לב א

קדוש ומובדל לגמרי כי השערה אינו נוגע כלל למהות ועצם המוח עד"מ וכך זו ההארה אינו נוגע כלל למהו"ע ית' שהוא בעצמו קדוש ומובדל לגמרי ורק בחי' הארה מצומצמת הנמשלה לשערות נמשכת להיות מקור להתהוות מקור חיים וממכ"ע. ולכן יש שייכות ענין הקדושה לבחי' שערות. דדוקא השערה מורה על ענין הקדושה דהא בהא תליא דלהיותו קדוש ומובדל א"א להיות ממנו ההמשכה רק ע"י בחי' שערות דוקא. ולכן בבחי' שערות אלו תלוי קדושה העליונה שהרי נמשכו מבחי' קדוש ומובדל בחי' סכ"ע שא"א להיות משם שום המשכה בפנימית רק ע"י שערות כו' משא"כ מבחי' החיות דממכ"ע הנמשך ומתלבש בתוכיות העולמות דשם שייך ענין התלבשות והשתלשלות עילה ועלול, ומבואר למעלה דענין התלבשות והשתלשלות הוא שנתפס המהות העילה בהעלול כמו התלבשות השכל במדה או אפילו כהתלבשות הנשמה בגוף. ע"כ איןצ"ל משם ההמשכה ע"י בחי' שערות דוקא. דהא ענין השתלשלות זו הוא הפך מבחי' שערות. שהשערה מורה על ההמשכה שבצמצום עצום עד שאין ערוך כלל להמקור. אלא שם שייך המשל מהתלבשות הנשמה בגוף. או כמו התלבשות השכל בכח המעשה שביד כו'. ולכן ארז"ל שער באשה ערוה כי אשה רומז לבחינת החיות המתלבש בעולמות שהוא בחינת נוקבא כנודע. וע"כ כשנמשך משם ההמשכה בבחינת צמצום עצום ע"ד הנ"ל בבחי' שערה יוכל להיות מזה יניקת החיצונים מחמת ריבוי הצמצומים ולכן הוזהרו הלוים ג"כ להעביר תער כו' להיותם מבחי' גבורות בעצמם ע"כ כשיומשך מהם השפע ע"י שערות וצמצומים יהיה יניקת החיצונים (ועיין מ"ש מזה סד"ה ויקח קרח ובד"ה כי תצא בענין וגלחה את ראשה ובד"ה שרי אשתך. ועיין בפ' ויחי דרי"ז א' ועד לא גליש כו'. ובמק"מ ובזה"ר שם ועיין בפ' אחרי ד"ס ע"ב ובפ' נשא דקמ"ב א' ועיין בספר נשמת דוד על שה"ש בפסוק שערך כעדר העזים פי' שאין לחיצונים שום אחיזה בשערותיה כו' ע"ש. וכ"מ ממ"ש במ"א בשם התיקונים בפי' ודלת ראשך כארגמן הם טעמי תורה והם שערות דנוקבא שמהם נמשך התגלות טעמי תורה בהיכלות דבריאה ופי' כארגמן גווני דכלילן בגו גווני כמ"ש באדרא קמ"א ב' ובאדר"ז דרצ"ו א' ולכאורה זהו סותר למאמרים הנ"ל. אך הענין כמ"ש בזהר הרקיע פ' ויחי שם שכשהנוק' היא למעלה באצילות אז אין שום יניקה לחיצונים משערותיה אבל כשהנוק' למטה בבריאה בסוד הקליפות אז הם יונקים מהשערות וזהו שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד גלעד הוא ענין עד הגל הזה שהוא הפרסא המפסקת בין העולמות וכמ"כ יש פרסא מפסקת בין אצילות לבריאה כו' ועי"ז הוא שאין לחיצוני' שום אחיזה בשערותיה וזהו שגלשו שפי' כתרגומו גליש תרגום קרח. דהיינו כאלו נקרחו ואין שם שערות כלל כך אין להם אחיזה מהשערות כו' וזה נעשה ע"י בחי' הר הגלעד והוא ע"ד צדיקים נדמה להם כהר ועמך כולם צדיקים פי' שכל איסור קטן נדמה להם כהר ומסך מבדיל בינו לבין קונו ועי"ז לא ימשך אחר הגשמיות וכמ"ש במ"א ע"פ זה דהסבי עיניך כו' שערך כעדר כו' ועי"ז נמשך ג"כ למעלה בחי' שגלשו מהר הגלעד הנ"ל ועמ"ש מענין הפרסא בד"ה והבדילה הפרוכת שיש כמה בחי' פרסא בין עולם לעולם שמונע יניקת החיצונים כו' ע"ש וכנ"ל) משא"כ מבחי' סוכ"ע הקדוש ומובדל שא"א להיות משם השתלשלות עילה ועלול ע"כ א"א להיות ההמשכה אלא ע"י בחי' שערה דוקא. ובשערות אלו תלוי הקדושה עליונה דוקא שהוא מקור להתהוות בחי' ממכ"ע כנ"ל ולהיות שענין הנזירות כי יפליא להזיר, הנה ע נין מצוה זו רומז למעלה מעלה דהיינו שהנזיר עולה למקום גבוה ודומה לעליון (כמ"ש בזהר פ' נשא דקכ"ז ע"ב ובלק"ת שם בטעמי מצות ובז"ה פ' ויחי שם) ע"כ נאמר בו קדוש יהיה גדל פרע כו':