לא ד

בבחי' ממכ"ע ממש כח הפועל בנפעל ולהיותן נחלקים בכלל לג' חלקים ג"ע העליון והתחתון והעוה"ז בחי' בראתיו יצרתיו עשיתיו ע"כ באו ע"ז ג' תיבות והן שם כבוד מלכותו. וזהו פי' בשכמל"ו היינו שאנו ממשיכים להיות המשכות מבחי' ממכ"ע. וז"ש כי עמך מקור חיים ולא נאמר כי אתה מקור חיים שאז היה משמע שהוא ב"ה הוא המקור הנובע ממנו החיים בהשתלשלות עילה ועלול. וזה לא יתכן כלל כנ"ל שלא היה באפשר להיות נמשך מאתו ית' סדר והדרגת השתלשלות עילה ועלול כי אלו הי' נמשך השפע ממנו בבחי' עילה ועלול לא היה כלל התהוות העולמות בבחי' גבול ומדה. לכן נאמר כי עמך מקור חיים שהמקור שנובע ממנו השתלשלות עילה ועלול הוא עמך ר"ל שהוא דבר הטפל ובטל אצלך להיות כי מקור זה הוא הנק' עלמא דאתגליא ונק' ממכ"ע שמתלבש בתוך העולמות בפנימיותם שאז שייך לומר ענין השתלשלות עילה ועלול. והרי נת' שבחינת ממכ"ע הוא ענין זיו השכינה שהוא זיו והארה בעלמא וגם נמשך ע"י צמצום עצום בתחלה שיהיה הגילוי רק כטפה מאוקיינוס ויותר מכן אין ערוך כו' אז אח"כ נמשך מזה מקור לבחי' השתלשלות והנה בחי' הזיו הוא טפל ובטל במציאות לגבי מקורו כביטול טפה א' בים אוקיינוס אילו היה הים בלי גבול עד"מ וכביטול זיו השמש בשמש לכן נק' עמך כו' אבל הוא ב"ה במהו"ע מובדל בבחי' אין ערוך לך. וז"ש אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין לנו מלך דהיינו אתה במהו"ע ית' הוא מובדל שהוא ראשון והוא אחרון כמ"ש לא שניתי כו' וחיות כל העולמות הוא רק מבחי' מלך וכנ"ל בפי' אלקים חיים ומלך עולם. הרי מבואר ענין ופי' קדוש שהוא לומר שהוא ית' קדוש ומובדל ומחיה העולמות שלא ע"י התלבשות בתוכיותן ע"ד שהנשמה מחיה את הגוף. והגם כי נת' ג"כ שיש בחי' חיות אלהות המתלבש בפנימיותן כמו שהנשמה מתלבשת בגוף אך זהו רק בחי' זיו השכינה הארה דהארה אבל מהו"ע נת' קדוש ומובדל ואפילו בבחי' שמו נאמר כי נשגב שמו לבדו רק הודו דשמו על ארץ ושמים והוא בחי' הארה דהארה כנ"ל:

ד ובזה יובן מ"ש בנזיר קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו. וצ"ל מה ענין הקדושה לגידול השער. אך הענין דהנה כתיב ועתיק יומין יתיב כו' ושער רישי' כעמר נקא. ופי' עתיק יומין הוא כמ"ש המתנשא מימות עולם. כי ימות עולם הוא בחי' המקור חיים המתלבש בבחי' ממכ"ע כנודע בפי' מ"ש ששת ימים עשה ה' ולא כתיב בששת אלא שרומז למדות עליונות המתלבשים להחיות העולמות, יום ראשון נמשך בחי' חסד ונבראו עי"ז אור ומים כו'. וזהו בחי' ממכ"ע אבל מהו"ע ית' שהוא קדוש ומובדל נאמר עליו המתנשא מימות עולם שמרומם ומתנשא מלהיות מתלבש בתוכן כי אין ערוך לו כלל. וזהו פי' עתיק יומין מלשון המעתיק הרים שנעתק ונבדל מבחי' ימות עולם [ועיין בזהר ח"ג קל"ג ב' ע"פ וחסדי מאתך כו' וכתיב ובחסד עולם כו' ודף קל"ד ב' ענין ימי קדם וימי עולם ועמ"ש במ"א ע"פ ביום השמיני עצרת בפי' אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם ובד"ה השמים כסאי בענין שהתורה קדמה אלפים שנה לעולם] וההמשכה הנמשך ממנו להיות מקור וחיות להתהוות בחי' ימות עולם ובחי' ממכ"ע הוא רק הארה מצומצמת שאין ערוך כלל למהו"ע ית'. וע"ז נאמר ושער רישי' כעמר כו' שנמשלה לבקיעת השערה מהמוח. שעם היות שנמשך בהשערה חיות מהמוח כנודע שהשערה חלולה ובתוך החלל יש יניקה מהמוח. עכ"ז הוא רק מותרי מוחין וחיות מצומצם במאד עד שאינו נוגע כלל לחיות המוחין עד שבהחתך השערה לא יכאב למוח כלל, כך עד"מ א"א להמשיל משל אחר לבחי' האור והחיות הנמשך ממהו"ע ית' להיות מקור לבחי' ממכ"ע הנקרא מקור חיים. רק כמו בחי' שערה לפי שמזה המשל מובן איך שאע"פ שנמשך ממנו הארה זו עכ"ז הוא