בכל הארץ יצא קום

כא, ב

(לז) בכל הארץ יצא קום (שם בזוהר) אבל בכל הארץ יצא קוום אע"ג דאינון טמירין עילאין דלא אתיידעו לעלמין אבל נגידו ומשיכו דלהון אתמשך ואתנגיד לתתא ובגין ההוא משיכו אית לון מהימנותא שלימתא בההוא עלמא וכל ב"נ משתעי ברזא דמהימנותא דקודב"ה באינון דרגין כאלו אתגליין ולא הוו טמירין וגניזין ע"כ. הנה תחילה י"ל מה שהזוהר מתרץ במאמר זה קושי' גדולה ופליאה נשגבה על אשר הנשמות שבהאי עלמא בגופי' יכולי' לדבר ולהשיג בכל השתלשלות פרטים דפרצופים עליונים דאצי' בזו"נ ואו"א גם בא"א וע"י וגם בא"ק ולפני הצמצום הראשון כו' שנק' טמירין עילאין דגם מעילאין שהן ע"ס דאצי' הן טמירין ונק' סדכ"ס כמו בבחי' א"ק ולמעלה כידוע כאלו אתגליין ולא הוו טמירין כו' והתירוץ הוא משום דההוא משיכו דאתמשיך כו' והיינו פי' בכל הארץ יצא קוום זהו תוכן פשט המאמר ובאמת קושיא זו צריכה ביאור תחילה דלכאורה למה לא הקשה קושי' יותר חזקה האיך רשאין הנשמות להשיג

כא, ג

במופלא מהם הלא אמר במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה כו' והתירוץ כבר מבואר במ"א שאין השגתן במהותם רק במציאותם בהשגה שכלי' בלבד ולא כמו מראה הנבואה שמשיגי' ורואים המהות כו'. אך באמת אין התירוץ מספיק לענין המאמר שאמר אל תדרוש ותחקור שזהו ג"כ בשכל והשגה בלבד אלא שגם זה עצמו מה שיכולי' להשיג בהשגה ע"ז דווקא יפלא בעל הזוהר האיך יוכל להיו' דבר זה מאחר שנק' סדכ"ס שגם מן עולם הנאצל נעלם בהעלם אחר העלם דלא אתיידע לעלמין אפי' בע"ס דאצי' (וכמו שכל מופלא בלשון הגאונים שזהו ח"ס דא"א וע"י וחכ' הק' דא"ק ולמע' ממנו שנק' שכל הנעלם מכל רעיון והשלילה מכל רעיון משמע עד"מ מרעיון ומח' וחכ' דא"ק בחי' חכ' [ד]עצמות המאציל נעלם הוא כו' והיינו דלא אתיידעו לעלמין ולא כמו בחי' תעלומות חכ' דא"א שבא לפרקים לידי גילוי מן ההעלם להיות מציאת חכ' דאצי' שנק' אור כמ"ש יהי אור קדמאה דחכ' ע"כ נק' מופלא ממש שלא בא לידי גילוי לעולם) וא"כ איך אמר במופלא ממך אל תדרוש דמשמע שיכול הוא לדרוש ולחקור בהשגה אלא שאינו רשאי ודבר זה פלא איך אפשר שיכול להשיג גם בהשגה אחר שהוא למעלה מן השגה גם בעולמות היותר עליונים כו' ועוד למה משתעי ב"נ באינון דרגין טמירין כאלו אתגליין ולא הוו טמירין כלל זהו פלא יותר וזהו פשט הפשוט בביאור קושי' זו של הזוהר. אמנם באמת שרש ענין קושי' זו משמע שעיקר הקושי' זו הוא רק על הנשמות שבגופי' דמשתעי ב"נ כו' והלא גם זה שנגלה אור סדכ"ס גם באצי' יקשה ג"כ איך אור הנעלם בא לידי גילוי ואם בא בפרקים לגילוי כמו בשבת ויו"ט וכה"ג שנגלה מהעלם עצמות אור הכתר באו"א ומאו"א לזו"נ וכמ"ש אלה מועדי ה' כו' הרי גם זה יכול להיות שיוכל הארה זאת להתפשט גם מאצי' לבי"ע עד נשמות דעשי' שבגופים כו' וזה א"א לומר שנגלה בחי' ההעלם באצי' שהרי אמר אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם כו' דקאי בשבת דאע"ג דיום ליום יביע אמר מ"מ אין אמר זה כשאר אמירן בגילוי ומורגש אלא אמ"ר זה בהעלם גם בז"א כו' ע"כ יפלא דוקא האיך ב"נ משתעי כו' זהו עיקר הקושי'. ואמנם להבין שרש ענין זה יש להקדים תחילה בשרש ומקור מחצב הנשמות ומלאכים בבי"ע דהנה ידוע דנשמות ומלאכים דבי"ע נתהוו מאין ליש רק מבחי' דיבור העליון כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כ"צ וכן בנשמת אדה"ר אמר ויפח באפיו כו' וכמ"ש אתה בראת יצרת נפחת בי שהן בחי' נר"נ נפש דעשי' ורוח דיצי' ונשמה דבריאה כו' (ואעפ"י שמבואר בשרש הנשמות שהן מבחי' פנימי' ועצמות המוחין דזו"נ היינו בשרשן בבחי' אצי' אבל בבי"ע יצאו להיות בבחי' בריאה יש מאין כמ"ש אתה בראת וכן אמר נשמות אני עשיתי כו') וידוע שנק' נשמה ונק'

כא, ד

רוח ונפש וכלול מג' מדריגות דאמ"ר שבבחי' בי"ע מאין ליש והיינו להיות ששרש מקור חוצבם אינו רק מבחי' רוח הבל דיבור העליון שכלול מג' מדריגות דאמ"ר כידוע. והנה מבואר למעלה שבחי' הבל קול הדיבור נק' קלא דמשתמע והוא בחי' קול מורגש ומורכב מאמ"ר גשמיי' ושרשם בבחי' אמ"ר הבל החיצון דלב דז"א שזהו בחי' יחוד יעקב ורחל כנ"ל באריכות. וביאור הדברים ידוע שהנברא יש מאין אעפ"י ששרש מקור חוצבו אינו בא רק מבחי' הבל האותיות שנק' דומם מ"מ באותיות הללו יש בחי' הארת השכל וגם כלול בהן בחי' מדות כו' והנה זה השכל שנשמע בקול הדיבור שכולל מדות חג"ת נק' אמ"ר רוחני לגבי הרכבת אמ"ר גשמיי' שבקול גשמי שבאותיות הדיבור וכידוע שיש בדיבור חומר וצורה חומר הדיבור אמ"ר גשמי וצורה הוא השכל שבדיבור ומב' מדריגות הללו כלול גם הנברא בחומר וצורה כמו המלאכים שכלולי' מאש ומים ורוח בחומר שלהם והצורה שהוא השגה שלהן שרשו מחכ' שבדיבור העליון (וכמ"ש במ"א באריכות בתירוץ ב' מקראות הסותרים דכתי' בדבר ה' כו' וכתי' כולם בחכ' עשית כל אשר חפץ כו') ונק' התכללות המדות בשכל שבדיבור בשם אמ"ר רוחני כמו ויאמר אלקי' יהי אור אותיות הללו יהי אור יש בהן חומר וצורה והוא אמ"ר גשמי ואמ"ר רוחני שהוא בחי' החכ' שבמאמר זה יהי' אור ונק' מאמר סתום ומאמר פתוח כו' כי בחי' אור החכ' והשכל שמלובש באותיות הללו יהי אור הוא ע"י התלבשות מח' שבמאמר זה ונק' מח' שכל זה בשם מאמר סתום כי סתום ונעלם באותיות הללו ואותיו' הללו נקראו מאמר פתוח וזהו ההפרש בין עלמין דאתכסיי' לעלמין דאתגליין בכלל כי גם בדיבור העליון יש בחי' מח' והוא עולם הבריאה שנתהווה מבחי' אותיות מח' הנעלם וע"כ נק' עלמא דאתכסיי' כידוע בפי' ברוך ה' מן העולם ועד העולם מעלמא דאתכסיי' לעלמא דאתגליי' כו' ואמנם מח' זו נק' מח' שבדיבור דוקא שנק' אמ"ר רוחני שבדיבור שמאותיות מח' הללו נבראו מלאכים דבריאה יש מאין ממש ונק' העלם לגבי המלאכים בעולם היצי' שנתהווה מאותיו' הדיבור ממש שהוא בבחי' יצירה הנק' עלמא דאתגלי' ובחי' אותיות הדיבור נק' מקור והעלם לגבי מלאכי' דעשי' שכלולי' ג"כ מאמ"ר רוחני וגשמי חומר וצורה כו' (עד הגלגל הגשמי חומר שלו מחומר אותיות הדיבור שבא לבחי' מעשה שהוא מל' דעשי' וצורה שלו מבחי' אמ"ר רוחני דחכ' שבדיבור בכלל וז"ש כולם בחכ' עשית כמ"ש במ"א) ומ"ש בזוהר דאימא מקננא בכורסיי' שהוא עולם הבריאה וז"א ביצי' כו' היינו התפשטות והתלבשות אור הבינה שהוא ירידות אור השכל שבמח' שבדיבור הנ"ל וז"א הוא בחי' המדות שבדיבור כו' וד"ל. והנה ידוע דעיקר אמירה בלב הוא כמו ההוא

כב, א

אמר בלב ושרשו באמירה רוחניות במחשבה שבמוח שהיא בהשגה דבינה שבמוח כשבא לכלל מחשבה שבמוח ונק' אמ"ר במחשבה אמ"ר גשמי' כמו אמ"ר שבלב בהבל החיצון דז"א שמבואר למעלה דהגם שאמ"ר שבהבל הלב מקור הוא אל הבל הדיבור בצורה וחומר שלו (ונק' הרהור הלב אמירה שבלב והרהור המח' אמירה שבמח' ושניהם נקראו מאמר סתום לגבי הדיבור אבל אמירה שבמוח מאמר סתום אמ"ר הרוחני לגבי אמ"ר שמורגש בהבל החיצון דלב ואמ"ר שבלב מאמר סתום ורוחני לגבי אמ"ר שבדיבור כו') אבל מורגש נק' לגבי אמ"ר רוחני שבפנימי' הבל הלב בבחי' דעת המתפשט מן המוח כו' ואמ"ר שבמח' שבמוח עצמו אעפ"י שנק' העלם ורוחני לגבי הלב מ"מ נק' מורגש לגבי פנימי' ההשגה דבינה עצמה מאחר שבא לכלל אותיות (וכנ"ל בענין ז' הבלים דאימא כו') ונמצא דיש ב' מדריגות במלאכים בחי' עלמין דאתגליין ובחי' עלמין דאתכסיי' שבדיבור דמל' בבי"ע עצמו כנ"ל. וב' מדריגות במלאכים עליונים דז"א באמ"ר מורגש דהבל הלב דז"א ואמ"ר רוחני דפנימי' הלב וב' מדריגות במלאכי' היותר עליוני' שבבחי' או"א כמו מהבל נשיקין כו' שהוא באמ"ר מורגש דמחשבת ההשגה שבמוח ואמ"ר רוחני' דפנימי' חו"ב (וכמו בנשיקין דהבל הפה שנמשך מהבל פנימי' שבלב שעיקר שרשו בפנימי' אמ"ר הרוחני' דאו"א שנק' אתדבקות רוחא ברוחא חב"ד בחב"ד כו' שמשם שרש המלאכים היותר עליונים כו'):

(לח) ומעתה הנה י"ל בביאור הקושי' דלעיל בזוהר על מה דב"נ משתעי ברזא דמהימנותא כו' הנה פי' ב"נ הן נשמות שבגופים בעולם העשי' וכן יש נשמות ומלאכי' דיצי' ונשמות ומלאכי' דבריאה כנ"ל ושרש כולם הוא רק מבחי' מל' דאצי' שנק' דיבור העליון כידוע ונשמות ומלאכי' דבריאה הרי מקבלים ממקור מחצבם שהוא אותיות מחשבת שכל שבדיבור שנק' אמ"ר רוחני לגבי אמ"ר הדיבור אבל נק' אמ"ר מורגש לגבי אמ"ר שבלב כנ"ל שהוא מקור הדיבור כידוע בענין יחוד יעקב ורחל. והנה בשבת הוא עליות העולמות כידוע והענין הוא דבחי' העשי' עולה ונכלל ביצי' ויצי' בבריאה ובריאה באצי' כו' דהיינו המלאכי' ונשמות דעשי' עולין דרך עמוד מג"ע דעשי' ליצי' וכן מיצי' עולין לג"ע דבריאה כמ"ש והי' מדי חדש ושבת כו' אבל הנה בימי החול שאז יחוד יעקב ורחל שהוא יחוד קול הבל הלב דז"א דמתשמע בדיבור העליון בחי' רחל עקרת הבית כידוע הרי אז שפע העולמות יורד ונמשך מלמעלה למטה היפוך עלי' דשבת והיינו שאמ"ר הבל החיצון דז"א יורד בדיבור ומקבלי' משם ג' עולמות דבי"ע מבריאה ליצי' ומיצי' לעשי' כו' ונמצא שבימי החול א"א שיקבלו נשמות ומלאכים דכל עולם יותר מכפי ערכו

כב, ב

ושרשו אם בעשי' או ביצירה כו' ודוקא רק מבחי' אמ"ר החיצוני שבאותו העולם כמו גם בעולם הבריאה מקבלי' מבחי' אותיו' המח' שבדיבור דנק' אמ"ר חיצוני לגבי אמ"ר שבלב דז"א ונוק' כו' וכן מלאכי' דיצי' מאמ"ר חיצוני שבדיבור כו' דהיינו גם בבחי' הצורה שלהם אינן עולים לקבל מאור העליון יותר מכפי אור החכ' המצומצם שבאותיות שלהם כמו גם שאותיות מחשבת שכל שבדיבור הוא שרש חומר המלאכי' דבריא' ואור מחשבת השכל הזה נק' צורה של אותיו' המחשבה הללו שמזה מתהווה בחי' הצורה של המלאכי' דבריאה (והיינו מ"ש דאור אימא מקננא בכורסיי' כו' וכנ"ל) ועד"ז ג"כ בדיבור שביצי' חומר המלאכי' דיצי' מחומר הדיבור וצורה שלהם משכל שבדיבור זה שלמטה משכל שבמח' שבדיבור זה כו' כ"ז רק מאמ"ר חיצוני שבכל עולם כמו שהוא יורד למטה אל המקבלים כו' משא"כ בשבת שהוא עליות העולמות שעשי' נכלל ועולה ביצי' כו' כנ"ל וא"כ מלאכי' ונשמות דעשי' מקבלים בצורה שלהן מאור עליון דיצי' (כי בחומר שלהם אין עליה בשבת כי עליות העולמות בשבת אינו רק בפנימי' ולא בחיצוני' דאל"כ למה מצמיח ומוריד גשמי' בשבת כו' כמ"ש במ"א) ומלאכי' ונשמות דיצירה מקבלים מאור עליון דבריאה ומלאכים ונשמות דבריאה עולי' לקבל מאור עליון דאצי' כו' ולפי זה גם בחי' אמ"ר הפנימי' שהוא בבחי' העלם בז"א כנ"ל בפי' אין אמר כשאר אמירן במורגש כו' וממנו מקבלים מלאכים דאצי' שבימי החול אינן מקבלי' רק מאמ"ר הבל החיצון כו' וד"ל ועד"ז גם מלאכי' היותר עליונים דאו"א עצמן כו' הרי מבחי' אמ"ר הפנימי' דבינה מקבלי' המלאכי' דאותיו' מחשבה דבינה עצמ' (שנק' בחי' בריאה שבאצי' כו') שבימי החול אין שרשם רק מאותיות המח' דמוח בינה בבחי' אמ"ר מורגש שבה כנ"ל ועד"ז עד רוהמ"ע בבחי' אמ"ר דא"א וע"י וא"ק כו' עד בחי' אמ"ר שבעצמו' המאציל כנ"ל באריכות בפי' את ה' האמרת כו' וד"ל. ובכל זה יובן ביאור שרש הקושי' דלעיל והתירוץ ע"ז במ"ש בכל הארץ יצא קוום כו' בהיות שבימי החול בבחי' יחוד דיעקב ורחל כנ"ל א"כ ודאי שא"א לשום נשמה ומלאך להשיג יותר מכפי שרשו ומקור חוצבו בג' עולמות דבי"ע ועד"ז גם במלאכי' ונשמות וגם בע"ס או"כ דאצי' כו' וז"ש במאמר זה דאע"ג דאינון טמירין עילאין כו' גם בע"ס דאצי' כו' וב"נ משתעי בהון כאלו אתגליין כו' שמושג בהשגתן עכ"פ ואיך אפשר שיש ביכולת נשמה ומלאך דעשי' להשיג בע"ס דיצי' שנבדל ומרומם מהיות מקור חוצבם וכן מלאכי' ונשמות דיצי' ובריאה עד גם בע"ס דאצי' כמו בבחי' מלאכי' דז"א ודאו"א איך משיגי' בנפלאות הרבה מהם כמו בפרצופי' א"א וע"י וא"ק שהן טמירין עילאין סדכ"ס כו' וזהו יותר פלא מה שגם ב"נ שהן נשמות

כב, ג

דעשי' בגופי' משתעי' להשיג גם בהיותר נסתר ומופלא מהכל כמו בפרצופי' א"א וע"י וא"ק ולמעלה מעלה כו' שהרי אין שרש שרשם מגיע רק בבחי' אותיו' המחו"ד העליון דזו"נ ואו"א ולא למעלה מהן כלל וגם זה בירידת והתלבשות בקול ודיבור בחי' יחוד יעקב ורחל כנ"ל וגם מטעם זה יפלא על הגלות נגלות האור באצי' מהעלם העצמו' שנק' סדכ"ס כו' ואם נאמר לתרץ קושי' זאת משום דבשבת הוא עליות העולמות ועשי' נכלל ביצי' עד בריאה באצי' כו' לא הי' ביכולת במלאכי' ונשמו' דעשי' להשיג רק בבחי' היצי' ולא למעלה מזה וכן מיצי' בבריאה ולא באצי' כו' והגילוי הוא מאור העצמי' באבי"ע עד נשמו' שבגופי' כו' ועוד שהרי אין אמ"ר שהוא בהעלם ולא בגילוי ואיך משתעי כאלו אתגליי' כו' ועוד שגם לתירוץ זה לא הי' מהראוי להיות רק בשבת שאז עליות העולמות ולמה משתעי ב"נ גם בימות החול כידוע. אך התירוץ המספיק לכ"ז הוא במ"ש במאמר הזה דאע"ג דאינון טמירין עילאי' כו' נגידו ומשיכו דלהון אתמשיך ונגיד לתתא ובגין ההוא משיכו אית להון מהימנותא שלימתא וב"נ משתעי כו' באינון דרגין עילאין כאלו אתגליין כו'. וביאור הדברים הנה יש להקדים ענין א' בפי' חכ' אדם תאיר פניו כו' שיש ב' בחי' סיבות לבחי' גילוי כל העלם א' מצד עצמו כמו כח המשכיל הנעלם שבא לידי גילוי אור שכל וסברא אך מזה לא נמצא הארת פנים כלל רק כאשר השכל עמוק בהעלם שבלתי יוכל לבוא לידי גילוי לעולם כמו הנק' שכל הנעלם מכל רעיון ונק' מופלא באמת וכש"כ טמירין עילאין דלא אתידעין לעלמי' וההעלם הזה בא לידי גילוי אז יאיר אור הפנים בנשמות וכמו ר"א מצא תוספתא חדתא ונהרין אנפוהי כנראה בחוש דכל מי שמגלה מכח הנעלם שלעולם לא הי' מתגלה יאירו אור פניו בבחינת אור שלמעלה מגופו של אור השכל הזה שבא לידי גילוי שנק' גם הוא אור לפי שאינו רק גילוי אור שכבר יצא מתוך ההעלם אבל לראות האור בתוך העלם החכ' עצמו ה"ז כמו שרואה בתוך החושך שצ"ל האור גדול מאד ובתכלית הבהירות והבהקה עד שנגלה לפניו כל מצפון היותר נעלם ועד"מ חכם הרואה את הנולד ועתיד להיות מופלא ונעלם מהשגת אדם ואותו דבר העתיד להיות הנעלם מעין כל הוא רואה בעין שכלו זהו הנק' אור שנגלה לפניו כל מצפון וכמו"כ הערמה שהוא רק העלם דבר להעלים ולהסתיר בכמה מיני העלמות עד שאינו נראה לכל חכם רק לגבי אור החכ' שנגלה לפניו כל העלם יראה ויכיר מיד ויגלה מצפוני כל העלמי ערמה כמו יעקב עם לבן הארמי אובד אבי שנגלה לפניו כל ערמות לבן (אך יעקב אמר אחיו אנכי ברמאות שבערמה דוקא הערים לערמומי' לבן עד שערמומי' לבן לא השיגו שהעלי' ממנו בהעלם יותר וכמ"ש אני חכ' שכנתי ערמה שיש בכח

כב, ד

הנעלם דחכ' שנק' תעלומו' חכ' להערים לערמה דלבן וכמ"ש במ"א שז"ש יוסף נח"ש ינח"ש כמו המבלבל כשפים שעמוק הוא בחכמת הכישוף יותר עד שיבלבל כו' ובאמת הכל ענין א' רק שמתלבש בדרך ערמה להעלים יותר ועיקר הדבר הוא לפי שלגבי עצם כח אור החכ' המאיר למרחוק הנעלם ביותר ע"כ ממילא נגלה לפניו כל העלם דערמה כו') וע"ד דוגמא זו יובן גם בסיבת התגלות כל נעלם שנק' טמירין עילאין כו' מפני שמאיר בשבת מבחי' אור העצמי' דאפי' אור צח אוכם הוא כו' שלפניו נגלה כל העלם שאחר העלם כמו לפניך נגלו כל תעלומו' כמו מגלה עמוקות מני חושך והעלם העליון ביותר מצד גילוי עצם האור הגדול כמו חכמת אדם ת"פ כשנתגלה ע"י דוקא כח השכל הנעלם שלא הי' בא לגילוי לעולם רק מצד עצם האור שאין נסתר ונעלם לפניו כו' והיינו בשבת דוקא וכמ"ש סגור יהי' כל ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח כו' שהוא שער הפונה קדים לקדמונו ש"ע שכבוד ה' אלקי ישראל נראה בו שהוא בחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום כו' שמעולם הי' סגור ונעלם ובשבת נפתח להאיר עד סוף עולם העשי' ואין נסתר לפניו כלל גם בקצה האחרון שמוסתר אור האלקי שם בתכלי' כמו בנשמות שבגופי' בעוה"ז כמ"ש בסמוך בפי' ובקצה תבל כו' עד סייפי עלמי כו' וד"ל:

(לט) וזהו בכל הארץ יצא קום כו'. פי' קום כמו קו הנמשך מאור העצם שאעפ"י שאין בו מכל אור העצמיי כי אינו רק קו מצומצם נמשך הימנו אבל קו זה הולך מלמעלה עד למטה בשוה ויש בו בחי' התגלות ממהות אור העצם כמו שהוא עכ"פ בבחי' המשכה היולי' כללי' בכ"מ בשוה למע' ולמטה כו' כקוין הנמשכין מעצ' אור השמש ונק' קרני האור העצמי שמתפשט מן העצם שהוא למעלה מאור וזיו השמש שמאיר בכל העולם כו' רק שאינו בא בגילוי כל המהות רק אפס קצהו דרך קו בלבד כו' ויובן מזה למעלה בבחי' עצמיות אא"ס שמאיר בכל ההשתלשלות דאבי"ע בשבת דוקא יש בזה ב' אופנים הא' מה שכתו' יום ליום יביע אמ"ר שהוא בחי' אמ"ר הפנימי' שבלב דז"א שנמשך מפנימי' דאו"א כו' ועד"ז עד רוהמ"ע שאין אמ"ר זה כשאר אמירן במורגש אלא בהעלם כו' הנה זהו בבחי' התפשטות דג' מדריגות חב"ד בפנימי' שלהם כמו שהן בבחי' העלם דג"ר כו' ובכל העולם לפ"ע יביע אמ"ר הנעלם ועז"א אין אמ"ר כו' בלי נשמע קולם בהתפשטות קלא דמשתמע והוא כמו בחי' ישראל ורחל בקלא פנימאה דהבל דז"א וכך יובן עד רוהמ"ע גם בפנימי' אמ"ר הנעלם בעצמות ממש כנ"ל אבל מ"מ אמר דבחי' העלם האמ"ר הזה בא לידי גילוי בבחי' קו וז"ש בכל הארץ יצא קום ושרש הקו הזה מפני שנגלה בחי' האור העצמיות דשלפניו נגלה כל העלם כמ"ש

כג, א

ביום השבת יפתח כו' ע"כ גם כל אמ"ר נעלם בא לידי גילוי בבחי' קו עכ"פ ובחי' קו זה הוא בא מבחי' גילוי אור העצמי שמגלה כל העלם שבו כו' (ע"ד הנ"ל בפי' חכמת אדם תאיר פניו כו' שגילוי העלם המשכיל בא מצד עצם האור שמאיר ע"כ הוא בא בדרך קו שהוא היולי' וכללי' לגלות כל העלם ומצפון מראש ועד סוף בשוה כמו קרני אור השמש שמראשם ועד סופם שוה כו') והוא בחי' גילוי אור עצמות התענוג הפשוט שבשעשועי המלך בעצמותו ממש שלמעלה גם מבחי' הארת אמ"ר הנעלם שבעצמי' טה"ע כו' ע"כ בכל הארץ יצא קום גם למטה מטה כמו למעלה מעלה בשוה ממש כי הנה ע"י אור הקו הזה נגלה כל ההעלם היותר עליון כמו טמירין עילאין דלא אתיידעי לעלמין והוא כמו סדכ"ס דלימחת"ב אפי' מח' דא"ק כו' שנק' טה"ע שלפני הצמצום הראשון שעז"א אין אמ"ר כו' ועכ"ז יצא קום וכן הולך ויורד הקו שלהן לגלות מאמ"ר הנעלם דא"ק בע"י וא"א ומע"י וא"א לאו"א כו' שכ"ז גילוי ההעלם הכל בדרך קו עד מל' דאצי' בבי"ע שנק' כל הארץ יצא קום להאיר מן ההעלם מזה לזה עד נשמות דעשי' בגופי' ואעפ"י שיורד הקו כמה מדריגו' כ"כ אין בו שינוי וכמו שהוא למעלה כך הוא למטה להיותו אור עצמי כקו קרן אור השמש ואעפ"י שיש כמה מסכים והעלמו' בבי"ע עד סוף העשי' ששם תכלית ההסתר אלקות גם שם מאיר קו זה להאיר גם בחושך גמור הרי כמו למעלה מעלה בחושך העליון מאד שמגלה בחי' ההעלם העליון יותר כך הוא מאיר למטה מטה גם בחושך גמור המסתיר לגמרי כי לגבי עצם האור ב' מיני הסתר הללו שוי' אם מצד העלם והפלאו' האור בעצמו אם מצד הסתר החושך הפשוט על שניהם בשוה אמר מגלה עמוקו' מני חושך כמשל האור הגדול שע"י יראו למטה בבקעה עמוקה ואפיל' ביותר למעלה מעלה בגובה המרחק הנעלם מעין כל מצד רוממותו הגבוה מאד נעלה הכל מכח א' שבאור זה בא כו' וד"ל. ובכ"ז מתורץ הקושי' דלעיל איך ביכולת נשמה ומלאך דעשי' להשיג בנפלאות הרבה מהם גם בעצמות כו' ואפי' בשבת שאז עליות העולמות וכו' כנ"ל דודאי בימי החול שהיחוד הוא רק בבחי' אמ"ר החיצון דיעקב ורחל וכך הוא עד רום המעלות א"א לשום מציאות להשיג יותר מכפי שרש מקור חוצבו כנ"ל אבל בשבת שאז עליות העולמו' דעשי' עולה ביצי' עד בריאה באצי' כו' וכך עד רוהמ"ע הנה הגם שבחי' אמ"ר הפנימי' דז"א מאיר בהעלם בלבד בעולם הבריאה גם לאחר העליות הנשמות ומלאכי' דבריאה וכה"ג וגם איך ישיגו גם בטמירין עילאין שהם טמירין גם באו"א וא"א וע"י כו' הענין הוא לפי שבכל הארץ יצא קום דהיינו שבשבת מאיר מבחי' אמ"ר הנעלם בבחי' קו ואור מהן ששרשו מאור העצמו' שמגלה

כג, ב

כל העלם כנ"ל והוא מפנימי' אור התענוג הפשוט שבעצמו' ממש ואז ביכולת גם כל הנשמות ומלאכי' דבי"ע הכלולי' במל' דאצי' כשעולין בשבת לקבל מאמ"ר הפנימי' דז"א הנעלם להשיג בסיבת הקו הזה גם בעצמות שנק' סדכ"ס בדרך השגה בשכל שהוא השגת המציאות ולא השגת המהות אבל כאלו אתגלי' במהות מצד הארת הקו שהוא בחי' המשכ' עצמי' מעצמי' האור כנ"ל ואעפ"י שלא יקבלו כל ההארות העצמי' ממש אבל אפס קצהו מבחי' העצמי' יקבלו ע"י הארת הקו הזה בהן עד גם הנשמות דעשי' בגופי' גשמי' ביכולתם לדבר בהשגה גם באורות היותר עליונים בפרצופי א"ק וע"י מצד הארת הקו שמגיע בסוף כל דרגין ממש כמו בריש כל דרגין בשוה מטעם הנ"ל וד"ל. ומעתה יתבארו פרטי ד' המאמר הזה דאע"ג דאינון טמירין עילאין דלא אתיידעי לעלמין פי' הוא בחי' אמ"ר הנעלם בעצמות שאינו מתגלה לעולם בימי החול שהיחוד אז רק בחיצוני' דאמ"ר המשפיע כו' אבל בשבת נגידו ומשיכו דלהון פי' נגידו ומשיכו הוא בחי' גילוי ההעלם שלהם שזה בא רק מצד עצם האור שמגלה כל העלם כנ"ל הוא דאתנגיד ואתמשך לתתא פי' לתתא כמו לעילא בשוה ממש וא"ז רק בשבת שאז מאיר אור עצמות התעה"פ בכל ההשתלשלות דאבי"ע בראש וסוף בשוה (וכמבואר בפי' וקראת לשבת עונג העצמי' שמאיר בבחי' כשב"כ שבכל עולם בהעלם ורק ע"י קו בא בגילוי ומאיר בבחי' נשמה יתירה בשבת שממנה ומכחה נמשך בחי' מוחין פנימי' לאדם לכל וי"ו ימי החול וזהו ענין שרש הקבלת פני רבו בכל שבת לקבל מאור העצם כו' והיינו כתר דמוסף שבת כו' כידוע) ובגין ההוא משיכו אית לון מהימנותא שלימתא כו' פי' מהימנותא שלימתא מבחי' שלימותא דכולא שהוא בכל עצמות אא"ס הנק' סדכ"ס הנעלם בפרצופים העליונים דא"ק וע"י כו' באינון דרגין עילאין כאלו אתגליין ולא הוו טמירין מעולם דהיינו לא כהשגה הגלויה מההעלם כדוגמת גילוי כל העלם הבא בהשגה נגלי' שמתחלה הי' נעלם ואח"כ נגלה שזה האור שכבר יצא מתוך ההעלם אין לו ערוך ודמיון לכמו שהוא כלול תחלה בעצם ההעלם אבל כאשר בחי' ההעלם עצמו כאלו אתגליין מתחלה ה"ז כמו אור הגדול שרואין בו כל העלם ומצפון שאעפ"י שנראה לשאר אדם נעלם וצפון לאור הרואה שבהם אבל לאור הגדול אינו נק' העלם וצפון כלל כמו חכם הרואה את הנולד בראי' חושי' כאלו לא נעלם בתחלה וכן הרואה העלם הערמה כו' וכה"ג וכדוגמא זו אמר כאן כאלו אתגליין ולא היו טמירין מעולם שזה בא רק מבחי' הקו שמאיר מבחי' אור העצם שאין העלם כלל לפניו וד"ל. וז"ש דכל ב"נ משתעי ברזא דמהמנותא כו' פי' משתעי יש בו מעלה וחסרון החסרון שאינו רק סיפור דברים לפי השגתו

כג, ג

בהשגה שכלי' ולא במהות כלל ולפי"ז איך אמר מהימנותא שלימתא דמשמע השגה שלימה כמו ראי' המהות ממש וכמו לע"ל דכתי' כי עב"ע נראה כו' והאמונה כאלו רואה במהות ממש הוא עכשיו שנק' מהימנותא שלימתא בכל ע"ס דאצי' ובהנעלם ונפלא מהן שנק' טמירין עילאין כו' כנ"ל. אך הפי' דמשתעי כמו שמספר דבר שראה במהות שאעפ"י שמספר דברים בעלמא אבל סיפור זה בא מכח ראי' המהות כו' והוא יתרון המעלה במה דמשתעי כאלו משיגים במהות ובאמת הרי לית מח' כו' וכמ"ש אין אמ"ר כו' אבל בחי' קום שהוא אור התעה"פ העצמי הנ"ל שמאיר בכנ"י מצד בחי' עצמי' שרש נשמתם בתענוג העצמי כמ"ש אז תתענג על ה' למעלה משם הוי' דאבי"ע והוא גם בפשוטי' וע"ה בבחי' תענוג עצמי' באלקו' בלי טעם ודעת כלל וזה שוה בגדול ישראל עם הקטן שבקטנים ופחות הערך מאיר בבחי' יחידה שבנפשם בשבת מעצמות התעה"פ כו' והוא הנק' נשמה יתירה כו' שמקבלים בשבת מאור העצמות בדרך קו כו' כנ"ל וז"ש בפע"ח דבשבת דמאותה הארה עצמי' התענוג בשבת יכולה הנשמה דכ"א מישראל להשיג ולדבר כל וי"ו יומין דחול בכל עמקי רזין פנימאין שבכל סתרי ההשתלשלות והיינו מה שנמשך מוחין פנימאין לכל ימי החול מהארת קום של אמ"ר זה שהוא למעלה מאמ"ר זה העצמי כו' וד"ל. (ובכ"ז יתורץ גם מאמר דבמופלא ממך אל תדרוש משמע שיכול לדרוש רק שאינו רשאי כמ"ש בע"ח דבחי' מל' דא"ס אין רשאין לדבר דמשמע שיכולים לדבר אלא שאין רשאי אבל מצד הארת הקו דאמ"ר הפנימי' שנגלה בשבת ב"נ רשאי' למשתעי בדרגין עילאין כאלו אתגליין מטעם הנ"ל וד"ל.