חינוך. להבין הפרש שבין תפלה לתורה. סד"פ

ק, א

(א) להבין ההפרש שבין תפלה לתור' שהתורה נקרא חיי עולם והתפלה נקרא חיי שעה י"ל תחלה מה היה עיקר כונת משה בבקשתו ליכנס לא"י כמ"ש אעברה נא ואראה אחר שכבר ידע רצון ה' שלא יוכל לבוא שם למה עמד להתחנן אל ה' כ"כ ומה גם שהי' תשוקתו וחפצו שיכנסו ישראל לא"י על ידו דוקא ולמה לא ע"י יהושע יבוא הטוב ע"י מי שיהיה כי וודאי היה נאמן לבבו בטובת ישראל גם שלא תהיה על ידו כו'. אך הענין הוא דעיקר כונתו היה לאמיתית ותכלית הטובה לישראל כרועה נאמן להיות שראה והשיג בנבואתו האמיתי' שלא יתקיימו בא"י קיום נצחי ויהיו משועבדים לאוה"ע מפני עונותיהם כו' כמ"ש כי ידעתי את מריך כו' וגם שישובו אל ה' ויושיעם לא יהי' קיום נצחי ובפרט לבנין בהמ"ק אשר בו גלוי שכינה לא יוכל להתקיים קיום נצחי רק זמן קצוב ויחרב ויבש והמה יבואו בגלות ויחזור ויבנה ולא יתקיים ויחרב ויבואו בגלות ארוך כו' וכ"ז שראה והשיג שיהי' בלתי קיום נצחי היינו כאשר יכנסו לא"י ע"י יהושע ולא ע"י אבל כאשר יכנס משה לא"י ויכנסו ישראל ע"י יתקיימו שם קיום נצחי ולא יהיה עליהם שיעבוד מלכיות לעולם וממילא יהיה קיום נצחי לבנין בהמ"ק ולא יחרב לעולם כו' ולזה היה עיקר כוונת משה בגודל בקשתו להתחנן אל ה' בשביל תכלית אמיתות הטוב לישראל עמו כו' וד"ל. ולהבין טעם ושרש הדברים הללו הנה זה מובן במ"ש ואתחנן שיש בו ב' פירושים א' ענין חנינה שהוא כמו מתנת חנם אעפ"י שאינו ראוי לכך כלל וכלל רק חנם מצד החנינה לבד והב' ענין חן לפי שיש חסד וטוב שראוי לכך מצד טעם כשרון מעשיו ויש חסד וטוב שאין שרשו נמשך רק מצד החן שנושא חן בעיניו בלא טעם כלל כמו ונח מצא חן וכן ויחונך וזהו ג"כ בפי' חנינה ובתיבת ואתחנן מובן ב' הפירושים ענין חנם וענין חן ושניהם שרש א' לפי שכל עיקר הענין הוא בחי' הארת אור פני אלהים חיים מלמעלה למטה בבחי' אתדל"ע שלא באה מצד אתדל"ת בלא העלאת מ"נ כלל כמו יאר ה' פניו אליך ויחונך בחנם או ע"י בחי' חן שלא מצד