כט ד

כלל וכמ"ש ג"כ בד"ה תקעו בחודש שופר שלכן קול השופר הוא קול פשוט בלי אותיות מפני שהוא צעקה מפנימית הלב מה שלא יכול להתלבש באותיות. וה"ע קלא פנימאה. משא"כ הקול המתלבש באותיות הוא רק אחוריים וחיצוניות של המדה. והנה הקול כלול מג' בחי' אש מים רוח כמ"ש בת"א פ' ויצא בד"ה ושבתי בשלום. וזהו ענין שעולם הדבור נק' עלמא דנוק' לגבי המדות ע"ד תשישות כח כנקבה דהיינו שאין נמשך בהדבור מעצמיות המדות כ"א מעט מזעיר מן המדות כו' וכן עד"מ למעלה שהרי כתיב לעולם ה' דברך נצב בשמים שאותיות ותיבות של מאמר יהי רקיע נצב ומלובשים ועומדים בתוך רקיע השמים להחיותם כמ"ש בסש"ב ח"ב וכ"ה במדרש תלים. והרי הרקיע הוא בעל גבול א"כ כבר נתצמצם דיבור זה להיות מתלבש תוך בעל גבול. משא"כ המדות עליונות הן בבחי' אין סוף כו'. אלא זהו מפני שהדבור מקבל רק ע"י צמצום מבחי' אחוריים וחיצוניות מהמדות כו' ל כן אח"כ מתחלק לחלקים בדבור ע"י ה' מוצאות שיומשך בבחי' גבול וכמ"ש במ"א בד"ה אדני שפתי תפתח. [בסידור שער ר"ה] (ועיין בפרדס ערך גבול). וז"ש באד"ר דנשא דף קמ"א ע"ב ונקיב כו' ובע"ח שער הכללים פ"י שלכן נקראת נקבה נקב ה' פי' ה' מוצאות הדבור מקבלים מהמדות ע"י נקב דהיינו מיעוט האור ונתחבר נקב זה עם ה' תתאה ונעשית נקבה כו' וכ"כ עוד בהיכל ששי שער ל"ג פ"ב. ובשער ל"ד הוא שער הירח. וזהו ענין הנז"ל שהדבור מקבל מבחי' נה"י שהם הבחי' תחתונה שבמדות וע' באג"ה סי' י"ט בד"ה עוטה אור כשלמה. אך אחר שנבנה בחי' הדבור ע"י קבלתו מבחי' נה"י ואחוריים של המדות עוד אח"כ מאיר בהדבור מבחי' עצמיות המדות. וזהו הנקרא יחוד דכר ונוקבא שעם היות שהדבור מצד עצמו נק' עלמא דנוק' להאיר בבחי' גבול ותכלית. אבל היחוד היינו שיאיר בו מבחי' המדות עצמן שנק' עלמא דדכורא כנ"ל ועיין מזה בד"ה אדני שפתי תפתח הנ"ל בפי' בקול דברי אלקים חיים וכמו עד"מ שיש הפרש באדם בין דבור שמדבר דברי חול לדבור שמדבר דברי חכמה כו' ועד"ז נק' עשרה מאמרות מילין דהדיוטא לגבי הקב"ה שבהם מאיר רק מבחי' נה"י להוות מאין ליש והיש נראה דבר נפרד. אבל עשרת הדברות נמשך בהם מבחי' פנימיות חכמתו ורצונו ית'. והיה גילוי אלקותו ית' שלא בבחי' העלם והסתר כו' ולכן ארז"ל (פ"ט דברכות דנ"ח סע"א) והתפארת זו מתן תורה. כי בחי' יחוד זה דהיינו תוספת האור עליון בהדבור ביותר על המדה הקצובה. נמשך ע"י מדת תפארת שלמעלה מבחי' נה"י. שנקרא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה (ע' זח"ב תרומה קע"ה ב' ובאג"ה סי' י"ב). כי פי' תפארת הוא ע"ד מארז"ל ספ"ו דאבות כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו שנאמר ולכבודי בראתיו כו' ופי' בשל"ה דל"ט ע"ב דהיינו כדי שיהיה גילוי אלהותו ית' למטה ע"ד אתה הראית לדעת כי הוי' הוא האלקים אין עוד מלבדו. וע"ד וידעו מצרים כי אני הוי' כו' וכמ"ש ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ כו' וכדמסיים באבות שם ואומר ה' ימלוך לעולם ועד כו' (ועיין מענין ולכבודי בראתיו בזח"ב תרומה דקנ"ה ע"א). והיינו שיהיה גילוי יקר תפארת גדולתו ית' וכמשארז"ל נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים והיינו בשביל להיטיב לברואיו להחיות רוח שפלים שיכירו וידעו יקר תפארת א"ס ב"ה כו' ועיין בשערי אורה שער חמישי גבי דע כי לכך נקרא תפארת כו' כי תפארת פי' הוא לשם הוי' כו' דהיינו הראות גדולתו ותפארתו כו' עד שהתפארת עולה למעלה עד א"ס כו' ע"ש באריכות. ולכן ת וספת האור בהדבור עליון ע"ד ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר זהו נמשך הכל ע"י המדת תפארת ועד"ז נאמר מוליך לימין משה זרוע תפארתו כו' וכתיב לעשות