שער התפלה. ביאור לתורה דלעיל ע"פ אחרי ה' כו'

קמה, א

ביאור לתורה דלעיל ע"פ אחרי ה' כו'

[(מב)] ולהבין בתוס' ביאור לענין הנ"ל בפי' ימינך ה' ב"פ ימין לנגד ב"פ שמאל דשמאלו תחת כו'. הנה תחלה יש להבין בתוס' ביאור ענין עליות העולמות עד מספר נו"ן אלפים יובלות הנ"ל בפי' ברוך חי לעד כו' (באות י"ב) ויש להקדים לזה הקדמה כללי' הנז' בע"ח דבעצמו' אוא"ס עד גם בחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום הראשון כו' אין אנו רשאין לדבר בו בדרך פרט כי לית מח' תפיסא בי' (אפי' מח' דא"ק שהרי מבחי' מל' דא"ס אחר הצמצום נעשה בחי' כתר דא"ק בראשית הקו וחוט כו' כידוע) ומ"ש מלכותך מלכות כ"ע הרי מדברים גם במל' דא"ס שנק' מלכותך בכלל אין הכונה בדיבור זה שמשבחים ומפארים בתפלה שהוא בעצמו' אא"ס דוקא כמ"ש לך ה' הממלכה דקאי גם על בחי' מל' דא"ס כו' כי בתפלה הרי א' אלי"ו ולא למדותי"ו כלל כו' רק הכונה בדיבור דיבור זה הוא הבא בגילוי ההשגה ומשום שנא' במופלא ממך אל תחקור כו' וגם בחי' מל' דא"ס נק' מופלא סדכ"ס להיותו מבחי' האחרונה שבעצמו' אא"ס כו') וגם בבחי' ג"ר דא"ק עדיין הוא למעלה מכל ההשתלשלות דאבי"ע כידוע דכל תחלה ושרש כל ההשתלשלות והתלבשות הפרצופי' דע"י וא"א ואו"א וזו"נ דבי"ע הכל הוא רק מן בחי' נה"י דא"ק ולמטה (כמבואר בציור האילן) עד בחי' עקביי' דא"ק שמסתיים בסוף העשי' (וכמו באדה"ר שהי' קודם החטא כדוגמת בחי' א"ק שנק' אדם דבריאה וראשו בבריאה וגופו ביצי' ורגליו בעשי' כך גם כל בחי' שרש כל האצי' נק' רק בחי' עשי' בכללו' והוא רק מבחי' נה"י דא"ק וכמ"ש בלק"ת בפי' אם תשיב משבת רגלי"ך שהוא בחי'

קמה, ב

נה"י דא"ק שע"ז א' אל יצא איש ממקומ"ו ביום הז' כו' וד"ל) ולהבין טעם הדברים הללו צריך להקדים עיקר ענין ההפרש שבין בחי' עצמו' אא"ס שקודם הצמצום הראשון (הנק' מקו"פ כו') ובין בחי' הארת הקו וחוט שאחר הצמצום שזהו שרש ומקור כללו' כל ההשתלשלות מבחי' ג"ר דא"ק עד סוף העשי' בבחי' מל' דמל' דעשי' כידוע להיות ידוע דבחי' עצמו' אא"ס ממש אע"פ שנק' רק בשם אור בלבד אבל הוא בחי' אור עצמי שהוא פשוט בתכלית הפשיטות כמו עצמו' הא"ס ממש כי הוא למעלה מבחי' אור השפעה לחוץ מן עצמותו עדיין והגם שהוא בא בבחי' גילוי אור אבל הוא מתגלה כמו שהוא בבחי' עצמותו ממש שע"ז אנו או' אתה אחד ושמך אחד אתה קדוש ושמך קדוש שהוא בבחי' שמו העצמי עדיין שהוא קדוש בקדושת עצמותו הפשוט בתכלית וכמארז"ל קודם שנברא העולם הי' הוא ושמו בלבד פי' בלבד הכל בבחי' העצמו' עדיין שאין עוד מלבדו כלל (וכמ"ש בע"ח דקודם הצמצום הי' אוא"ס ממלא את כל החלל כו' ומבואר בקונטרס ההתבוננו' באות י' וי"א באריכות שזהו כדמיון בחי' התכללות כח התנועה בעצם החי וככח ובחי' גילוי החיו' להחיות שכלול בעצם הנפש) והגם שבחי' אור עצמו' הזה יש בו בבחי' העלם העצמו' בחי' רצון וחכ' ומדו' עד בחי' מל' דא"ס (כמבואר בענין יחיד ואח"ד וקדמון (באות יו"ד שם) והכל בבחי' עצמו' אא"ס שקודם הצמצום) כמו כשעלה ברצונו הפשוט כו' עד מל' דא"ס שהוא הרצון ומח' דאנא אמלוך כו' הכל הוא נחשב מבחי' עצמו' אוא"ס והכל הוא בבחי' א"ס ממש (וזהו דשמו גי'

קמה, ג

רצון כידוע קאי גם בבחי' שמ"ו הגדו"ל בכלל שהוא כללו' עצמו' אא"ס שנק' שמו העצמי וגם בדרך פרט הוא רצון הפשוט עד מל' דא"ס שנק' ג"כ שמו הגדול לגבי ההשתלשלות משום דבחי' מל' דא"ס כבר נעשה מקור לראשית הקו כנ"ל וז"ש יהא שמי' רב"א זה מברך בראשית הקו אחר הצמצום הראשון הנ"ל להיות בא בסדר הג' בחי' ומדרגו' דבי"ע שהן ג' מיני אדם א"ק אדם דבריאה ע"י וא"א אדם דיצירה זו"נ אדם דעשי' וזהו לעלם בחי' בריאה דהיינו בבחי' א"ק ולעלמי עלמיא בחי' יצי' ועשי' שנכללו כולם בבחי' נה"י דא"ק בלבד כנ"ל וכן ענין ברוך שאמר והי' העולם הנ"ל (באות ז' וח') ובזה א' במופלא ממך כו' דלית מח' תפיסא בי' כלל כי בכל בחי' העלם העצמו' נק' סדכ"ס אע"פ שנק' בבחי' אור ושם בלבד וד"ל אבל בחי' הארת הקו וחוט שאחר הצמצום הראשון הנ"ל הוא הנק' אור הנבדל מן העלם העצמו' בשביל מקור לכללו' ההשתלשלות שם יש רשות לדבר כי יש בו שרש לבחי' פרטי השתלשלות עכ"פ (וע"כ גם הנשמו' שבגופים שמקבלים רק מבחי' מל' דמל' דעשי' יוכל לדבר גם בראשית הקו מאחר שהוא שרשם הראשון בבחי' א"ק אדם דבריאה) (כי בחי' הקו הזה כולל כל מה שבא דרך פרט עד סוף העשי' עד"מ מח' כללית שחושב בבנין כו' (כמ"ש שם באריכות) וכמ"ש במ"א בענין וכל היצו"ר לא נכח"ד ממ"ך כו') א"כ הרי יש לכל פרט עד גם הפרט היותר אחרון בו שרש לשרש עכ"פ) ולכך יוכל כל אדם להתבונן לפי השגתו בבחי' התפשטו' אור א"ס זה מפני שאין לו ערוך כלל וכלל לגבי העלם העצמו' אע"פ ששיער בעצמו כל מה שעתיד להיות בפועל כענין ברוך שאמר בעצמו

קמה, ד

והי' כו' הכל עדיין בבחי' העלם העצמו' דלית מח' תפיסא בי' בהשגה כלל רק ע"י התלבשותו באצי' ע"י ד' אותיות דהוי"ה וכה"ג וכמו ויאמר ה' אל משה כו' (ומ"ש לעתיד הנה אלוקינו ז"ה לנוכח וכן ז"ה אלי וגם א' עין בעין נראה אתה כו' וכך במ"ת דכתי' וירד ה' כו' וכל העם רואים כו' הכל הוא ע"י התלבשות העצמו' בק"ו וחו"ט רק בא ביותר מכפי המדה והצמצום הראשון כו' ובאמת כל בחי' עצמותו כמו שהוא ממש יתגלה לעתיד כמשי"ת בסמוך דגם שנא' וע"י יתיב כו' קאי בבחי' עתיקא דעתיקין סדכ"ס שהוא בחי' תענוג שבעצמו' הפשוט ממש בבחי' מל' דא"ס שנק' מלכות על"ם דלא תשתני כלל וכידוע בענין ועד בחלופי אתוון דאח"פ ממש להיות שגם בבחי' ההשגה דמח' אינו נתפס אבל בבחי' יחידה ממש בעצמו' התענוג דכנס"י שנק' חפצי ב"ה יהי' נתפס כנ"ל באות א' וד"ל).

(מג) אך הנה לכאורה יש סתירה גדולה לכל הנ"ל ממ"ש מלכותך מלכות כ"ע דקאי בבחי' מל' דא"ס דוקא שהוא מקור הראשון לכל בחי' מל' ממל' דא"ק עד מל' דעשי' ונק' מל"ך מלכ"י המלכי"ם כו' כידוע ולעתיד כתי' במשיח ג"כ ישכיל עבדי כו' וגבה מא"ד שהן בחי' עליו' כל העולמו' עד שמאיר בחי' מל' דא"ס ממש במל' דאצי' עד מל' דעשי' שיאיר במלכא משיחא כו' (והיינו דוד מ"י חי וקיים כנ"ל בפי' וע"ד כו' וכמ"ש במ"א בענין ע' שנין דא"ק כו') והרי זהו היפך ענין הנ"ל דבהעלם עצמו' אא"ס לית מח' תפיסא כו' וגם מפשט הכתוב משמע דמלכותך ממש שהוא בחי' מל' דא"ס הוא מלכות כל עולמים דהיינו גם להיות בבחי' מל' דעשי' שרש עוה"ז השפל ג"כ כו' וכמ"ש

קמו, א

אני ראשון ואני אחרון אנ"י מל' דא"ס ראשון לקו וחוט ואנ"י זה ממש אחרון בסוף הקו במל' דעשי' שע"ז אמר ראו כי אני אני הוא ממש ומבלעדי כו' באמציעותא כו' כמ"ש במ"א (ומ"ש למעלה טעם ההפרש שבתפלה הוא שמבקשים אליו כו' זה אינו תירוץ כלל לענין הפשט שמלכותך מלכות כ"ע ממש כנ"ל וד"ל) וזה סותר לכל סדר ההשתלשלות שנז' בע"ח שאינו רק מבחי' נה"י דא"ק ולמטה כנ"ל) אמנם לפ"ז גם זה לא יובן מה שעיקר גילוי בחי' מל' דא"ס למטה במל' דעשי' לא יהי' רק לע"ל דוקא וכנ"ל בפי' ישכיל עבדי כו' וא"כ מה זה שא' מלכותך כו' דקאי גם עכשיו כנ"ל אלא מוכרח לומר ששניהם אמת מצד שיש הפרש וחילוק איזה דבר בזה ובזה הטעם עצמו יתורץ ג"כ סתירה דלעיל וד"ל. והענין הוא כידוע ומבואר במ"א בענין זכר רב טובך כו' בהפרש שבין בחי' עצם והתפשטו' שהוא בבחי' זיו ואור או כח התנועה וכהנ"ל לבחי' העלם וגילוי שהתפשטו' מן העצם הוא דבר מחודש בין בעצם שממנו ומכחו באה ההתפשטו' בין בגופו של התפשטו' עד שיש שינוי בין קודם התפשטו' לאח"כ כו' אבל בחי' גילוי ההעלם אין כל חדש כלל וכלל לא בעצם ההעלם וגם לא בגילוי עצמו בין קודם שנתגלה לאחרי הגילוי וגם עצם גופו של גילוי אינו מחודש כלל לגבי העצם כי ישנו לעצם בכל מהותו כמו שהוא בדבר שמתגלה לאחר הגילוי כמו קודם הגילוי בשוה ממש ויש לזה ה' דמיונות הא' מחיו' הנפש שבהעלם הבא בגילוי באיברי הגוף שאין זה נק' התפשטו' להיות נופל לשינוי אלא הוא בלתי שינוי גם לאחר הגילוי כקודם הגילוי ממש וראי' מגלגולים כו' והב' מכח הראי' בעין בסגרו העין או בפתחו

קמו, ב

שאינו ענין גילוי מחודש לגבי עצם כח הראי' מאחר שהוא במהותו בסגירה כמו בפתיחה ממש בשעה כו' והג' מכח השכל להשכיל שההתחכמו' לא נק' התפשטו' דבר רק בחי' גילוי כמראה וגוון ולא יפול שינוי כלל בעצם כח השכל בגילוי המושכל כו' והד' משלהבת הקשורה בגחלת בהעלם ובא לידי גילוי ע"י הכאה בצור וכה"ג שבצור הי' החמימות בהעלם וגילוי הניצוץ הזה אינו בחי' מחודש כלל בעצם החמימות שבצור כו' והה' מן העלם המחשבה שבא לדיבור כו' והעולה על הכל הוא דמיון האמיתי הוא זה המשל מן המח' ודיבור שנק' חושך ואור בריאה ויצי' כו' והוא משתווה אל אמיתי' הענין לבא בחי' גילוי ההעלם למעלה שזהו שכתוב ישת חושך סתרו כו' שהוא בחי' הצמצום בעצמו דהיינו גליף גליפו בטה"ע כו' שהוא מה שמשער בעצמו בכח מה שרוצה להיות בפועל הגילוי שהוא בבחי' הקו וחוט שנק' גילוי ההעלם דעצמו' כו' וד"ל ולפ"ז יובן ביותר ענין אני ה' לא שניתי בין קודם הצמצום לאחר הצמצום מאחר שנק' גילוי ההעלם כמובן בדמיונות הנ"ל שאין זה מחודש ושינוי כלל לגבי העצמו' והיינו כמשל המטמון שמתגלה לעין הרואה שאין כל חדש כלל בגילוי זה לגבי עצם המטמון שהוא במהותו ממש בשוה בין קודם הגילוי בין אחר הגילוי וגם גופו של גילוי אינו ענין חדש* רק לגבי הרואה שהי' נעלם ממנו תחלה כו' וכמו"כ ענין הגילוי בעצמו' אוא"ס הנעלם בעצמותו כשבא אחר הצמצום לבחי' קו וחוט שאין בזה שינוי כלל וכלל

קמו, ג

בעצמו ממהותו קודם הגילוי לאחר הגילוי דכמו קודם הגילוי הי' הוא ושמו בלבד כך אחר הצמצום עצמו כשבא לבחי' גילוי הוא ושמו בלבד בלי שום שינוי כלל וכלל גם בגופו של גילוי הקו הזה מראשו לסופו בסוף העשי' אינו ענין מחודש כלל לגבי העצמיות וד"ל ובזה יובן מ"ש מלכותך מלכות כ"ע שהוא מל' דא"ס במל' דעשי' עכשיו כמו לעתיד שיתגלה בחי' עצמיות ממש שוה לפניו ממש כעכשיו מאיר בכל עצמותו כמו שהוא עד מל' דעשי' כמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא בשוה ממש וכמאמר לית אתר פנוי מיני' ממש רק שהוא בהעלם כמשל מטמון הנעלם כו' וכמובן בדמיון חיות הנפש בהעלמו בגוף או כמו כח הראי' וכח השכל כנ"ל ומה שעכשיו אינו בגילוי למקבלים ולעתיד יתגלה למקבלים אין גילוי זה

קמו, ד

שינוי ומחודש רק לגבי המקבלים בלבד אבל לא לגבי עצמותו כלל ולכך הוא אומר ראו כי אני אני הוא ממש וגם אומרים מלכותך מכ"ע ממש אע"פ שלגבי המקבלים ודאי בחי' מל' דא"ס במל' דעשי' בא ע"י כמה ריבוי השתלשלות והסתרים אך לגבי עצמותו אין זה הסתר כלל להיות הגילוי דלעתיד במל' דא"ס במל' דעשי' ענין דבר מחודש כלל וכלל וד"ל ובזה מתורץ הסתירה דלעיל דודאי שניהם אמת דבעצמו' אין למקבלים תפיס' כלל והגילוי דעצמו' למקבלים לא יהי' רק לע"ל וגם זה אמת דמלכותך מכ"ע עכשיו ג"כ כמו לעתיד משום דלגבי עצמותו אין שינוי בזה ועיקר השינוי בין עכשיו לעתיד אין רק לגבי המקבלים בלבד כמשל גילוי המטמון וכהנ"ל במשלים הנ"ל וד"ל.