ל ד

העצמיו' עד"מ באדם כאשר יפארו זולתו תתעורר בלבו עצמיות התפארות ועפ"ז יובן דההוד והדר אשר לפניו גורם עוז וחדוה במקומו כי עי"ז הם מוסיפין אורות הת"ת דאצי' העצמי בבחי' אצי' וזהו להוסיף לכם תבואתו ב' שלישי עליונים דת"ת בשנה החמישית. ואפ"ל עוד כי ג' שנים הראשונות הם כנגד בי"ע שהדבור עליון מוסתר בהם והם יש ודבר נפרד בפ"ע. והיינו כשאין יחוד בי"ע עם אצילות דהיינו יחוד זו"נ כמ"ש כרוב אחד מקצה מזה. (עיין בת"א ס"פ תרומה). וה"ע מיעוט הירח כשאין יחוד שמשא וסיהרא ואזי הג"ק יונקים ממנה. אבל ובשנה הרביעית זהו נגד עולם האצילות שהמל' מקור דבי"ע מתייחדת עם ז"א דאצי' והוא ענין המשכת הביטול העליון דמ"ה בהנבראים ע"ד מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם אזי יהיו כל פריו קדש הלולים. להיות יחודים עליונים יחוד י"ה ויחוד ו"ה כו' ועמ"ש ע"פ מי מנה בענין ומספר את רובע ישראל ויש לקשרו עמש"ל דבג' שנים הראשונות מקבלת מחיצוני' המדות שהם בחי' נה"י ובשנה הרביעית מקבלת מהפנימי' משליש ת"ת אשר ד' בחי' תנה"י הם ג"כ בחי' אבי"ע שבז"א כו' ועפ"ז י"ל בחי' ובשנה החמישית כו' להוסיף לכם זהו תוספת אור הנמשך מקוצו של יו"ד דשם הוי' והוא בחי' הכתר כו' ומשם דוקא נמשך תוספת האור להוסיף לכם כו' ועמ"ש במ"א בענין יוסף שנקרא כן ע"ש תוספת האור כו'. וזהו ויוסף הורד כו' ע"י ששם עלו שבטים כו' להודות כו' שע"י העלאה זו נמשך תוספת האור מבחי' יסוד דא"ק שהוא ג"כ ענין הוד והדר לפניו. בחי' הדר כו'. (ועיין עוד מענין פסוק ונטעתם כל עץ מאכל ברבות פ' נשא פ"י דרל"ו ד' ובפ' שלח לך. ובשה"ש רבה בפ' שוקיו עמודי שש וס"פ חכו ממתקים):

והדרת פני זקן זה שקנה חכמה. שקנה היינו כמ"ש ותופשי התורה. דהיינו מי שתופס במוח הזכרון וחקוק על לוח לבו תמיד. כמארז"ל איזהו ת"ח כל ששואלין אותו דבר הלכה כו'. שאז מצוה לעמוד מפניו גם בשעה שאינו עוסק בתורה. לפי שהקב"ה שוכן עד בקרבו גם כשעוסק במילי דעלמא. מאחר שהתורה חקוקה במוח הזכרון שבנשמתו ועל לבו. ואורייתא וקוב"ה כולא חד (וע' בזהר ס"פ קדושים דפ"ז ע"ב). לזאת כל איש נלבב אשר ידבנו לבו וכלתה נפשו לדבקה בו ית' בתמידות ולהיות ה' שוכן בקרבו תמיד בלי שום הפסק ופירוד לעולם אפילו רגע א'. יקנה לו התורה במוח הזכרון שבנפשו. שאז גם אם עוסק בצרכי הגוף הרי התורה היא בבחינת עלמא דאתכסיא שבנפשו שמאיר בו יו"ד של שם הוי', שלכן בפרשה קדש לי כל בכור כתיב בה ולזכרון בין עיניך כנודע. ובזה יובן טעם למ"ש בהלכות תלמוד תורה בשם הספרי שמצוה על כל אחד ואחד לידע כל התורה שהן כל תרי"ג מצות ודקדוקיהן כו'. והיינו להמשיך אור ה' על כל תרי"ג כחות שבנפשו האלקית בפרטותיהן. וכמ"ש כולך יפה רעיתי ומום אין בך כולך דייקא. שלכן גם שרש המשכה זו למעלה כלול מתרי"ג. ונקרא בשם אדם ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם וגו'. אך מחמת צוק העתים וקוצר רוח דעת המשיג ועומק המושג. עכ"פ לפחות ישתדל לקבל עוז ותעצומות לקנות ולחקוק במוח הזכרון שבנפשו ה' חומשי תורת משה אשר כתב מפי הגבורה שהן שרש כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה כנודע שרבי עקיבא היה דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות. רק שהן בהעלם גדול בעלמא דאתכסיא. ומעלמא דאתגליא היא התורה שבע"פ עכ"פ לפחות יקנה ויחקוק סדר קדשים הנקרא חכמה בדברי רז"ל ומכפר עונותיו של אדם כמ"ש האריז"ל. (ועיין מ"ש ע"פ מפני שיבה תקום והדרת כו' סד"ה שחורה אני ונאוה):