נו, ד

הנ"ל) שהן כללים של כל פרטי ס"ר דעות שמברכין עליהם ברוך חכם הרזי' וכה"ג לפי שבחי' מקיף דיחידה הנ"ל אינו מאיר רק בבחי' ג"ר דחכמה שנק' ראש ומוחין ובכללות דג"ר דחכמה יותר מאיר כידוע דפנימיות אבא הוא פנימיות ע"י שהוא בחי' משה ומשיח כו' כמ"ש במ"א וד"ל וזהו כי ברבים שבהעלם בחי' מקיף הכללי היה עמדי לדוד שהיה ראש דכנ"י בגילוי כמ"ש משה אשר אנכי בקרבו כו' וד"ל. אך אין המקרא יוצא מידי פשוטו דמשמע שמצד שהיה עמו ברבים דוקא לכך פדה בשלום נפשי וזהו מטעם שאמרו אכל בי עשרה כו' ואפי' משה היה צריך להתפלל בעשרה והיה הפרש בתפלתו ביחיד לתפלתו בציבור כו' מטעם הנ"ל דהנה הטעם דבבחי' ג"ר דחכמה דוקא מתגלה מה שבתוך רבים בהעלם מקיף הכללי הנ"ל לפי שנא' ה' בחכמה כו' בחי' פנימיות חכמה שהוא ביטול היש לאין כמו שהוא בבחי' אין ממש ולא כמו שנתפס בהשגה אנושית בשכל וסברא גופניות אלא בבחי' ביטול גמור שהוא אין עוד באמת לאמיתו כו' שאין זה אלא בחי' מס"נ העצמי' הנ"ל ולא כמו שהוא בבחי' א"פ דבנפשם לבד כנ"ל וע"כ מי שיש לו מס"נ הזה גם בבחי' חכמה שבו הוא נבדל בערך והן כמו עיני העדה הכוללם כו' וכללותם הראשון הן ל"ו צדיקים שבכל דור דחזו אפי שכינתא בכל יומא פי' חזו בראי' דפנימיות החכמה וכמו לעתיד כו' (וטעם מספר ל"ו משום דחכם הרזים כולל ס"ר היינו ופ"ו והן ד' מוחין חו"ב וחו"ג שנחלקים לל"ב חדרים כו' וד"ל) וכמו לעתיד דכתי' וראו כל בשר כו' בחי' ראי' דחכמה אבל הוא בחי' פנימיות דחכמה שהוא בבחי' אין האמיתי כמו שהוא כו' כנ"ל ולפי שבחי' מקיף דיחידה הוא העיקר המהוה לכל האורות מקיפים ופנימים וכליהם כו' כידוע ע"כ גם בהתבוננות נתפס בחי' ביטול היש לאין כמו שהוא כו' מופשט בתכלית מהשגה גופניות כו' משא"כ באהבה דבכל נפשך שהוא מקיף דחי' לבד כו' וד"ל: