סט, ד

וא"כ כאשר נתמלא' צור מחורבנ' היינו שנמשך לצור כל זה הטוב וכך הוא בכל גלות כמו ברומי שנתמלאה מחורבן ירושלים שזהו עיקר ענין גלות השכינה רק אדרבה כאשר ראה כרך גדול דרומי מלא כל טוב עוה"ז שנתמלאה מחורבן כו' שמח על זה להיות שבזה הטוב נבדלו מטוב העליון הגנוז לעוה"ב וכמ"ש אשר שלט האדם באדם לרע לו כידוע ואם זה הפסולת הטוב שנמשך לעוברי רצונו מחורבנה של ירושלים גדול כ"כ עאכו"כ לעושי רצונו לעוה"ב וד"ל) וזהו שא"ל האמגושי לאמימר מפלגך ולעילא דהורמיז ל' חן הרמז בזה לבחי' מוחא ולבא שלמעלה מחצר הכבד ששם למעל' מבחי' בירור וחילוק השפע עדיין כי הן רוחניי' לגמרי ואין שם שורש ואחיז' לע' שרי' דנוגה דעשיה כלל וכידוע דשורש עה"ד טו"ר מתחיל למטה מהחזה כו' אבל מפלגך ולתתא מתחת הפרסא המבדיל בין אברי הנשימה כו' משם נמשך שפע חיצונית לחיצוני' ג"כ שהן בחי' עלמין דפרודא והוא ע"י המלאכים שנק' קרבי' עליוני' לברר השפע בין פנימי' לחיצוני' עד חיצוני' דחיצוני' וזהו שא' מפלגך ולתתא דהורמין בנו"ן שמשם יקבלו חיצונים הפסולת עד שהן בבחי' הפירוד וסבר כאלו יש מקום לומר כאן ב' רשויות ח"ו מפני שבחי' עה"ד טו"ר שולטים שם כו' והשיב לו אמימר א"כ היכי שביק ליה הורמין להורמיז לאעבורי מיא באתרי' פי' דאם יש שליטה לעה"ד טו"ר דתחת הפרסא להיות דבר בפ"ע א"כ היך שביק ליה להורמיז שלמעל' הימנו לאעבורי מיא באתריה שהן בחי' מים הרעים שיוצאים בבחי' פסולת מן הגרון לקרביי' ונדחים לחוץ ומזה מוכרח לומר שהכל א' ואין ביניהן פירוד כלל ומה שיש כח לקרביי' לברר הפסולת שהיא פעולה גשמיית כנ"ל זהו ע"י בחי' הפרסא שנק' חצר הכבד וכה"ג ולע"ל א"צ לבירור זה שיהיה הכל מבורר ויהיה למטה כמו למעל' ממש והיינו מפלגא ולתתא כמו מפלגא ולעילא וד"ל: