והוא רחום

קו, ב

(קנח) והוא רחום יכפר עון כו'. הנה לכאורה אין לפסוק זה שייכות לפסוקים שקודמים וגם בו לא נזכר שם הוי' כלל. אך הענין הוא בהיות מבואר בסידור בשרש ח"י פסוקים דיהי כבוד כו' שהוא בחי' ח"י הוויות דיסוד דצדיק ח"י עלמין כו' ולהאיר בג"ע שהוא בכ"ב אתוון דתהלה לדוד כו' וכנ"ל. וידוע דכל הוי' הוא בבחי' החסדים דדכורא (ועי"ז נמשך בחי' חוליות דז"א בח"י ברכות דש"ע וז"ש לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל דהא בהא תליא וכן יש ח"י הוויות בשירת הים) ועד פסוק כי לא יטוש נשלם עיקר עצם החסדים שנמשכו מחו"ב ע"י הדעת לנוק' (והן ב' פעמים ח' אותיות דהוי' ואדנ"י שהן י"ו) ופסוק זה דוהוא רחום הוא להמתיק הדינים דוקא שהוא ע"י בחי' גבורות ממותקות דחסדים שביסוד כו' ושרשן נמשך מי"ג מדה"ר דכתר שהן י"ג תיבות דאל רחום וחנון כו' והן י"ג

קו, ג

תיבות והוא רחום כו' כשבא המשכת י"ג מדה"ר להמתיק כח הדין הקשה שנתהווה בפו"מ כמו לכפר העוון שנעשה בפו"מ שהוא המקטרג בפו"מ וזהו בבחי' מל' דמל' דעשי' ע"כ הוכן שרש להמתקה זו בבחי' צדיק ח"י עלמין בפסוק זה והוא רחום כו' כדי שיומשך ממנו אור השפע ישועות וחסדים בלי תערובות דינים כלל והוא בפסוק שאח"כ ה' הושיעה המלך יעננו כו' שהוא בחי' המשכת מ"ד וכמשי"ת וד"ל. וביאור פסוק זה הנה מ"ש והוא רחום לשון נסתר ולא הזכיר שם הוי' להיות ששרש י"ג מדה"ר הוא מבחי' פנימי' הכתר שלמעלה משם הוי' (וכמ"ש במ"א בענין כי ביום הזה יכפר סתם) והוא לנגד מ"ש ויעבור הוי' כו' ויקרא אל רחום כו' וידוע שי"ג מדות הרחמים העליונים הוא בעצמות רוממות אא"ס מצד גדולתו דלכך נק' הוא לשון נסתר כמו אנכי [אנכי] מוחה פשעיך דכל המרומם יותר יותר ירחם (וכמ"ש לכן ירום לרחמכם ואמר בזוהר שהוא בבחי' גלגלתא דא"א כו'). אך הנה י"ג תיבות הללו דוהוא רחום יכפר עון כו' הוא להמתיק הדינין שנתהווה בגשמיות שהוא בא מן העון בפו"מ בגשמיו' כמ"ש תייסרך רעתך ואין יסורים בלא עון שהעון הנעשה בפו"מ הוא עושה רושם המשכת אותיו' רעים למע' ברוחניו' שממנו נברא כח הדין המקטרג הרע שנק' רצועא לאלקאה בפו"מ והוא המייסרו עד שממית כמ"ש תמותת רשע רעה (כמ"ש במ"א בענין מחוק ברחמיך הרבים כל שטרי חובותינו). והנה כאשר מלקין את החוטא בב"ד ל"ט מלקות שמשלשין ההכאות ואומרי' י"ג תיבות דפסוק והוא רחום כו' הרי בזה יכופר עון החוטא וכמ"ש ונקלה אחיך כיון שנקלה הרי הוא כאחיך ממש ונמצא אין ההכא' הזאת דין ומשפט ועונש כדבר הממית ומכלה אדרבה מתקן במה שמסיר הרע והמות ומצילו ממות לחיים ממש ונק' גבורות ממותקות בחסדים והיינו כשאומר פסוק זה כל תיבה ותיבה תיקון מיוחד להמתיק הדין הקשה שנעשה בפו"מ שהן י"ג מדה"ר שמשלשלין אותו נגד צלם אלקים שפגם כו' למלאות החסרון והפגם ובאמת עיקר כחה של י"ג מדה"ר העליונים שלמעלה אינו נראה רק בבוא המשכת שפעם עד למטה מטה עד הנפש החוטאת שבגוף גשמי לכפר עון הנעשה בפו"מ להמתיק כח הדין הקשה שמייסרו בפו"מ זהו הורא' גמורה על גבורות כח החסדים שברחמים לעמוד גם נגד הדין הקשה הבא בהגשמה להעבירו ולמוחקו כו' וכך יובן בענין פסוק זה באמרו והוא רחום היינו כמ"ש הוא מוחה פשעיך דווקא דכל הגבוה יותר יותר גדול כחו לבוא למטה לכפר עון שבפו"מ שהוא נעשה למטה מאוד כו' והמשכת י"ג מדה"ר הללו נמשכים מפנימי' המו"ס דא"א דאצילות עד מל' דאצי' בבריאה ומל' דבריאה ביצירה ומל' דיצירה בעשי' עד מל' דמל' דעשי' למט' ברחמנו' על החוטא בפו"מ

קו, ד

לכפר על עונו לגמרי וקטיגור שלו נעשה סניגור כו' וזהו ולא ישחית דקאי גם על העוון שלא ישחית המקטרג הבא מן העון כי נהפוך מדין לחסד כנ"ל וד"ל. והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. הנה לכאורה אין זה מובן אם יש בכח הרחמנות כ"כ להשיב אפו וחמתו שכבר יצא לדין ועונש להחזירו לטוב וחסד כמו קריעת גזר דין קשה של ע' שנה שקורעין למי שעשה תשובה כו' שמשיב את שלוח האף וחימה א"כ ק"ו הוא שלא יעיר כל חמתו בתחילה לעורר את החימה ואף שזה הרבה יותר בנקל כו'. אך הנה כתיב טוב ארך אפים מגבור כו' שהמאריך אפו היינו כמו המושל וגובר ברוחו לעצור ולכבוש כח הכעס וחרון ולא יחרה אפו כלל מכל מה שיכעיסוהו כי החרון והכעס הוא באף והסובל ומתיישב ברוח אפו לסבול החרון ולקבל ברצון נק' מאריך אפו וקצר אפיים הוא להיפוך שנוח לכעוס מיד ולא יוכל למשול ברוח אפו כלל כו' ושרש הדברים דנשמת רוח החיים שבאפו דווקא בב' נקבים הוא מבחי' חי' יחידה שבנפש שלמעלה מכל כוחות הנפש כרצון ושכל כו' כך בחוטם יש בו ב' הפכים דחו"ג לתכלית העומק שבעצמות הנפש ממש כמו הכעס וחרון אף שמגיע גירעון בעצם הנפש ולהיפוך בהמתקת חסד וטוב יתפעל כל עצם הנפש כמו מריח הטוב וכמו ישימו קטורה באפיך כו' ותהלתי אחטם לך כו' וא"כ כאשר יכבוש החרון שבאף ויהי' מאריך אף כנ"ל זהו מגבורות עצמות הנפש בכל עוז כחה שלמעלה מן גבורות כל כוחות המתפשטי' ממנה וז"ש טוב ארך אפים מגבור ממש וד"ל. ולפי"ז יובן ג"כ מ"ש והרבה להשיב אפו שזהו כאשר מנחם על הרעה מצד התגברות עצמות כח החסדים והרחמים כאב לבן כמ"ש המו מעי לו רחם ארחמנו כו' אז ישיב אפו הגם שכבר נגזר למעלה ישוב ויחזירם להפכם מדין לחסד כמו ישוב ירחמנו כו'. אך כ"ז מצד כח וגבורות הרחמים שכובשים לאף ומשיבו כמו ארך אפים שסובל מתחלה וזהו למעלה ענין ובחי' מדות הוי' המסתעפים מארך אפים ורב חסד כו' שע"ז נאמר טוב ארך אפים מגבור כנ"ל. אמנם כח וגבורה זו יש לה סוף כמו מאריך אף לרשעים עד שיהי' קץ לדבר שלא יוכל כח החסד לעצור ולסבול כו' משא"כ כשלא יעיר כל חמתו בתחילה הוא למעלה ממדת ארך אפים כו' שהרי מה שלא מעורר לכל חמתו כלל זהו רק מצד עצם טובו ורחמנות העצמיות שבו כמו המו מעי לו רחם ארחמנו כו' שהרחמנות עצמיות ממש ולא מצד כח וגבור' החסדי' הרבי' המושלים לפי שעה לעמוד נגד הדין וחרון כו' וזהו ולא יעיר כל חמתו בתחלה שאם יעיר כל חמתו אין כח בחסדים לעמוד לנגדם כלל ע"כ לא יעיר כל כח חמתו בתחלה וזהו רק מצד עצמיות הרחמים והוא לנגד אל רחום וחנון בעצם שלמעלה מארך אפים ולכך בא בפסוק זה

קז, א

בתיבות האחרוני' דלא יעיר כל חמתו דזהו הכלל בכל דבר עליון הנמשך למטה דמה שבא ראשון למעלה בא אחרון למטה במקבל כמו חותם המתהפך כמ"ש במ"א וד"ל. ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. הנה הפסוק הזה האחרון הוא תכלית אור השפע דצדיק עליון ברב חסד שנק' ישועות וכמ"ש דוד כוס ישועות אשא כו' כוס מלא ישועות וחסדים עליונים דהוי' דז"א וכמ"ש אני המדבר בצדקה ורב להושיע. דהנה הישועה עיקר ענינה לעמוד לנגד המנגד ולהושיע מידו כמו ויושע ה' ביום ההוא כו' וכן ישראל נושע כו' הרי מקבלי' התשועה מן המושיע העליון שנק' רב להושיע. וזהו ה' הושיעה להמשיך הישועה לכנ"י מבחי' ש"ע נהורין העליונים כמ"ש יאר ה' פניו כו' והוא להיות שהארת הפנים ממתיק כל דין ומושיע בתגבורת גדולה ולכך נכלל בפי' הושיעה זה מענין וישע ה' אל כו' ובתפלתם שעה ש"ע נהורין וזהו ה' הושיעה כו' שהוא תכלית כל החסדים העליונים שבהוי' דז"א כו' (והוא מבחי' תגבורת החסדי' שביסוד לאחר המתקת הדינין להיות תשועה בפו"מ מדין לחסד. וזהו ענין ברכות אתה גבור כו' שהוא בחי' גבורות שבחסד בחי' יצחק שהיא למעלה מחסדים דאברהם כמ"ש בענין כי אברהם לא ידענו כו' וז"ש ועלו מושיעים בהר ציון כו'). המלך יעננו כו'. והנה יעננו ביום קראנו ר"ת יב"ק כמ"ש בסידור דהנה הפי' הפשוט דיעננו ביום קראנו היינו שבאותו יום שקראנו יעננו מיד ולא יתאחר העניי' אחר הקריאה זמן מה אלא יעננו מיד ביום קראנו וזהו מעלה יתירה שמיד אחר ההעלאה תהי' ההמשכה ולא תתעכב ההמשכה זמן רב. והענין הוא כידוע דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח והוא בחי' העלאת מ"ן שגורם המשכת מ"ד ויש בזה ב' אופנים הא' שבהמשכה לא תהי' מיד אחר ההעלאה וכמו השואל ומבקש דבר מן המלך שלא ישיב לו מיד כי אם יתן הדבר במשפט לדונו לפי מעשיו אם ראוי למלאות שאלתו והיינו לפי אופן בחי' העלאת מ"ן באותה שעה דרוח אייתי רוח כו' וכמ"ש יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך דווקא כמים הפנים לפי ערך הקריאה כו' ואעפ"י שנאמר אם [ישים] אליו לבו ורוחו כו' דודאי כל העלאה גורם המשכה אבל יובא הדבר במאזני צדק כו' שנק' נו"ה ושרשו בחו"ב שברצון להטות לחסד או לדין ולכך יוכל להתעכב מהילוך ההמשכה משכל למדות הרבה עד שיומשך למעשה בחסד בפו"מ לענות לו על שאלתו. אבל אופן הב' הוא שלא יובא השאלה ובקשה במשקל מאזני השכל ע"פ משפט אופן של העלאת מ"ן אלא מיד ישיבוהו לטוב וחסד בלי שיקול הדעת לראו' בדבר שאלתו כמו תפלת דרחב"ד כו' והוא מפני שנמשך מיד מעצמות הרצון שלא בא בהגבלת טעם לרצון

קז, ב

לכך ממשיך מיד בלי עיכוב בדבר כלל והוא עיקר ענין צלותא דמסכונא שמיד שיצעק ישמעו לו כו' וכן יעננו ביום קראנו דקאי ארישא דיענך ה' ביום צרה כו' וגם נאמר טרם תקרא ואני אענה כו' דיוכל להיות זה גם לא מצד הקריאה בצר לו או בעת צרה שמגיע בעצם הרצון אלא מצד המשפיע שמאיר מהארת פנים מצד העצמות והוא בבחי' ש"ע נהורין וכמ"ש ה' הושיעה ע"כ המלך יעננו ביום קראנו כי באור פני מלך כו' וזהו ר"ת יב"ק "יחוד "ברכה "קדושה שלמעלה מהעלאת מ"ן והמשכת מ"ד וכמ"ש במ"א בענין עתידה אשה שתלד בכל יום כו' וד"ל: