וכל בניך למודי ה'

עב, ג

וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך כו' ובצדקה תכונני. הנה ידוע מארז"ל על פסוק ורב שלום בניך אל תיקרי בניך אלא בוניך אלו ת"ח שמרבים שלום בעולם. להבין זה יש להקדים מאמר ז"ל ע"פ על מה אבדה הארץ כו' על שלא ברכו בתורה תחלה פי' ברכו מלשון המשכת ברכה והיינו להמשיך בחי' המשכת ברכה ושפע בתוך התורה כאמרו ברכו בתורה והיינו ע"י התפלה שקודם לימוד התורה וכמ"ש בק"ש ואהבת תחילה ואח"כ ודברת בם כו' וביאור הענין הנה יש להבין ענין מ"ש וכל בניך לימודי ה' שעושין וממשיכין שם ה' שזהו פי' לימודי ה' כידוע ענין ד' אותיות דשם ה' בפרט והנה ידוע דהי' מבחי' חכ' והה' מבחי' בינה כו' וביאור הדברים הנה יש להבין בשורש ענין התפלה כי הנה עיקר התפלה הוא ענין ההתבוננות והיינו בשתים לפניה שאנו אומרים שבחים של הבורא ית' איך שהמלאכי' אומרים ק' ק' ק' כו' והאופנים ברעש גדול כו' והענין הוא כי פי' קדוש לשון הבדלה בערך

עב, ד

להיות שאין לדמות חיי האלקית שמחי' כל הנבראים כמ"ש ואתה מחיה את כולם בערך ודמיון חיות הנפש שמחיה את הגוף כי הלא בחי' חיות הנפש יש לה ערך ויחוס קצת עם הגוף באשר הנפש מתפעלת ממאורעות הגוף עכ"פ להיותה מלובשת בתוך הגוף ממש אבל חיות אור אלקי אע"פ שהוא מלובש תוך כ"ע ונק' בחי' ממלא כ"ע כידוע מ"מ אין לעולמות ערך ויחוס אליה כמאמר אין ערוך לך כו' דהיינו שהוא ית' קדוש ומובדל מהם לפי שהתהוות מציאות הנבראי' מאתו ית' לא בדרך עילה ועלול שהו' בחי' יש מיש אלא נתהוו יש מאין ע"ד מ"ש והחכמה מאין תמצא ואין ליש הנפרד עם בחי' אין המוחלט שום ערך ויחוס והשתוות כלל וכלל וע"כ נאמר (במהו' ועצמו' אלקות) אני ה' לא שניתי כמאמר אתה הוא משנברא העולם ואתה הוא עד שלא נברא כו' הכל בהשוואה א' וכמארז"ל הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו וכן אמר בזוהר איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס בי' כי

עג, א

לית מחשב' תפיסא בי' כלל כו' וכ"ז מצד שאין לנברא ערך כלל וכלל עם הבורא ית' כידוע דכל בחי' אותיות האלקי' שמחי' עולמי' הוא רק מבחי' שם בלבד כמ"ש מלכותך מלכות כ"ע והמלכות הוא בחי' שמו בלבד עד"מ שם האדם שאינו נחשב מעצמותו כמבואר במ"א וידוע שגם עולם היותר עליון והוא ג"ע העליון שנהנין שם מזיו השכינה הרי אין שם רק בחי' זיו והארה בלבד והוא בחי' אותיות שמו כמאמר ישתבח שמך כו' וכן יחיד חי העולמים כו' מלך משובח כו' וגם בבחי' זיו זה יש רבבות מדרגות עד אין קץ ושיעור כי הוא בחי' תענוג נפלא ליהנות מזיו השכינה בעונג אלקי אשר אין לכל התענוגי' ערוך לו כלל וכלל כמו שאמרו באחר מוטב לי' דלדייני' ביסורי גיהנם וליתי לעלמא דאתי כי כדאי כל היסורים כדי לקבל עונג האלקי כו' ויש ג"ע דעשי' ויצי' ובריאה כו' בחלוקי מדרגות הרבה כמ"ש ילכו מחיל אל חיל כמרז"ל ת"ח אין להם מנוחה כו' ועולי' בעילוי המעלות עד אין קץ כו' והכל רק בבחי' שמו בלבד שנק' זיו כו' אבל בחי' עצמותו קדוש ומובדל עד שאח"כ נמשך להיו' בחי' הוי' לצבאות הנבראי' להוו' יש מאין לריבוא רבבו' מדריגו' כנ"ל בענין ג"ע וכמ"ש אלף אלפין ישמשוני' וכתיב ועלמו' אין מספר א"ת עלמו' אלא עולמו' והכל מבחי' שם בלבד וכמ"ש גדול ה' ומהולל מאוד ואימתי גדול כשהוא בעיר אלקינו בבחי' אותיות שמו אבל לגדולתו העצמית אין חקר כו' אבל בבחי' ההתפשטות גדולתו בעולמו' אין לו שיעור למטה וז"ש הללוהו כרוב גודלו פי' רוב הוא בחי' רבוי התחלקות אורו וזיוו לכל חד וחד לפום שיעור' דילי' והן הן גבורותיו וצמצומו הרבים להתחלק כ"כ עד ריבוי רבבות מלאכי' ונשמות כו' וכידוע אבל לפני עצמותו ממש אין שום צימצום והסתר כלל וכמ"ש אני ה' לא שניתי מטע' שהוא קדוש ומובדל כנ"ל עד שאין הפרש בין קודם הבריא' לאחר הבריאה כו' כמאמר ברוך שאמר והיה העולם פי' שאמר במאמר א' בלבד כמארז"ל בראשית נמי מאמר הוא והיינו מאמר א' כמ"ש כול' בחכמה עשית וכמ"ש במ"א וד"ל. והנה כל ההתבוננות

עג, ב

הזאת בבחי' אור וזיו אלקי בהתפשטו' בעולמו' עד אין שיעור כנ"ל יתבונן האדם בפסד"ז ושתי' לפניה כנ"ל שיסדר אדם שבחו של מקום כו' והוא בחי' בינה שנק' רחובות הנהר כמו צורת הה"א שמתפשטת לאורך ורוחב כך בחי' השגה זאת איך שמתהווה יש מאין לאין שיעור כנ"ל נק' רחובות שבא באורך ורוחב בהשגה שבמוחו ומזה מסתעף התפעלו' אהבה בבחי' רצוא דוקא כי בינה לבא שבבחי' ההתבוננו' בהשגה יוליד הצמאון ברשפי אש בבחי' רצוא ושוב והוא ענין הה"א דשם הויה אבל בחי' היו"ד הוא בחי' חכמה כח מ"ה שהוא בחי' השוב שאחרי הרצוא כמ"ש בס"י אם רץ לבך שוב לאחד פי' שוב הוא בטול במציאות שלמעל' מבחי' ההתפעלות האהבה ברשפי אש כי התפעלות האהבה נק' יש שהרי יש מי שמתפעל ובחי' הביטול נק' אין והוא בחי' חכמה כח מ"ה והיינו בחי' יראה עלאה יראה בושת כמ"ש הן יראת ה' היא חכמה והביטול הוא לבחי' עצמות אא"ס שלמעלה מבחי' זיו ואור המתלבשת בעולמות כנ"ל דלית מחשבה תפיס' בי' כלל וזהו בחי' כח מ"ה מה פשפשת כו' להיותו למעל' מן ההשג' דבינ' שנק' רחובות ואמנם הנה בתפלה צריך להיות בחי' ההתכללות בבחי' ב' מדרגות הללו דרצוא ושוב דהיינו אחרי הרצוא שוב ואחרי השוב הרצוא וכן חוזר חלילה עד שנמצא כלולים רצוא ושוב כא' ונק' עי"ז מהלך כמ"ש באברהם התהלך לפני כו' וכן בנח את האלקים התהלך כו' וכן אשר התהלכו אבותי וכהנה רבות ולשון התהלך היינו שהולך וחוזר לאחוריו וחוזר והולך כמו המתהלך בבית אנה ואנה שהולך ושב וכמו מתהלך בגן לרוח היום כו' וכידוע כך בחי' הרצוא באהבה נק' הולך ובחי' שוב חוזר לאחריה והוא בחי' הביטול כנ"ל ואח"כ חוזר והולך בבחי' רצוא וכן תמיד ונק' עי"ז מתהלך לפני כו' והוא הנק' למעלה בחי' מטי ולא מטי וד"ל וכ"ז בחי' י"ה שהן חו"ב שנק' רצוא ושוב כנ"ל ואחר התפלה שנכללו רצוא ושוב בחי' י"ה אזי צריך להיות בחי' וא"ו והוא קול דתורה שנק' וא"ו כמ"ש הקול קול יעקב וכידוע כי הנה הו' מורה

עג, ג

על בחי' ו' המדות שבחכמה כי בחי' החכמה עצמה הוא היו"ד כידוע דיו"ד בחכמה וה"א בבינה אך בחי' המשכת החכמה במדות שבה כמו להכשיר או לפסול לטמא או לטהר שהן כללות ענין ו' סדרי משנה הרי הוא בחי' ו' מדות שנמשכו מהחכ' הכללי' שבתור' וה"ז ממש כמו צורת הוא"ו שראשו יו"ד ומן הי' נמשך וא"ו וד"ל. וזהו מ"ש כבוד חכמים ינחלו שהן ל"ב נתיבות חכמה בגימ' כבוד עד"מ הנתיב שהוא צר להליכת יחיד מעיר לשדה כך ו' סידרי משנה נק' שבילי החכמה הן דרך כלל בחי' ו' מדות והוא משרז"ל לברך בתורה תחלה דהיינו להמשיך מבחי' החכמה בחי' אין שמלובש בה אא"ס ועי"ז נמשך גילוי אא"ס למטה כמו למעלה שהרי אין שינוי כלל קמי עצמותו כנ"ל ורוחניות וגשמיות שוין לפניו דכולא קמי' כלא חשיבא הגם שהתורה מדברת בענינים גשמי' כמו תרומות ומעשרות וכיוצא מ"מ כשהוא ממשיך מבחי' היו"ד דחכמה נמשך גילוי אא"ס בה כמו למעלה מטעם הנ"ל ודוקא אחרי בחי' רצוא ושוב שבתפלה שקדמה ללימוד התורה וזהו שנא' בק"ש ואהבת ואח"כ ודברת בם דאל"כ אינו יכול לברך בתורה תחלה וד"ל והנה כ"ז הוא בחי' ג' אותיות דשם הוי"ה י' ה"א וי"ו וענין ה"א האחרונה דשם הוי' הוא בחי' יראה תתאה הנק' מצות המלך שהוא ענין קבלת עול מלכות שמים בבחי' עול דוקא כמ"ש בדוד נאם הגבר הוקם על כו' בחי' עבד ע"ד מארז"ל ע"פ ושבתם וראיתם בין עבדו לאשר לא עבדו שאינו דומה שונה פרקו ק' פעמים לק"א פעמים שהוא ענין העבודה יותר מכפי הטבע האנושית שאין זה אלא בחי' ביטול עצמותו בהכרח וכפיה בעול ויגיעת הנפש בלתי בחירה עצמית ואז נק' עבד משא"כ העובד מאהבה לא נק' עבד כידוע בס' היראה ומדרגה אחרונה הזאת הי' שרש בחי' דוד המלך שהי' בבחי' מרכבה למל' דקדושה וע"כ נק' יפה עינים וטוב רואי פי' יפה עינים לפי שהוא בבחי' השפלות בעיניו דל"ל מגרמי' כלום כמ"ש עני ואביון אנכי כו' ועני עיניו מצפות למעלה ע"כ נק' יפה עינים והי' תמיד בבחי' הביטול גם

עג, ד

שהי' מלך ע"כ נק' טוב רואי פי' רואי הוא בחי' ראיה דחכמה כח מ"ה בחי' ביטול במציאות דיראה עילאה הנ"ל ולהיות כי נעוץ סופן בתחלתן ע"כ נק' טוב רואי וד"ל. וזהו הנק' בחי' בנין ירושלים כי בחי' נפילת בנין המל' דהיינו מ"ש סוכת דוד הנופלת היינו ענין עול ד"א כמו בשיעבוד דגליות וכיוצא כי את זלע"ז עשה האלקים וכמו שיש קבלת עול מלכות שמים בקדושה כו' אך בנין ירושלים דהיינו להכין כסא דוד כמ"ש והוכן בחסד כסא הענין הוא בחי' יראה תתאה לכונן אותה ביסוד ושורש ממקור חוצבה הראשון והוא בחי' חכמה עילאה כמ"ש בחכמה יבנה בית כו' והיינו דוקא בעסק התורה כמ"ש ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך אלו ת"ח שעוסקין בבנינו ש"ע כו' והיינו בחי' קול דתורה כמ"ש הקול קול יעקב ועד"מ שהקול שמחבר המחשבה להביא בדיבור בהתגלות כך בקול דתורה ממשיך מבחי' אור החכמה בדיבור שהוא ענין ירושלים ירא שלם בחי' המל' כנודע וד"ל. וזהו וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך כו' ורב הוא בחי' עשו שאמר יש לי רב להיותו בבחי' הפירוד שהוא הריבוי כמ"ש נפשות עשו לשון רבים ונק' רשות הרבים טורי דפרודא כידוע אבל בחי' ע' נפש דיעקב נאמר נפש לשון יחיד להיותו בבחי' היחוד ונק' רשות היחיד כידוע וזהו פי' ורב שלום שמבחי' ריבוי ופירוד דעשו יוכלל ויתיחד בבחי' היחוד האלקי שהוא הנק' שלום שהשלום בבחי' התחברות בין ב' הפכים כידוע וכל זה היחוד שנעשה בנפרדי' הוא ע"י ת"ח שמרבים שלום בעולם וכמו שאמרו א"ת בניך אלא בוניך אלו ת"ח כו' משום דכל בניך למודי ה' בי"ה ע"י התפל' בבחי' רצוא ושוב כנ"ל ואח"כ בוי"ו שהוא קול דתורה נאמר בזה ג"כ ענין השלום כמ"ש או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום בפמליא של מעלה כו'. ולהבין איך ע"י העסק של התורה דוקא נעשה מבחי' רב שלום ולא מבחי' התפלה כמו שאמר א"ת בניך שהוא בחי' האהבה שנק' בן אלא בוניך דוקא הענין יובן בהקדים מארז"ל עתיד חזיר לטהר כו' דהנה כתיב יכרסמנה

עד, א

חזיר מיער והעי"ן בתיבת מיער תלוי להיות ידוע ששורש יניקת הע' שרים הוא מבחי' ע' נפש דקדושה כמ"ש יצב גבולות עמים למספר ב"י דוקא ובהיותם מקבלים מע' נפש דקדושה אזי הע' תלוי להיות כי מרחוק אור האלקי יאיר עליהם ורם ומתנשא עליהם כמ"ש רם על כל גוים ה' כו' וכאשר מקבלים אור שפע האלקי נעשין אח"כ בבחי' פירוד כו' וזהו ע' תלוי שבתי' יער כי יער אותיות עיר והוא הנק' עיר אלקינו ונק' ג"כ יער הלבנון וכמו דכתיב אכלתי יערי כו' והן עולם המלאכים ומשם יש יניקה לע' שרים ג"כ ואמנם מקבלים בריחוק מקום וז"ש יכרסמנה חזיר מיער וד"ל. אך הנה לעתיד כתיב אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו' כי לעתיד כתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ כו' וכתיב ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו' ובאו במערות צורים מפני פחד ה' וכו' כי יתברר כל בחי' רע דקליפות נוגה ואתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למתקא כו' עד שכל בני בשר יכרעו ויפולו ויקבלו כולם עול מ"ש והאלילים כרות יכרתון וכו' ונשגב ה' לבדו כו' וזה פי' אהפוך אל עמים שפה ברורה מפני שמתברר כל בחי' הרע דע' שרים ויתהפך לטוב וכו' וזהו שארז"ל למה נק' שמו חזיר שעתיד לחזור להיתרו כו' כי החזיר שורש הקליפות למעלה כי מפריס פרסה הוא וגרה לא יגר כו' וכשיבורר כל בחי' הרע עתיד חזיר ג"כ לחזור ולהתהפך לטוב ומ"ש יכרסמנה חזיר מיער קאי עכשיו דוקא ולא לעתיד וד"ל וכ"ז הבירור נעשה ע"י התורה דוקא כי הטעם שנק' תורה היינו כמ"ש להבדיל בין הטמא לטהור כו' ויש הורא' שהיא מכשרת גם הטמא והפסול או בהיפוך לטמא לטהור והיינו ממש ענין הבירור להפוך חשוכא לנהורא כנ"ל וד"ל. וזהו ורב שלום בניך שמרבים שלום כו' מפני שעושין בבחי' פירוד דע' שרים בחי' יחוד הנק' שלם ע"י הבירורים שבחכמה שבתורה ע"ד מארז"ל דעתיד גם חזיר ליטהר משום דכתיב אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו' וד"ל. וזהו המשך הפסוק וכל בניך לימודי ה' פי' כי עיקר שם הוי"ה הוא דוקא אותיות י"ה

עד, ב

כמ"ש כי ביה ה' צור עולמים אך בניך המה המקבלים מי"ה ונק' לימודי ה' כדי לעשות שלום בעולם והיינו בוא"ו ה"א שהוא קול דתורה כמ"ש הקול קול יעקב כו' שהוא בחי' המשכה מגבוה לנמוך לברר בירורים בחכמה וזהו שאמר אחר וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך כי הא בהא תליא כנ"ל וד"ל:

ובצדקה תכונני. פי' תכונני כמו כונן שמים ובתבונה יתכונן כי הבנין הוא עצם הדבר הנבנה וקיום הבנין היינו נק' כונן דהיינו כמו בסיס וכן לדבר שיעמוד עליו כך ענין בחי' הקיום לבנין שלא יקלקל ויופסד מדברים המפסידים נק' כונן וכמ"ש בענין בנין ירושלים בצדקה תכונני כי בחי' הבנין של ירושלים הוא בחי' קבלת מ"ש שהוא ה"א האחרונה דשם הוי"ה כנ"ל אך כדי שיהא בחי' קיום נצחי לבנין ירושלים הוא ע"י הצדקה דוקא והטעם הוא לפי שנאמר והיה בך חטא ולכאורה אין לזה שייכות למעלים עיניו מן הצדקה דוקא אך הענין הוא דהחטא ישנו כבר בכל אדם כי אין צדיק בארץ שלא יחטא ונפגם הנפש בעבורו בתוך פנימיותה אך הצדקה תעביר כתם הפגם ההוא וכמ"ש וחטאיך בצדקה פרוק כו' דכתיב וצדקה תציל ממות דהיינו מבחי' פגם העון והחטא שהמות יש לו אחיזה שם כידוע וע"כ במעלים עינו מן הצדקה נאמר והיה בך חטא שישאר בך החטא ולא ינוקה פגמו כו' וד"ל. אך יש להבין שרש הטעם למה הצדקה דוקא תציל ממות פגם החטא כו' הענין הוא דהצדקה היינו להחיות רוח שפלים מממונו שהוא נותן שחיי נפשו הוא שנותן למאן דל"ל מגרמי' כלום ובאדל"ת זאת אתדל"ע למעלה ג"כ נמשך מחיי החיי' אא"ס ב"ה להחיות רוח שפלים הן הנבראים מלאכים ונשמות דבי"ע ועי"ז יש קיום נצחי לבנין המל' הנק' ירושלים שלא יקבלו גם החיצונים ויקלקלו הבנין והוא חוי' דקטיר לרגלוהי דנוק' כו' וכמ"ש לפתח חטאת רובץ כו' שנק' מות וצדקה תציל ממות להעביר רוח הטומאה (ויבוער) מן הארץ ויהיה קיום לבנין ירושלים של מעלה וז"ש בחסד ואמת יכופר עון וצדקה תציל ממות

עד, ג

וד"ל. והיינו ענין הפסוקים וכל בנייך למודי ה' ורב שלום בנייך שהוא בחי' בנין ירושלים ואח"כ צריך להמשיך בחי' אור מקיף להיות קיום לבנין והוא ע"י הצדקה כמ"ש בצדקה תכונני וע"ד מ"ש אם ה' לא יבנה כו' שוא

עד, ד

שקד שומר כו' הרי בחי' הבנין ובחי' השמיר' לבנין ב' ענינים וכללותם נעשה ע"י ג' דברים תורה ותפלה וצדקה בתורה ותפלה נבנה בנין ירושלים כנ"ל ובצדקה תכונני וד"ל:

שער התשובה חלק שני