' מלך אבדו גוים מארצו דקאי לע"ל באלף הז' שיהי' ה' מלך רק לישראל עמו כו' והוא מטעם הנ"ל דאין לז' מלכין דתוהו שרש שם אחר שהפרידן כו' ואז יהי' בחי' גילוי עצמותו למטה כמו למעלה בעצמו' לפני הצמצום ושם דווקא יבחר לנו את נחלתנו כו' שיהי' יעקב חבל נחלתו מיוחדת לעצמותו כו' משום דבחר ה' בציון אוה למושב לו כו' וכמ"ש כי לא יטוש ה' עמו כו' שלא כמו שהי' בבהמ"ק ראשון ושני שנטש עמו ונחלתו ולע"ל לא יטוש [לעולם] וכמ"ש בדניאל וע"י יתיב כו' וגם בעוה"ב הרי יהי' נשמות בגופים ונקראים עמו אבל לא יטוש אותם לעולם להיות שלפני בוא יום הגדול יום שכולו טוב כו' ישוב לב אבו' על בנים ולב בנים על אבותם בבחי' התקשרות עצמיות הנ"ל בענין כי בחר ה' בציון כו' וד"ל: