לב ד

ו ואח"כ כת ב' אומרים ב"פ קדוש הענין כי בחי' הקדוש הא' הוא העלאה ממטה למעלה שהשרפים רוצים ליכלל בא"ס ב"ה לאסתכלא כו' וזוהי בחי' כת הא'. אך בחי' כת הב' שאומרים פעם ב' קדוש הוא שחפצים להיות ג"כ המשכה מלמעלה למטה להיות כי צמאון השרפים הוא להדבק בסוכ"ע ובבחי' ביטול עצמותם דוקא מכל וכל. אבל כת* הב' רוצים וחפצים בהמשכת אור א"ס ב"ה למטה. (ועמ"ש בד"ה שחורה אני הנ"ל בענין ההפרש שבין שרפים האומרים קדוש ובין האופנים שאומרים ברוך, ועוד יש להעיר ממ"ש במ"א ע"פ אז ישיר משה ובנ"י שענין הברכה ברוך אתה כו' מן העולם ועד העולם שיהיה בחי' עלמא דאתכסייא ובחי' סוכ"ע שהוא בחי' ביטול דכולא קמי' כלא חשיב נמשך בגילוי גם בעלמא דאתגליא וראו כל בשר כו', ועד"ז הוא ענין עבודת כת המלאכים האומרים ב"פ קדוש שהוא המשכה מלמעלה למטה אמנם מעלת הכת הראשונה הוא כענין מש"ש אבל עבודת הלוים מדה אחרת היתה בם והיא ממטה למעלה כו' שלא יהיה בחי' ומדרגת עלמא דאתגליא נראה לבחי' ומדרגה כלל ולא יהיה תופס מקום כלל כמ"ש אתה הוא ה' לבדך כו' עד ולכן הפך ים ליבשה והיינו התכללות הברואים שבעלמא דאתגליא עד עלמא דאתכסיא ממש וכדפי' במ"א שהוא עליות הבריאה באצילות ולא בחי' המשכת הארה לבד מעלמא דאתכסיא כו' ועד"ז הוא ענין הכת הא' שאומרים פ"א קדוש שהוא ליכלל בעלמא דאתכסיא (ועיין מ"ש לקמן פ' בהר ע"פ כי תבואו אל הארץ בענין אהבה שמבחי' אש כו')). ובאדם שהוא עולם קטן יש בחי' זו ג"כ והוא בחי' ומדרגת אהבת בכל נפשך שלאחר אהבה דבכל לבבך שהוא ג"כ המשכה מלמעלה למטה להיות התקשרות חב"ד של האדם ולבושי הנפש מודו"מ בחב"ד דא"ס ב"ה שבתורה ורצונו העליון ב"ה שבמצות וגם בכל נפשך כפשוטו אפילו נוטל את נפשך ע"ד מ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו' שהוא מסירת הנפש והרצון להיות לו רק רצון א' לה', (ומ"מ אינו דומה לביטול דשרפים דהתם רצונם ליפרד מן הפתילה מעצמו לאסתכלא כו' והיא בחי' העלאה משא"כ בכל נפשך שעושה ההסכם שאפילו נוטל כו' אין זה העלאה לבדה דאדרבה הוא חפץ ג"כ בעסק התורה ומצות רק שעושה ההסכם שאפילו נוטל כו' והסכם זה הוא מ"ע רמה ונשאה כי מצות בכל נפשך אפי' נוטל כו' הוא ממנין המצות כנודע, וע' ברע"מ פ' אמור צ"ג א' דאסתלק ו' רזא דשמים כו' דהיינו שהקדוש הא' זהו בחי' ההעלאה, והיינו כמ"ש בכהאריז"ל שלהיות יחוד או"א הוא ע"י העלאת מ"נ במס"נ כי כדי לעורר בחי' א"ס להיות המשכת אור חדש בח"ע כו' הוא ע"י שהאדם מעורר בחינת א"ס בנפשו למס"נ באחד שהוא בחי' בלי גבול של הכלי וזהו ענין קדוש דשרפים ממעל לו ממעל לבחי' ו' כדין נהיר ההוא קדש בהו בבחי' ו' מת"ת דאימא נעשה כתר לז"א. ואח"כ קדוש הב' זהו ההמשכה שע"י תורה. וקדוש הג' זהו ההמשכה שע"י מצות (וכמבואר לקמן וכן מובן ממ"ש ברע"מ שם)):

ז וכת אחת אומרת קדוש ק"ק ובחי' זו של כת הג' ישנה ג"כ בעבודת האדם למטה והוא בחי' בכל מאדך שבק"ש כי מאד פי' בלי גבול והוא בחי' א"ס למעלה מהכלים וצריכים להמשיך הבחי' מאד בחי' א"ס למטה והוא ע"י המצות. ולכן מברכים עליהם אשר קדשנו במצותיו שממשיכים ע"י המצות בחי' קדוש גם למטה כו' וכן על התורה מברכים אשר קדשנו כו' על דברי תורה. והענין יובן ע"ד מ"ש ברכו ה' מלאכיו גבורי כח כו' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו. ופי' עושי רצונו היינו שעושים אצלו ית' בחי' רצון שירצה להשפיל עצמו להתהוות* העולמות שמצד עצמו אין שייך בו בחי' רצון שירצה להתהוות העולמות שהוא א"צ להם כמ"ש אני הוי' לא שניתי ואף שהתורה קדמה אלפים שנה לעולם