קיא, ג

החן כו' שאינו מתקיים מצד עצמו שלפעמים אורה נחשך מיניקת החיצוני' עד שפניה רעים וחשוכים או כמו בימי נדותה כו' כמ"ש נאלמתי דומיה החשתי ר"ת נדה כידוע אבל אשה יראת ה' כו' הוא היופי הבא מצד הבירורים דרפ"ח כו' שנברר מכל סיג ופסולת כו' כשושנה בין החוחים כו' היא תתהלל כמו בהלו נרו כו' שמקבלת מיופי העליון שהיא מהארת פנים דא"א כמ"ש יאר ה' פניו אליך כו'. ונמצא אין אשה אלא ליופי הוא בב' אופנים הא' אלא ליופי שבה שהוא מצד הבירורים כו' ומה שנשלם היופי דמשפיע בזה ונק' עט"ב. והב' ענין הקישוטין שהן בבחי' מקיף בהעלם. אך מ"ש אלא ליופי והלא עיקר הבנין דנוק' לבנות ממנה בנין עדי עד לפו"ר הענין הוא דזהו ענין הסבלונות שהוא העושה המקור ליחודים להיות מזה התולדה כו' כמ"ש במ"א ולפי"ז יתורץ הכל דעיקר הארת פנים דמל' בא מאור הפנים דח"ס שנקרא פנים מאירות אבל הקישוטים ששולח לה הוא למעלה מזה והוא גם בהיות המל' בע"ש דנוגה יאירו פניה עי"ז מטעם הנ"ל דעונג הנעלם בעצמו גנוז בהן כו' ונמצא בקישוטין שלה יש בהן מפנימי' האור הנעלם שבכתר ואינו מקשט ומייפה רק לבחי' המל' דוקא כי בסוף דוקא מאיר אור הנעלם בתחלה כו' וזהו שתכשיטי אשה אינן תכשיטין לאיש כלל כו' וקישוטי כלה הם באין מן המשפיע דוקא הנק' סבלונות כו' מטעם הנ"ל וד"ל. וזהו ואברכה שמך בי"ג מדה"ר כו' ולשמך דוקא מטעם הנ"ל וד"ל: