גדול ה' ומהולל מאד

קיב, ג

(קסה) גדול ה' ומהולל מאד וכו'. הנה ידוע דשם הוי' בניקוד פת"ח הוא בחכ' דוקא כי

קיב, ד

הקמ"ץ בכתר והפת"ח בחכ' לפי שהפת"ח הוא ענין פתיחה וגילוי אור מלמעלה למטה מן ההעלם שבעצמותו לגילוי והמשכה למטה הימנו כמו שנאמר פיה פתחה בחכמה שהחכמה מאין תמצא בבחי' גילוי אור ההעלם העצמות ולזה נק' החכ' ראשית כי הוא בחי' ראשית מן הגילוי מן ההעלם ולכך כל שם הוי' סתם הוא בחכמה וכמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ כו' וכה"ג וכידוע בענין בראשית נמי מאמר הוא (וגם ח"ס דא"א שנק' תעלומות חכ' ע"ז אמר ג"כ והחכ' מאין תמצא מעצמות המאציל רק שנק' מקור לאור הגילוי דחכ' שהרי נאמר חכמת אדם תאיר פניו וקאי בח"ס בזמן מ"ת ומ"ש ותורה אור היא שנק' נובלות חכמה של מעלה כידוע). (וכמ"ש במ"א בענין כי אתה אבינו דאור אבא נק' אתה וכמ"ש בזוהר דתלת דוכתי אקרי אתה כו' והוא כמו ענין גילוי אור בריקת השכל הנק' הבנה שהוא כמו בחי' אותיות לגבי עצם כח אור שכל זה וגם מקור זה השכל נובע מעצמות כח המשכיל ההיולי וגם עצם כח המשכיל יש בו קטנות וגדלות בבחי' צמיחה כמו מתינוק לגדול הרי גם הוא מתפשט מן ההעלם לגילוי מעט מעט כו'). והנה ידוע דאור אבא מקור החסד והוא כללות קו הימין חח"נ שהחסד ענף החכ' כו' וכמו שאנו רואים בטבע כל חכם יותר שחסדו גדול ומתפשט יותר בהתרחבות וכל מי שדעתו קצרה וחכמתו מצומצם דיני' ואכזריות נמשך ממנו כתינוקות ונשים שדעתן קלות כו' וכמ"ש במ"א שלזה אנו אומרים אבינו אב הרחמן כו' וגם מטעם אחר מפני שהחכמה שרשה ומקורה הוא בבחי' החסד דוקא והוא הנק' רב חסד דבי' אחיד אבא כו' (כידוע בענין כה"ג ששרשו ברב חסד דע"י שמלובש בגלגלתא דא"א וזה שאמר כשמן הטוב על הראש כו') ולזה חסד גי' ע"ב שהוא הוי' במילוי היודי"ן דחכ' כידוע והן ע"ב גשרים דרב חסד דע"י כו' והענין הוא לפי שירידת שפע גילוי אור דחכ' באה רק מסיבת החסד העצמי שבטבע הטוב להאיר ולהוריד מגבוה לנמוך וזהו מקור כח הגילוי אור דחכמה מאין הנעלם כו' ולזאת גם בטבע אור החכמה עצמה לירד ולהתפשט בגילוי אור ושפע המשכת חסד למטה וכידוע דהחסד ענף החכ' אלא שנק' חסד זוטא שלמטה מן החכ' כידוע וזהו ענין קו הימין דחח"ן (והוא שרש כהן הדיוט ואיש כהן כו') וכמ"ש במ"א בענין אור מים רקיע שהחכמה מצד גילוי מן ההעלם ונק' מים בבחינת התפשטות חסדים למטה כמים שהולכים ונמשכים כו' והוא כאשר הברקת אור בא לבחי' התפשטות והמשכה שהוא בחי' החסד שיורד מגבוה לנמוך כטבע המים (וז"ש אך טוב וחסד כו' אור נק' טוב וכד אתפשט לתתא נק' חסד כו' וז"ש ויקרא אלקים לאור יו"ם שהוא

קיג, א

החסד ענף החכ' כמ"ש יומם יצוה ה' חסדו וכן חסד אל כל היום פי' חסד אל חסד שנסתעף מן החכמה שנק' אל כידוע בזוהר דאל נהירו דחכמתא וזהו אל הוי' כו') וזהו גדול הוי' כו' כי הנה ידוע דפי' גדול הוא בבחינת החסד דוקא שהוא ההתפשטות לאורך ורוחב שנק' גדולה בכ"מ שכל בחינת ההתפשטות שפע אור למטה מטה יותר נק' בשם גדולה כמו מדת הגדולה בטבע שמתפשטת למרחוק דוקא וכמו להשפיל רב חסדו לפחותי הערך דוקא זהו עיקר ענין מדת הגדולה (ולכך המקובלים הראשונים כינו לחסד בשם גדולה ומה שקורין המקובלים האחרוני' חג"ת נק' [אצלם גג"ת] גדולה וגבורה כו' כמ"א במ"א באריכות) ולזה הטעם יובן דבחי' החסד המתפשט מן החכמה נק' גדולה (וכמ"ש במ"א בכוונות דהגדול הגבור כו' דה"א דהגדול הוא מקור דקו הימין חח"ן כו' והוא בבחינת רב חסד דע"י כנ"ל וכאשר נעשה מקור לגילוי חסד דחכ' נקרא הגדול וע"ז נא' ג"כ גדול הוי' פי' גדול הוי' דע"ב דחכ' כמשי"ת) פי' הוי' בניקוד פת"ח דחכ' גדול בבחי' התפשטות החסדים דאבא בקו הימין חח"ן כו' שנקרא גדולה (דכמו שיש בכח החכ' בעצם למעלה מעלה בעילוי אחר עילוי שהוא בחי' גבורה דע"י שמלובש בח"ס שנק' דין כך יש בכח החכ' בחי' החסד שנק' תורת חסד דווקא כמ"ש במ"א בפי' פיה פתחה בחכמה ותורת חסד כו' והן ב' יודי"ן דאלף אאלפך חכ' כו' כמ"ש במ"א). ומהולל מאוד. פי' מהולל הוא השבח והתהלה הבא בהשגת שכל בצמצום אופן דבר המשובח לא פחות ולא יותר אבל עכ"ז בחי' גילוי אור זה מהעלם העצמות יוכל לבא בלי שיעור וגבול כלל ולכך נק' מאד בלי גבול כלל כי הגם שבהשגה בא הדבר בהגבלת כלים מכלים שונים כנראה בחוש בהשגה דבינה שנתפס הדבר באותיות גילוי כלי המושג בכל חד לפום שיעור כלי השגתו כמו הנשמות נהנין בהשגתם בכל חד לפי צמצום כלי השגתו בלבד משא"כ טרם שבא האור לכלל השגה ותפיסא עדיין שאינו מוגבל עדיין בכלים כלל מ"מ יש בזה דוקא בחי' בלתי מוגבל שבעצם מקור אור החכ' כמו שהוא בבחי' אין הנעלם דכתר כו'. וזהו ומהולל מאד בלי גבול לפי שריבוי הכלים דוקא שם מתפשט כל עצם האור כמו שהוא ממש עד"מ חכם גדול שניכר ונגלה כל עצם חכמתו בריבוי כמה מיני השפעות שכליי' לכמה מיני מקבלים שונים דווקא שריבוי הכלים ביותר מכילים כל ריבוי עצם האור כו' וכמ"ש במ"א אור מים רקיע כו'. וזשארז"ל אימתי גדול כשהוא בעיר אלקינו שהוא בחי' בינה שנק' רקיע כו' וכידוע דעיקר התגלות בחי' עתיק עצמו בבינה דוקא וז"ש אהי' אשר אהי' כו' וזהו ומהולל מאוד בבינה דוקא וד"ל. ולהבין ביאור הדברים הנה מובן עד"מ הידוע מגדול דיעה ביותר

קיג, ב

שיוכל להכיל ריבוי עניינים מחולקים ביותר ובזה ניכר כל עצם כח חכמתו [אם רב] אם מעט. וכה"ג יובן עוד מענין פירוד חלקי האותיות של השכל שמכילים כל עצם כח אור המושכל כמו שהוא דוקא שבהן דוקא נתפס כולו אעפ"י שאינן רק בחי' לבוש וגילוי העצם כמ"ש במ"א וד"ל. (והדמיון האמיתי הוא המבואר במ"א בענין ג' קוצין דיו"ד דקוץ התחתון הוא כח ההסבר שמסביר בטוב טעם לנקודת אור השכל בכמה אופנים שונים עד אין שיעור שזהו ודאי בהכרח מכחו של עצם מקור נקודה זו ההיולי כו' שהוא קוצו של יו"ד העליון בחי' כתר דחכ' כו') ולכך עיקר התגלות ע"י בבינה כמו הנשמות נהנין בהשגה דבינה [שבמל'] מזיו השכינה שהוא בחי' ע"י דבריאה לפי שעונג הבא בכלי אופן השגתו שם דוקא מהולל מאד באין שיעור כמו שהוא בעונג הנעלם שלמעלה מן החכ' והיינו אימתי גדול כשהוא בעיר אלקינו בחי' אותיות שנק' בתים ועיר והיינו באותיות דמחשבה בהשגה דבינה הנתפס שנק' עיר אלקינו שם הוא גדול ומהולל מאד מטעם הנ"ל. ואעפ"י שא' תחלה גדול הוי' מצד בחי' החכ' אבל בחי' ההלל ושבח שבא בריבוי כלים בהשג' שרשם בלתי מוגבל ושם הוא מהולל מאוד (ולפמ"ש במ"א בענין אל ברוך גדול דיעה יתפרש בבחי' הדעת שמחבר חו"ב וכמארז"ל גדולה דיעה שנתנה בין ב' אותיות י"ה כו' ודעת שמחבר חו"ב הוא בחי' ד"ת שמטה השכל כלפי חו"ג בריבוי אופנים שוני' עד אין שיעור וז"ש ומהולל מאוד בכמה ריבוי רבבות דיעות כו'). ולגדולתו אין חקר. הנה ידוע דאוא"ס למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית והא בהא תלי' דהנה כמו שבעצם הוא בחי' א"ס כך יהי' בחי' מדותיו הכלולים בעצמו ממש הן בבחי' א"ס ממש וזהו בדרך כלל ובדרך פרט. ותחלה יש להבין דרך פרטי פרטיות איזה מדה וספיר' כמו מדת החסד שנק' גדולה כנ"ל. הנה מצד שנמשכת מכחו של עצמות הא"ס גם בדרך פרטי באור וכח חסד זה שנמשך הוא בא בבחי' א"ס בפרט (כמו חסדי ה' כי לא תמנו כו' וכה"ג) [דהיינו] שא"ס להתפשטות אור חסדו העצמי למטה מטה עד אין שיעור ותכלית כלל והוא ענין גדול ה' ומהולל מאד בריבוי השתלשלות המקבלים בלי גבול כלל כנ"ל רק שזה בבחי' התפשטות למטה והיינו מפני שאין לחסד זה העצמי שיעור למעלה למעלה והא בהא תלי' ממש דהיינו שעצם כח החסד זה כמו שהוא בעצם בחי' חפץ [חסד] ההיולי אין לו שיעור למעלה בעצם עד"מ עצם מדת הטוב וחסד באדם דמה שאנו רואי' בהתפשטות טובו בריבוי כלים מכלים ולבושים עד אין שיעור זהו רק לפי ערך עצם כח חסדו וטובו שאינו מוגבל בעצם וזהו הנק' אין לו שיעור למעלה כלומר בעצם דלפ"ע זה הוא

קיג, ג

ערך ההתפשטות למטה ממש במשקל מכוון וכמו בכח החכ' שלפ"ע שעור עצם כח השכל כך ימצא ערך שעור התפשטות השכל בכמה ענינים שונים כו' דערך ריבוי הכלים מכילים כל עצם האור וכח כמו שהוא דוקא לא פחות ולא יותר ואם אין שיעור בעצם כך אין שיעור בהתפשטות ממש במשקל מכוון וכך הוא בכל המדות פרטיות בבחי' העצם והתפשטות שלהן דהא בהא תליא בשיעור א' ממש (ובזה יובן בתוס' ביאור המאמר דאיהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד דהן במשקל א' דכמו דאיהו עצמו הא"ס והאורות הכלולים בבחי' עצמות שלו חד בבחי' א"ס שזהו הנק' אין לו שיעור למעלה כנ"ל בעצם ממש בעצמו' הא"ס וגרמוהי בחי' הכלי' דאורות שהן בחי' ריבוי התפשטותן למטה כידוע חד) שזהו אין לו שיעור למעלה בכל פרט מן המדות וד"ל. ומזה יובן גם בדרך כלל בכללות אור הא"ס עצמו דכמו שאין לו שיעור למעלה בעצם כך אין לו שיעור למטה דמשום זה דווקא כל המדות הכלולי' בו גם הן אין פרט ופרט שבהן שאין בהן מכחו של עצם הא"ס בב' עניינים הללו דהיינו שאין לו שיעור למעלה ולמטה מטעם הנ"ל וד"ל. ובכל זה יובן סדר הפסוק הזה שכולל כל ענין הזה בדרך פרט במדות הגדולה שהוא מדת החסד באמרו גדול ה' ומהולל מאד בבחי' אין שיעור למטה משום דלגדולתו בחי' חסד העצמי אין לו שיעור למעלה בעצם משום שהוא בא מכחו של עצם הא"ס שאין לו שיעור למעלה ולמטה כנ"ל. וזהו ולגדולתו העצמי' קודם שמתפשט אין חקר וד"ל. אך למה דוקא במדת הגדולה שהוא מדת החסד דוקא כנ"ל שהכוונה בגדולה זו רק על מדת החסד בלבד הענין הוא דמדת החס' גם שהוא מדה פרטי' בלבד אבל יש בה הוראה גמורה על כל בחי' העצמות ממש כמו שהוא למעלה מן המדות וכחות הכלולים בעצם והוא כמו ב' דברים הא' מצד שמדת החסד עיקרו ושרשו בעצם הטוב (בל"א גוטר) שכל עצמו נכלל בזה שהרי עיקר עצם הטוב הוא כאשר נותן כל עצמו כו' כידוע. והב' מצד שהטוב וחסד תלוי בערך הגדולה בעצם כמו שאנו רואים בחוש שכל איש גדול בעצם הרוממות בריבוי עושר מופלג וכבוד והתנשאות אמיתי כן יגדל אור חסדו בלי שיעור ועצם הטוב כשמתחבר עם עצם הגדולה בבלתי מוגבל הוא החסד שאין לו שיעור באמת (כי יש עצם הטוב שיש לו שעור מצד שיש שעור גם לכל בחי' עצם גדולתו כו') ובכאן מדבר בעצמות אוא"ס ממש שעצם טובו מיוחד בעצם גדולתו שאין לו שיעור ולכך א' מהולל מאד למטה מפני שלגדולתו העצם אין חקר וזהו מדה הכוללת לכל בחי' עצמותו להיותה מורה על כל עצמותו כמו שהוא ממש ולכך הזכיר דווקא מדת הגדולה שבה לחבר הטוב העצמי' וכמ"ש בע"ח דמתחלה הי' חפץ חסד כו' וכידוע וד"ל: