אשרי יושבי ביתך

קז, ב

(קנט) אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. הנה ב' פסוקים הללו סידרום אכה"ג להיות פתיחה והכנה לכללות פסוד"ז ומ"ש אותו לפני המזמור דתהלה לדוד דוקא לפי שהעיקר בפסוד"ז הוא מזמור זה דתהלה לדוד שהוא בא"ב כידוע כי הוא כולל כל הללויה באמרו תהלה לדוד שהוא בבחי' כתר שכולל הא"ב ושרש הדברים להיות שכל עיקר כללות ענין פסוד"ז הוא בהללוי' להיותו בבחי' תוס' אור בשם הוי' כי הלל זה מלשון בהלו נרו עלי ראשי כו' כמ"ש במ"א באריכו' בענין הלל ברכה והודא' וכמ"ש רוממו' אל בגרונם בחי' הרוממות והוא השבח וההלל שבפסוד"ז הוא ממשיך בחי' תוס' אור בכל שם הוי' והעיקר באותיות י"ה דהוי' כמ"ש הללוי' וע"כ מסיים בהללוי' שזהו העיקר כידוע ומבואר במ"א. ולזה הקדים למזמור זה דתהלה לדוד ב' פסוקים דאשרי שהוא בבחי' אור הכתר שמשם מקור מוצא תוס' אור זה בשם הוי' כידוע דהוי' בחכ' והחכ' מאין כו' וזהו פי' אשרי כמו באשרי כו' והוא בחי' התענוג שברצון שמאיר בקוצו של יו"ד דהוי' כו' והוא מקור המוסיף אור בהללויה ולזה א' אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה בלי הפסק כלל כו' וד"ל. ומ"ש יושבי ביתך דוקא והפשוט הוא דאשרי היושבים בביתך דוקא שהמה דוקא יהללוך סלה. הענין ידוע שהאותיות נק' בתים כמ"ש בס"י ה' אבנים בונות ק"כ בתים כו'. ומבואר במקום אחר ע"פ אחת שאלתי כו' שבתי בבית ה' כו' שאז ממילא נמשך כל המקיפים שבכתר שהוא לחזות בנועם ה' וכך כאן בחי' האותיות דפסוד"ז שאו' בפה שנק' אבנים ומצירופיהן נעשו בתים נק' יושבי ביתך שבהן דוקא ישכון אוה"מ דכתר שהוא ענין אשרי מעולם התענוג שבעצמות שלמע' מן החכ' וטעם שהן רק בחי' הכוונות שבהשגת אלקות בשבחי' הללו כו' וזהו ענין התוס' אור בשם הוי' שהוא בי"ה חו"ב מאוה"מ דכתר דוקא ע"י שהן יושבי ביתך דוקא ע"כ עוד יהללוך סלה בלי הפסק כי יש באור הכתר מבחי' האחרונה שבעולם הא"ס כידוע ומה שנקרא הלל מלשון בהלו נרו כו' א"ז מצד עצם השבח וההילול שבא

קז, ג

בשכל וטעם ההשגה אלקי' שבשבח והלל זה רק מצד בחי' אותיות הדבור שמדבר ומשבח בפה שאותיות הללו מגיע שרשם בבחי' מקיף דכתר כידוע בשרש כ"ב אותיות מצד עצם מהותן שהוא בבחי' הכתר דהיינו כמו באדם למטה והוא בבחי' יחידה שלמע' מחכ' שבה כו' וזהו ענין אשרי ג"פ שהזכיר כאן שהן שרשים ומקורים לכללות פסוד"ז שבדיבור ובפרט למזמור זה דתהלה לדוד שהוא כולל כל כ"ב אתוון דמל' שהוא בבחי' כתר דמל' דיצי' כו' (ושרשו בבחי' כתר דיצי' עצמו כמ"ש בסידור וע"כ כולל כל ט"ס שהן ט' הויו' הנזכ' במזמור זה ומ"ש ג"פ אשרי נגד ג' עולמות בי"ע ואשרי אותיות שאר יו"ד ושאר יו"ד הוא המשכת שאר לנוק' שהן המזונות כמו המשכת מ"ד בח"י ברכות דש"ע שנק' עונתה ושאר דמל' דעשי' שנמשך מכתר דעשי' היינו אשרי הא' דיושבי ביתך שהוא בית אלקי' דעשי' ואשרי הב' אשרי העם כו' בחי' שאר דמל' דיצי' שנמשך מכתר דיצי' ואשרי הג' אשרי העם שה' אלקיו הוא שאר מל' דבריאה מכתר דבריאה כו' וכללות הענין הוא אור הכתר במל' בבחי' שאר והוא כמו המזון שמוסיף אור חיות הנפש בגוף כך יומשך תוס' אורות ומוחין באו"א וזו"נ שהן ד' אותיות דהוי' ע"י אור הכתר דוקא בג' עולמות דבי"ע וד"ל). (ופי' הפשוט דיושבי ביתך קאי על בית התפלה ששם דוקא יהללוך סלה ששם מאיר בחי' מקיף למקיף דרצוה"ע כמ"ש במ"א בענין מזון לבוש בית ע"פ מזמור שיר חנוכת הבית). אשרי העם שככה לו. הנה שככה גי' משה משום דאתפשטותי' דמשה בכל דרא כו'. והיינו שככה לו כי ככ"ה גימט' מ"ה והוא גילוי אור שם הוי' דז"א שהוא פנימי' ומקור דכנס"י ששרשן בשם הוי' כמ"ש כי חלק ה' עמו כו' וכמ"ש בסיפא אשרי העם שה' אלקיו כו' ולהיות כי ידוע דכמו דבפסוד"ז עיקר ההילול הוא להוסיף אור בהוי' למע' כך הוא הוספות אור בהוי' ששוכן בנש"י כמ"ש כי נר הוי' נ"א להאיר אורה מן החושך דקליפה משכא דחויא שבחומר הגוף המסתיר כמ"ש רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם ולכך נק' פסוד"ז לשון זמיר עריצים להכרית יניקת הקליפות כו' (וכמ"ש שם באריכות) וכמ"ש כי אתה תאיר נרי וה' יגיה חשכי כו' ולהיות שאין חבוש מתיר את עצמו כו' ואיך יאיר תוס' אור בהיר בנשמתו בשם הוי' שבה א"ז אלא מאור שם מ"ה שבשם הוי' למע' דידוע דשם מ"ה מלגאו איהו אורח כל האצי' כו' והיינו שממנו יהי' מקור מוצא לבחי' כח מ"ה בחי' הביטול בכל נפש מישראל הגם שאין לו רק בחי' נפש דעשי'. וזהו אשרי העם שככה לו ככ"ה בחי' מ"ה בבחי' כ"ף הדמיון שדומה לבחי' מ"ה העליון דהוי' דאצי' כמ"ש מה שמו ומה שם בנו כי נש"י נק' בנים כידוע. ואמנם אע"פ שנק' עם מאיר בהם מהארת שם מ"ה משום שאין בהם בחי' נפרד כעם ממש וכמ"ש

קז, ד

וכי ימכור איש את בתו כו' לא תצא כו' אע"פ שנקר' עבדים כמ"ש כי לי בנ"י עבדים ולכך אומ' אבינו מלכנו כידוע וז"ש אשרי העם לרבותא דאע"פ שהן עם מ"מ אשרי העם שככה לו שמאיר בהם מבחי' מ"ה דמשה בכל דור להיות בהם בחי' הביטול בכ"ח לפושי"ד (וראי' ממס"נ על קדה"ש שהוא מבחי' כח מ"ה שבנפש כמ"ש בלק"א) ובזה הפ' נעשה הכנה לבחי' הילול דפסוד"ז להיות תוס' האור בא בגילוי בכלי מן ההעלם והיינו פי' שככה לו דלו לשון נסתר והוא שרשי' הכללי' דס"ר נש"י בו"ק דז"א ו"פ ו' גימט' ל"ו וכלולי' בי"ה שנק' שבטי יה שנא' הנסתרות כו' ושככה לשון גילוי כמ"ש במ"א בענין מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם דמ"ה דחכמה בא בגילוי על ככה דמל' שנק' ככה כ"ה בכ"ף הדמיון כו' וזהו ג"כ שככה לו וד"ל. אשרי העם שה' אלקיו. הנה בזה המאמר בא לומר רבותא גדולה יותר ממ"ש שככה לו והוא במה שהוי' אלקיו כמ"ש יעקב כמו והי' הוי' לי לאלקים דוקא וא"ז המע' רק בעם ה' שה' אלקיו וכמ"ש ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו. ובה"ד הנה ידוע ומבואר במ"א בענין מי כמוכה באלים הוי' כו' דבחי' הת"ת שהוא בהוי' אין הכלי מסתיר את האור כלל ובחי' אלקי' שבו שהוא בחי' הכלי שוה עם בחי' האור שבו שהוא בחי' הוי' כי מדה זו היא מדת הת"ת באו"כ שבה נבדל משאר המדות כחו"ג וכה"ג שהכלי שבחסד מסתיר לאור כי הכלי הוא בחי' הגבלת האור ובחי' הישות שלו כשבא לגילוי שפע כידוע ואור שבה נק' בחי' אין כו' וכן מדות הגבו' והנצח וההוד וכה"ג אבל מדת הת"ת אעפ"י שהוא ג"כ באו"כ וכל כלי מגביל [ומתאר] לאור בבחי' יש כו' מ"מ אין הכלי בחי' יש להסתיר לאור כלל אלא הכלי ג"כ בבחינת אין ממש כמו האור שבה ונמצא בחי' אלקי' שהוא הכלי שוה עם בחי' הוי' שהוא האור ממש. וזהו ה' אלקיו עמו וכן שהוי' אלקיו דהוי' שהוא האור הוא אלקיו בחי' הכלי כולא חד בלי הפרש כלל ביניהם כו' עד שיוכל להיות שם שם הוי' בבחי' אלקים ממש מפני שאינו בחי' אלקים המצמצם ומסתיר כלל וכמ"ש יעקב והי' הוי' לי לאלקים דוקא משום דשרש יעקב בבחי' הת"ת דז"א כידוע וד"ל. וטעם הדבר מבואר במ"א (בענין ו' דוהנורא) לפי שבמדת ת"ת יש בחי' אין העליון דכתר שלמעלה מהתחלקות קוין בגילוי גמור שהרי סובל ב' הפכים דחו"ג שא"ז רק מצד היות שרשו בבחי' אין הנעלם דכתר שהוא למעלה מב' הפכים דחו"ג כו' והת"ת בא בגילוי מדה ע"כ גם בבחי' הכלי שבו הוא בא בגילוי בלי הסתר כלל ואין ויש דאו"כ שלו שוין ממש כו' כדוגמא דאין ויש שלמעלה מן הטבע בטבע כמקום שנעשה בו נס וכמקום ארון אינו מן המדה וכמ"ש במ"א באריכות). וכך יובן כאן בשרש

קח, א

ישראל למעלה להיותם בבחי' ת"ת דז"א וכמ"ש ישראל אשר בך אתפאר אע"פ שהן בבחי' כלי' דנה"י דת"ת כו' אבל בחי' אין דפנימי' הכתר שהוא מעצמות המאציל מאיר שם כמו באור עצמו כו' ולכך גם בנש"י בהיותן מוגבלים בכלי הגוף בנה"ט מאיר בהן מבחי' מ"ה דהוי' שבאור כמו בשרש אור נשמתם למעלה ממש וז"ש אשרי העם נשמות שבגופים שה' אלקיו בבחי' כלי שאין הכלי מסתיר ע"כ בחי' הוי' לו בבחי' אלקים משא"כ זולתם שמקבלים מאלקי' המסתיר בחו"ג שכלים שלהם מסתיר ומעלים עד שאברהם יצא ממנו ישמעאל כו' (ולזה א' כולך יפה רעייתי ומום אין בך גם מצד הכלי של הנשמה האלקי' כמ"ש ב"ה כלה נאה וחסודה ואע"פ שהיא חגרת וסומא מצד הגוף מטעם הנ"ל) וזהו ענין ג"פ אשרי הא' בחי' נפש דעשי' והב' בחי' רוח דיצי' והג' בחי' נשמה דבריאה ובכל א' הכלי שוה עם האור כידוע דל' כלים דנה"י דת"ת דז"א נעשי' נר"נ בבי"ע והן ס"ר שרשים כו' ובעשי' אמר אשרי יושבי ביתך בחי' עשי' שבדיבור בפה וביצי' א' שככה לו ובבריאה אמר שה' אלקיו וד"ל: