קיב, ג

דאו"י כידוע בענין א"ח עט"ב כו' וכמ"ש מים חיים כו' חצים אל הים הקדמוני כו' וז"ש ואהללה שמך לעולם ועד ולכאורה זהו פלא גדול איך יאמר דוד המלך ע"ע שיהי' חי וקיים לנצח ויהלל שמו לעולם ועד שהרי לא הי' חייו רק ע' שנה. אך הענין ידוע דע' שנין דדוד דעכשיו מאדה"ר ולע"ל יתעלה בחי' מל' דדוד למעלה מבחי' הכתר דעכשיו ולכך אומר דוד מ"י חי וקיים וכמ"ש ה' ימלוך לעולם ועד מלכותו מלכות עלם וכמ"ש במ"א באריכות והוא מצד בחי' הבירורים דשם ב"ן דווקא שנק' אבן ספיר כו' דסוף מעשה עלה במחשבה תחילה כו' וזהו שא' ואהללה שמך לשון עתיד דהיינו בימות המשיח דמה שבעוה"ב יהי' אור העצמי שמלמעלה למטה נצחי חי וקיים לעד הוא מטעם בחי' התשלום של הבירורים מלמטה למעלה דווקא בימות המשיח כו' ואז דווקא ואהללה שמך לעולם ועד בלי הפסק והוא מב' טעמים הא' שלא יהי' גירעון והעדר האור מחושך החיצוני מאחר שנשלם הבירור שלהם. והב' מצד שהחושך עצמו יאיר שזהו אין לזה הפסק וכמ"ש כיתרון האור מתוך החושך כו' וכן מגלה עמוקות מני חושך דוקא שהרי א' דאפי' אור צח אור מצוחצח [בעצם] אוכם הוא לגבי עה"ע עצמו ובחי' חושך אוכם זה למעלה גם מבחי' אור העצמי דאור צח משום דבחי' העלם העצמות למעלה הרבה מבחי' אור עצמי' כו'. אמנם מה שהחושך יאיר היפוך טבעו זהו ג"כ מצד בחי' אור העצמי' דווקא שנא' בו גם חושך לא יחשיך ממך פי' גם חושך סתרו דמגלה עמוקות מני חושך בגלוי אור מתוך החושך כו' וזהו שאמר ואהללה בגילוי ההעלם וד"ל. והוא מפני שאמר בפסוק שלפני זה ואברכה שמך לעולם ועד דהברכה שהיא [שפע] עצמי' ג"כ לעולם ועד בבחי' נצחי' דא"ס עצמו ע"כ ואהללה שמך ג"כ לעולם ועד ושניהם קאי בימות המשיח דהברכה והלל יהי' בבחי' העצמות דא"ס שהוא לעולם ועד דוקא וזהו שלא הזכיר ענין לעולם ועד רק בב' פסוקים הללו שהן באות א' וב' דמזמור זה קאי בכתר וחכמה דמל' כנ"ל ובבחי' הכתר הברכה קודם להלל ע"כ א' בפסוק זה ברכה קודם והיא ברכה דבכל יום בפרט בכל ו"א שני כו' וכמ"כ ברכה כללי' דאברכה כו' קודם להלל שלעולם ועד אעפ"י שהוא מדבר בבחי' או"ח דשם ב"ן שהוא ענין תהלה לדוד לאחר הבירור שע"ז א' ארוממך לעתיד כו' מ"מ אברכה שמך קודם ואהללה מטעם הנ"ל בענין נתחב"ס וסוב"ת שזהו ענין ארוממך ואברכך שמך כו' דלכך תחלה ארוממך ואח"כ ואברכה כו' ובכל יום אברכך ואח"כ ואהללה כו':