דור לדור ישבח מעשיך

קיג, ד

(קסו) דור לדור ישבח מעשיך כו'. הנה כתיב דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. פי' הפשוט דהדורות מתחלפים מזמן לזמן ודור הולך בזמן ע' שנה וכה"ג ודור אחר מחדש בא וגם הוא הולך במשך זמן וכן מתחדש דור אחר דור והארץ לעולם עומדת בלי שינוי כלל כו' וכך מתחלף עד כמה דורות והארץ לעולם עומדת וכמו"כ דבר צוה לאלף דור כו'. דהנה הכל הי' מן העפר והכל שב אל עפר כו' דכמו הארץ הגשמי לא תשתנה מריבוי התחלפות הדורות כך למעלה בבחי' ארץ העליונה דכתיב והארץ הדום רגלי כו' שהוא בחי' המל' שעז"א תוצא הארץ כו' דהכל הי' מן העפר העליון שנק' עפר אשר בקרקע המשכן כו' (שהוא בחי' דומם כמו אותיות הדבור שנק' אבנים כידוע שזהו בחי' עשי' שבאצי') והנה כאשר בחי' המל' נעשה מקור לבי"ע אז נא' דבר צוה לאלף דור פי' שמבחי' דבר א' שצוה בדבור נעשה ונמשך אלף [דור] בזמן מאין ליש (וביאור הדבר ידוע שמ"ש קורא הדורות מראש היינו מעולם המח' ורצוה"פ קורא וממשיך אותם שיבא מן ההעלם לגילוי בבחי' הדבור שנק' עלמא דאתגלייא מאין ליש וזהו דבר צוה בדבור שיהי' אלף דור בזמן ומקום מאין ליש כו') ועד"ז הולך ומשתלשל בג' עולמות בי"ע שדבר א' שצוה נמשך אלף דור בבת אחת ממל' דאצי' בעולם הבריאה ועד"ז גם במל' דבריאה ביצי' דבר א' ציוה לאלף דור בבחינת עולם היצי' וכן ממל' דיצירה בעשי' עד שנמשך אלף דור בגשמיות הזמן בדורות בנ"א שמושפעים משמרי האופנים במזלות כו' כמו המלאך שגוזר ואומר טיפה זו חכם כו' עד חלקי דצ"ח שמקבלים ממזלות עד שאין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו' וכ"ז רק מבחי' מל' שבמל' [די"ס] דעשי' שמשפיע מחיצוני' דחיצוניות הכלים דט"ס בט' גלגלים כו' כמ"ש בע"ח בסופו וד"ל. והנה הגם שנמשך ממקור הראשון אלף דור בבת אחת בכל עולם לפ"ע מ"מ בבוא השפע למטה מתחלקים בזמן להיות באין זה אחר זה דוקא כמו דור הולך ואח"כ דור אחר חדש בא וא"א שיבא חדש בלתי אם שילך הדור הראשון כמו בדורות בנ"א למטה כך בכל עולם ועולם עד דורות שבעולם הבריאה והאצי' כו' וא"כ הלא מובן מזה עכ"פ שיש יתרון מעלה בארץ נפלאה מאד על היות שרשה בבחי' שלמעלה מן הזמן של הדורות שבא בהתחלקות הזמן להיות כי כדור הולך ודור אחר בא הרי זה בבחי' התחלקות הזמן והארץ לעולם עומדת היינו שלא יש בה שינוי כלל והתחלפות כל הדורות בזמן כמה אלפים שנה כי שרש הכח שיש בארץ הוא בא ונמשך מלמעלה מן הזמן (וכמ"ש אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי וכן רוקע הארץ כו' נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה דמשמע שהארץ שהנשמות שבאדם על הארץ נקרא

קיד, א

בריאה מתחדשת מאין ליש מזמן לזמן כמ"ש נותן נשמה לעם כו' וכן אדם עליה בראתי אבל הארץ עומדת מו' ימ"ב (וכמ"ש והארץ היתה תוהו כו' ומ"ש עליה לשון עשי' אנכי עשיתי ארץ וכן ביום עשות ה' אלקים ארץ כו' הכוונה על שרש הסוף בתחלה דוקא והוא כמ"ש אנכי עשיתי [אנכי] דוקא וכן ביום עשות כו' דארץ קדמה לשמים כידוע משום שנתחב"ס דוקא כמשי"ת) והענין הוא כמ"ש במ"א שיש שרש בארץ מפני שהיא סוף הכל מבחי' התחלה דוקא והוא מבחי' א"ס שבכתר כי נעוץ תחב"ס דוקא כידוע והמופת ע"ז הוא שאנו רואי' בד' יסודות ארמ"ע הרי מובדל מעלת יסוד העפר הגם שהוא אחרון יותר מג' יסודות הקודמים אליו אש רוח ומים שהרי ענין התהוות חידוש יש מאין ממש אינו נמצא רק ביסוד העפר שבארץ כמה שתוצא צמחה מאין [ממש] ולא ימצא חידוש זה ביסוד המים והרוח ואש כלל שהרי לא יולדו מים חדשים ממים שבגשמי' ונהרות

קיד, ב

הנק' מים עליונים וכן ביסוד הרוח ואש לא יולד התחדשות בהן כלל רק כמו שהן בעצם [פשיטותן] ומציאותן ולא יתוסף בהן ועל ידן שום התהוות מציאות חדש רק מה שמתרבים בעצם לבד אבל בעפר הארץ הרי מתחדש חדוש מציאות שלא הי' בעולם כמו כל צמח עשב ותבואות וגם מים חדשים יולדו מבטן הארץ ונק' מים חיים כידוע וגם מציאות האש והרוח הן מתחדשים מאין ליש כעפר הארץ דוקא כידוע במיני מתכות ואבנים הצומחים ומתהווים מחדש בארץ דוקא וכענין עצי אלמוגים ומיני מרגליות הרי גם מיסוד הרוח מתחדש שם מאין [ממש] כו' וכה"ג בד' חלקי דצח"מ הרי הכל הי' מן העפר דוקא בבחי' החידוש מאין ליש דוקא כי חלקי הדומם והצומח התהוות המציאות שלהם בתמידות מן הארץ בא וגם החי והמדבר חיים וקיימים מן הארץ כמו ארץ מגדלת חכמים כו' (וכמ"ש נותן נשמה [עליה] עליה דוקא ורוח להולכים בה כו'):

קיד, 1 (2)

וכמו בוימ"ב שנא' תוצא הארץ נפש חי' כו' וגם האדם יסודו עפר מן האדמה כידוע וד"ל. ומכל זה מופת גמור אשר ניתן בארץ כח מכח ומקור הראשון שהוא למעלה מארמ"ע ודצח"מ והוא כחו של א"ס המהווה את הכל כמ"ש כי עמך מקור חיים כו' ולכך יש כח של א"ס ממש בגידול וצמיחה שבארץ לגדל עד אין שיעור מלבד ענין חידוש הי"ש מאי"ן הנ"ל והוא מפני שנעוץ תחלתן בסופן דוקא שכל התחלת הכל עילת העילות נעוץ בסוף הכל כו'. וזהו והארץ לעול"ם עומד"ת וקאי בבחי' ארץ העליונה שהוא בחי' המל' סופא דכל דרגין לעולם עומדת להחיות עולמות עד אין שיעור מפני שעיקר חידוש זה מאין ליש הוא בבחי' המל' דוקא יותר מבאורות העליונים ממנה (כמובן ממשל הארץ הגשמי הנ"ל וכך יש בחי' ארמ"ע באצי' וכן בחי' דצח"ם שהן לנגד ד' אותיות הוי' שבאצי' כו' ובחי' הדומם שבאצי' שנק' עפר שבקרקע המשכן כו' יש בו יתרון מעלה מבחי' אמ"ר שבאצי' במה שמתחדש בו השפע מאין ליש וחידוש השפע בלתי נפסק שם כנ"ל והוא מפני שנעוץ תחלתן בסופן דוקא ויש בסוף מכח התחלה דוקא שהוא בחי' א"ס שבכתר שהוא האין האמיתי כו' שממנו מקור

קיד, 2 (2)

עיקר חידוש השפע גם לראשית שהוא החכמה שמאין תמצא כידוע. אך עכ"ז כל האורות עליונים משפיעים לבח' המל' כמו החכ' ומדות כידוע שהמל' שהוא הדיבור מקבל מכולן ומ"מ בזה יתרון מעלתה שממנה כל חידוש שפע מאין ליש דוקא וה"ז כמו הארץ למטה שהאדם עובד את האדמה ומשפיע בה כמו זריעת תבואות וגשמי' וכו' ומ"מ הצמיחה עצמה מן הארץ דוקא. וז"ש ואדם עלי' בראתי לעבוד את האדמה כו' ומ"מ הארץ לעולם עומדת והאדם מתחלף מדור לדור כנ"ל וכך למעלה כל האורות דאדם העליון משפיעים למל' וכמ"ש כל הנחלים הולכים אל הים כו' ונק' דורות בבחי' האצי' וע"ז נא' קורא הדורות מראש מראש דא"ק שהוא ע"ס דא"ק שמקבל ממל' דא"ס ועליו א' ג"כ ואדם עלי' בראתי מאחר שנק' אדם דבריאה בכלל כידוע וע"ז א' דרך כלל דור הולך כו' גם בדורות הכלולים בא"ק עצמו מעצמות אא"ס שע"ז א' קורא הדורות ממחשבה ורצון הפשוט שבעצמות ממש שהן ע"ס הגנוזות בעצמות ממש שנמשכים מן ההעלם העצמות לגילוי רצון לרצון בבחי' א"ק כמ"ש במ"א וד"ל. ודור הולך מלמטה למעלה בהסתלקות אל מקורו הראשון בהעלם העצמות ודור אחר בא

קיד, ג

מחדש כנ"ל דהדורות מתחלקים בזמן ובאים זא"ז כו' דמ"ש קורא הדורות קריאה זו לא בבת א' אלא בזה אחר זה וכנ"ל בפי' דבר צוה לאלף דור כך מבחי' מל' דא"ס דבר צוה לאלף דור דא"ק בב"א ואח"כ מתחלקים לבא זא"ז כו' אבל במחשבה ורצון הפשוט העצמי צופה כו' בסקירה א' שהוא מחשבה אחת לכל הדורות דא"ק מראשו לסופו עד עקביים דא"ק כמ"ש במ"א אבל הארץ שהיא בחי' המל' דא"ס בשרשה לעולם עומדת מבחי' עולם דא"ס עצמו למעלה מהתחלקות הזמן דדורות דא"ק כו' מפני שנעוץ תחלתן בסופן דהיינו מבחי' עצמות א"ס שבכתר שהוא הרצון הפשוט כו' במל' דא"ס שנק' ארץ עליונה וכמ"ש והארץ הדום רגלי וכן והארץ אזכור כו') והנה מפני שבארץ העליונה יש בה מכח של א"ס עצמו ע"כ אין סוף להתפשטותה ואין בה שינוי כלל מהתחלפות רוב הדורות עליונים כי שרשה בעצמות כח הא"ס שלמעלה מן הזמן. וזהו דור הולך ודור בא כו' פי' דור הולך הוא הולך אל מקורו ושרשו וכנ"ל דא"א שיבא דור חדש בלתי אם שילך הדור הראשון וא"כ בהכרח שנתחדש אור ושפע בכל דור הבא מחדש בע"ס דאבי"ע (עד גם בע"ס שבעצמות כו' וכנ"ל בענין קורא הדורות מראש מההעלם דמחשבה לגילוי הדיבור כמ"ש דבר צוה כו') ויש כאן ב' דברים העלאה והמשכה הבאין כאחד העלאת הדור הקודם שעולה מעשי' ליצי' ומיצי' לבריאה ומבריאה לאצי' עד עצמות אא"ס ב"ה והמשכת דור החדש מיד מעצמות המאציל באבי"ע עד דור החדש שבעוה"ז השפל כו' הנה ודאי ע"י העלאת דור הקדום ניתקן ונתברר מרפ"ח ניצוצי' כו' שנפלו בארץ (שהם עבדו את האדמה בכל הדור ההוא להעלות רפ"ח כו' מז"מ שבארץ אדום) שבארץ

קיד, ד

אדום כו') וזהו ישבח מעשיך ישבח לשון תיקון שנתקן מעשיך כמו אשר ברא אלקים לעשות לתקן כמ"ש במ"א והדור הבא מחדש ודאי יתקנו עוד בכל ימי המשך זמנם עד כלות שנות הדור ההוא בכל עבודתם בארץ כמ"ש כי צל ימינו עלי ארץ כו' לתקן את האדמה שנתקללה מחטא אדה"ר כו' (כמ"ש בנח זה ינחמנו כו' וכידוע) והיינו ישבח מעשיך תקון מעשיך בא מדור לדור דהיינו מדור ההולך לדור הבא מתחדש תקון ושבח מעשיך מרפ"ח ניצוצי' שנפלו בארץ והוא ע"י שמתחדש כח הא"ס מעצמותו בע"ס דאבי"ע ע"י דור הולך ודור בא כנ"ל שהדור ההולך עולה בעצמות וגורם בחי' ירידת אור ושפע חדש בדור הבא. וזהו דור לדור ישבח מעשיך מחדש (וזהו מ"ש דור הולך ודור בא אבל הארץ לעולם עומדת שהיא למעלה מהתחלפות הזמנים של הדורות שמתקנים אותה כו' כנ"ל) ועוד יתפרש כפשוטו ישבח מעשיך שבח והילול לכח המעשה שנמשך ממל' דא"ס עד מל' דאצי' כי הרי נמשכין מאין ליש ובכל זמן של דור מתחדש שבח והילול חדש שדור העבר משבח בבחי' העלאה כשעולה למעלה באצי' ודור הבא משבח בירידתו למטה מאצי' לבריאה ומבריאה ליצי' כו' אבל כולם ישבחו ועי"ל) שלאחר גמר הבירור וגם בזמן הבירור בשניהם א' כו'. וגבורותיך יגידו פי' גבורותיך הן בחי' צמצומים רבים שמעצמות א"ס עד שנתהווה הדורות יגידו וידברו מהעלם לגילוי כל דור יגיד וימשיך מקור ושרש התהוותו כו' וישבח מעשיך לבחי' העלאה מלמטה למעלה וגבורותיך יגידו וימשיכו מלמעלה למטה דהא בהא תליא כידוע דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח כו' וזהו המשכת מ"ד שלאחר העלאת מ"נ כו' וד"ל.