בכל יום אברכך

קיא, ג

(קסד) בכל יום אברכך ואהללה שמך כו'. הנה מבואר למעלה בפי' ואברכה שמך כו' דברכה זו קאי בהמשכת י"ג מדה"ר מהארת פנים דא"א כו' וגם בפסוק זה שאו' בכ"י אברכך ברכה זו קאי על י"ג מדה"ר דוקא אלא שבתחלה א' בדרך כלל בכללות הברכה שנמשך מבחי' הכתר למל' שנק' שמך לפי שנתב"ס דוקא מטעמים המבוארים למעלה באריכות ובכאן מדבר בדרך פרט בפרטי המשכות הברכה מאור הכתר במל' והוא מ"ש בכל יום [דהיינו בכל יום ויום] נמשך ברכה מיוחדת בפ"ע וכמו ברכת כהנים שמצוה זו נוהגת בכ"י כשיש מנין שמתפללין וכהן א' מברך בכ"י ויום (רק מטעם קרי אין מברכין בכ"י כידוע) כי ברכת כהנים שרשו הוא ג"כ כמו בבחי' המשכת י"ג מדה"ר שהוא מבחי' הארת פנים דא"א כמ"ש יאר ה' פניו אליך ויחונך ישא ה' פניו כו' לפי שהכהנים שרשם בחי' רב חסד דא"א כו' שזהו בחי' כה"ג שנוטל חלק בראש דחכ' (ומשם נמשך לז"א שיצוה עליו לברך כמו שמבואר במ"א בפי' יברכך הוי' שהוא ז"א בלשון ציווי כו') וגם כאן א' בכ"י אברכך כו' שבכ"י ויום נמשך י"ג מדה"ר דא"א בכל פרטי האורות דז"א

קיא, ד

שנק' ימים עליוני' דאצי' ויש לכל יום ברכה והמשכה מיוחדת בפ"ע והענין הוא כידוע דבחי' ז"א הוא בחי' המדות דאצי' שנק' יומין עילאין כמ"ש בזוהר ע"פ ששת ימים עשה כו' דהיינו ו' יומין עילאין דז"א שהן וי"ו מדות דאצי' יום א' בחי' חסד דז"א והוא מאמר יהי אור ויום ב' בחי' גבורה דז"א והוא מאמר יהי רקיע כו' ומכל יום נמשך למטה אלף שנים כמ"ש כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כו' והן ו"א שני דהוי עלמא כו' כידוע. אך הנה ידוע דבחי' ו' מדות כלולים זה מזה וכ"א כלול מיו"ד ויו"ד מיו"ד ומטעם זה כמה כלים מכלים שונים יש לכ"א מפני שכ"א כלול מזולתו בכמה ריבוי אופנים התכללות שונות דכמו שיש רבוי התכללות באורות שמחמת זה נמצא ריבוי פרטי מדרגות באורות. כך ממש נמצא ריבוי התכללות בכלי' מכלי' שוני' מפני שכ"א כלול מזולתו והן הנק' יומין עילאין כידוע בפי' ויקרא אלקי' לאור יום שהיום נק' בחי' כלי לאור וכמ"ש ימים יוצרו שהימים נוצרו בבחי' הגבלה וכן מל' ויצר בחרט כו' שכולל ב' דברים הא' ההגבלה במספר כמו כצל ימינו עלי ארץ כו' וההגבלה במהות שהוא כמו יב"ש הוי היום שהאור הוא עצם בלתי מוגבל והגבלתו נק' יום כימי חיי האדם שהן כלי הגבלה לאורות חיי נפשו שבכל יום מאיר אור וכח חדש כו' ולכך ניתן ימי' לאדם במספר לברר בכ"י אור וכח א' המיוחד לאותו היום כו' (וכמ"ש במ"א בענין בכ"י ויום חייב אדם לראות א"ע כאלו יצא כו' וכן ענין ק' ברכות בכ"י דוקא כו'). ואמנם כל הימים כלולים זע"ז ולא יש יום שאין בו התכללות מזולתו כו' (ומ"ש את מספר ימיך אמלא היינו שלימות הכלי מצד שלימות האור בשרשו בעצמות כמו שהוא טרם שיבא לבחי' הגבלה בכלי וזהו אמלא מבחי' המילוים דכתר) וכך יובן למעלה כמו בוי"ו ימי בראשית דכל יום הוא בחי' כלי מיוחד להגבלת אור עליון דאצי' וכלול הוא מזולתו לפי שכל בחי' אורות דז"א כלולים זע"ז ומחמת זה גם בכלים שנק' ימים דאצי' נמצא ריבוי התכללות שונות. וזהו בכ"י אברכך בכל מדריגה ומדריגה בפרט שבבחי' הכלים דאורות דאצי' בכל יום ויום בפרט נמשך הארת י"ג מדה"ר דא"א כנ"ל בפי' ואברכה שמך בברכת כהנים שנמשך בכ"י ויום כו' כי בחי' הארת פנים דא"א מאיר בימים דז"א דאצי' ומשם נמשך למל' וכמ"ש יום ליום יביע אמר כו' (ומ"ש ימים יוצרו ולא א' בהם ולא קרי ולו כתיב והוא כאשר נמשך הארת אחד דא"א בהם כו'. ולהבין טעם הדברים למה בכל יום אברכך כו' להיות מבואר במ"א בענין מאה ברכות שחייב אדם לברך בכ"י לפי שמאה ברכות הם בבחי' ע"ס דכתר שכלול כ"א מיו"ד ע"כ הן מאה דווקא. והענין הוא כידוע שבחי'

קיב, א

הכתר הוא הרצון והתענוג וכלול מחב"ד ומדות כו' ונק' ע"ס שבכת' ומפני שבהם מאיר מע"ס הגנוזות בעצמות ממש כמו חכ' וחסד שבעצמות אוא"ס ע"כ א' שחייב אדם שהוא בצלם אדה"ע דאצי' בחי' ז"א לברך ק' ברכות הללו שהן ע"ס דעצמו' שהן בחי' מקור הברכות שנמשכי' ע"י בחי' הכתר דווקא שהוא הממוצע בין העצמות וכו' וכידוע וזהו פי' הפשוט דבכ"י אברכך דהיינו הק' ברכות הללו שעז"א ועתה מה ה' שואל כו' א"ת מה אלא מאה כידוע. ולמעלה היינו בחי' ק' ברכות דכתר דאצי' בז"א שעליו א' חייב אדם לברך כו' וכידוע שהקב"ה מתעטף בטלית כו'. ולפי"ז גם טעם שבכל יום דוקא יובן מפני שבכל יום ביומין עילאין דאצי' מאיר אור חדש בז"א מאורות עליונים דכח"ב דאצי' כמו עד"מ באדם התחתון שבכל יום מאיר בנפשו כח חדש כנ"ל לברר בירורים כו' והוא בחי' אור חסד עליון הנמשך בכל יום בפ"ע כמ"ש כי חסד אל כל היום וכן יומם יצוה ה' חסדו דהיינו ריבוי אורות החסדים העליוני' שנמשכים בימים עליונים דז"א בריבוי התכללות או"כ שבו שנק' ימים כנ"ל. וכ"ז רק ענין תוס' ריבוי ברכה והמשכה דחסדים העליונים שבעצמות המאציל ונמשך בכ"י ויום כמו ענין ב"כ שהוא בכל יום כנ"ל. ומחמת ריבוי כל אורות החסדים הללו מן העצמות ע"י ק' ברכות דכתר אז יהי' באדם זה מבחי' פנימי' דעצמו' המאצי' כי כל או"כ שבו יתברכו בכל פרטיהם בכ"י ויום שבו ממקורא דכולא ואז נק' אדם אדמה כו'. והנה בפסוק שלפניו בארוממך אלקי כו' כבר הוכנה בחי' ברכה כללי' זאת במקורה עדיין בעצמות כמ"ש ארוממך דווקא כנ"ל מפני שנתחב"ס כו' וז"ש ואברכה שמך כו' אח"כ בדרך כלל אך בפסוק זה מדבר בענין פרטי הברכות שנמשך בכ"י וזהו הסדור לפי סדר הא"ב דכתר דוקא וכנ"ל דכ"ב אתוון דתהלה לדוד הכל הוא בבחי' הכתר רק שהוא בבחי' הכתר דנוק' כי כל המשכות הברכות הללו לבחי' המל' דוקא כנ"ל וד"ל. ואהללה שמך לעול"ו. פי' ההלל הוא אחר הברכה דוקא כי הברכה היא בחי' ריבוי ותוס' המשכת אורות החסדי' העליוני' שבעצמות דוקא כנ"ל. ועי"ז ממילא נעשה ונמשך בחי' ההלל שהוא ענין הבהקת האור כמו בהלו נרו כו' כשמבהיק ונק' אור בהיר אור צח כי אור החסד אורו מבהיק ביותר מצד העצם והוא כאשר אור החסד נמשך מן העצמות (שז"ש בכ"י אברכך) וע"כ ע"י ריבוי אור העצמי יוכל להיות תוס' הבהקת אור במל' ג"כ וז"ש ואהללה שמך דווקא להיות ידוע שבחי' המל' נק' סופא דכולא כו' שיורדת למטה מטה עד היכלות החיצוני' עד שיוכל להיות פגם והעדר האור מצד עוצם התגברות הקליפות הנק' חושך המחשיכים אורה והם בחי' גבורות

קיב, ב

קשות דנוג' דעשי' לזאת צריכה לאור גדול ובהיר להאירה מחושך גם ע"י תוקף אור הבהיר ומבהיק ביותר עד"מ שבמקום חשך גס ואפילה ביותר צריך לאור בהיר ומבהיק שדוחה כל חשך גס ועב כמו אור שלהבת גדולה שתאיר גם באישון לילה במקומות האפלים ביותר או גם במסך ולבוש גס ועב ביותר וז"ש וה' יגיה חשכי כו' וכך הוא למעלה שע"י ריבוי אורות הבהירים ומבהיקים בעצם שהן החסדים הגדולים שבעצמות בק' ברכות דכתר שבזה א' בכ"י אברכך אזי ואהללה שמך שם ב"ן להאיר גם בחושך הגס שהן בחי' הגבורות הקשו' דנוג' שנאחזים במל' שלא יחשיכו כלל וכמ"ש גם חושך לא יחשיך ממך כו' ואין זה אלא ע"י אור צח ומצוחצח דאורות הכתר דוקא שהן בחי' המשכת י"ג מדה"ר דא"א שנמשך מבחי' הארת פנים שבו במל' ומתלבשים תחלה בבחי' החסדים דז"א שנק' ימים כמ"ש בכ"י כו' שריבוי החסדי' דוחין הגבורות הקשות המחשיכים כי כל אור דוחה חושך מפניו כידוע. ולכך בכל יום אברכך תחלה ואח"כ ממילא ואהללה שמך כו' וד"ל. ולפי המבואר במ"א בענין הלל וברכה והודאה הרי ההלל דפסוד"ז שהוא ריבוי האור להאיר גם את החושך קודם לברכה שהוא שפע עצמיות כו' ובכאן אמר תחלה אברכך ואח"כ ואהללה שמך כו' וקאי בברכות שלפני פסוד"ז כו' והענין הוא שיש ב' מיני הלל. הא' מלמעלה למטה והוא בחי' ריבוי אורות החסדים עליונים המאירים מלמעלה מצד עוצם אורם הבהיר כמשל אור העצמי' שבשמש או אבן טוב המאיר מצד עצם בריותו שדוחה העכרירות והחושך והוא בהלו נרו כו' וזה בא אחר הברכה שפע עצמי' הנ"ל דוקא וכמו במ"ת דחכ' אדם תאיר פניו בעונג שהוא אור העצמי כו' (וכן בימי משיח שיהי' נצחי כמשי"ת). והב' ההלל שמלמטה למעלה והוא עד"מ כשמזככין את האבן מכל סיג ועכרורי' עד שנעשה בהיר ומבהיק מאד ונק' אבן ספיר כו' וכמ"ש במ"א בענין שהם וישפה כו' שזהו ע"י בחי' הבירורי' דעה"ד כו' מלמטה למעלה שהחושך יהפך לאור בבחי' ביטול היש הגשמי לאין וזהו אור הבא מן החושך שהחושך מאיר ובהזדככות הגוף ע"י אור הנשמה והיינו פסוד"ז שנק' זמר עריצים להכרית יניקת החיצוני' בביטול היש כו' וזהו אור שאינו אלא משמש רק להאיר החושך דהיינו שהחושך יאיר כמ"ש במ"א והלל זה קודם לברכה שהוא בחי' הכנת החומר בהזדככות לקבל אור ושפע העצמי דברכה כו' וכך הוא כל ענין הגלות עד ימי המשיח שהוא הכנה לקבלת האור העצמי כו' וכמ"ש במ"א בענין ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר שהוא בחי' שם ב"ן לאחר הבירור שנק' ספיר שנתברר מלמטה למעלה ובאמת בחי' הבירורים דאו"ח יהי' גבוהים מבירורי'

קיב, ג

דאו"י כידוע בענין א"ח עט"ב כו' וכמ"ש מים חיים כו' חצים אל הים הקדמוני כו' וז"ש ואהללה שמך לעולם ועד ולכאורה זהו פלא גדול איך יאמר דוד המלך ע"ע שיהי' חי וקיים לנצח ויהלל שמו לעולם ועד שהרי לא הי' חייו רק ע' שנה. אך הענין ידוע דע' שנין דדוד דעכשיו מאדה"ר ולע"ל יתעלה בחי' מל' דדוד למעלה מבחי' הכתר דעכשיו ולכך אומר דוד מ"י חי וקיים וכמ"ש ה' ימלוך לעולם ועד מלכותו מלכות עלם וכמ"ש במ"א באריכות והוא מצד בחי' הבירורים דשם ב"ן דווקא שנק' אבן ספיר כו' דסוף מעשה עלה במחשבה תחילה כו' וזהו שא' ואהללה שמך לשון עתיד דהיינו בימות המשיח דמה שבעוה"ב יהי' אור העצמי שמלמעלה למטה נצחי חי וקיים לעד הוא מטעם בחי' התשלום של הבירורים מלמטה למעלה דווקא בימות המשיח כו' ואז דווקא ואהללה שמך לעולם ועד בלי הפסק והוא מב' טעמים הא' שלא יהי' גירעון והעדר האור מחושך החיצוני מאחר שנשלם הבירור שלהם. והב' מצד שהחושך עצמו יאיר שזהו אין לזה הפסק וכמ"ש כיתרון האור מתוך החושך כו' וכן מגלה עמוקות מני חושך דוקא שהרי א' דאפי' אור צח אור מצוחצח [בעצם] אוכם הוא לגבי עה"ע עצמו ובחי' חושך אוכם זה למעלה גם מבחי' אור העצמי דאור צח משום דבחי' העלם העצמות למעלה הרבה מבחי' אור עצמי' כו'. אמנם מה שהחושך יאיר היפוך טבעו זהו ג"כ מצד בחי' אור העצמי' דווקא שנא' בו גם חושך לא יחשיך ממך פי' גם חושך סתרו דמגלה עמוקות מני חושך בגלוי אור מתוך החושך כו' וזהו שאמר ואהללה בגילוי ההעלם וד"ל. והוא מפני שאמר בפסוק שלפני זה ואברכה שמך לעולם ועד דהברכה שהיא [שפע] עצמי' ג"כ לעולם ועד בבחי' נצחי' דא"ס עצמו ע"כ ואהללה שמך ג"כ לעולם ועד ושניהם קאי בימות המשיח דהברכה והלל יהי' בבחי' העצמות דא"ס שהוא לעולם ועד דוקא וזהו שלא הזכיר ענין לעולם ועד רק בב' פסוקים הללו שהן באות א' וב' דמזמור זה קאי בכתר וחכמה דמל' כנ"ל ובבחי' הכתר הברכה קודם להלל ע"כ א' בפסוק זה ברכה קודם והיא ברכה דבכל יום בפרט בכל ו"א שני כו' וכמ"כ ברכה כללי' דאברכה כו' קודם להלל שלעולם ועד אעפ"י שהוא מדבר בבחי' או"ח דשם ב"ן שהוא ענין תהלה לדוד לאחר הבירור שע"ז א' ארוממך לעתיד כו' מ"מ אברכה שמך קודם ואהללה מטעם הנ"ל בענין נתחב"ס וסוב"ת שזהו ענין ארוממך ואברכך שמך כו' דלכך תחלה ארוממך ואח"כ ואברכה כו' ובכל יום אברכך ואח"כ ואהללה כו':