לג א

הרי הוא ית' נעלה מאד מן האלפים שהם בחי' חכמה ובינה אאלפך חכמה אאלפך בינה כי כולם בחכמה עשית כתיב שגם החכמה עילאה נחשבת כעשייה גופנית אצלו יתברך. אך הנה המשכת רצון זה היה תחלה מצד עצמו בחסד חנם וכמ"ש ותורת חסד והיינו לפי כי ואדם אין לעבוד כו', אבל עכשיו צ"ל אתערותא דלתתא לעורר המשכה זו. וזהו מלאכיו גבורי כח באתעדל"ת ועי"ז מעוררים כביכול למעלה המשכת* הרצון וזהו עושי רצונו שעושים לו רצון שירצה להניח את אורו כביכול עלהצד ולירד לצמצם א"ע כו', והנה עיקר המשכה זו הוא ע"י תורה ומצות שעי"ז עושים לו רצון כביכול שירצה להיות מלך העולם וכמארז"ל ע"פ ועשיתם אותם אתם כתיב כאילו עשאוני, דהיינו שממשיכים שיעור קומה בחי' כמראה אדם שהוא ההמשכה להיות מקור וחיות

להתהוות העולמות כו' [עמ"ש מזה ע"פ צאינה וראינה ועמ"ש בד"ה לסוסתי בשה"ש בענין כי אמרתי עולם חסד יבנה]. וזהו פי' הברכה של כל המצות ברוך אתה הוי' ברוך הוא המשכה שיהיה הוי' אלקינו בגילוי לנשמות הצדיקים ושיהיה מלך העולם גם בחיצוניות* העולמות, אשר קדשנו במצותיו פי' אשר הוא נתינת טעם שהכח להמשכה זו הוא מפני שקדשנו במצותיו לכך יכולים להמשיך הרצון על ידי המצות שירצה להיות מלך העולם. (ועמ"ש מענין זה בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע גבי פי' עושי דברו כו' וכמשי"ת לקמן בפי' כי אני ה' מקדשכם):

ח והנה בדרך פרט יש חילוק בין ענין ההמשכה שע"י עסק התורה לענין ההמשכה שע"י המצות שע"י התורה ממשיכים מפנימיות ע"י העסק בתורה שבכתב ותורה שבעל פה כי מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. וכמאמר רז"ל מתניתין מלכתא שהוא הדבור שמדבר בדברי תורה שמלובש בו דבר ה' כמ"ש ואשים דברי בפיך ועל ידי העסק במצות מעשיות ממשיכים מבחי' חיצוניות כמו מצות צדקה שהוא בחי' השפעה להחיות רוח שפלים כמ"כ ממשיך מלמעלה שיושפע להחיות רוח שפלים ולב נדכאים. (ועמ"ש* מזה בד"ה וידבר אלקים את כל הדברים האלה). והנה אלו הב' בחי' של תורה ומצות כתיב בק"ש תחלה כתיב ודברת בם שהדבור הוא לשון הנהגה והיא שעל ידי עסקו בתורה ימשיך וינהיג בחי' אור א"ס ב"ה בם ר"ל בדברי תורה שמדבר ועי"ז ממשיך המשכה זו בפנימית העולמות וזהו בחי' הקדוש הב'. ואח"כ כתיב וקשרתם שהוא מצות מעשיות שכל המצות הוקשו לתפילין והטעם הוא מפני שעיקר הכוונה פנימית של כל המצות הוא הכל להמשיך בחי' אחד למטה. וזה מפורש יותר במצות תפילין שכותבין בהם אחד על קלף גשמי וכן במזוזה וממנו נלמוד על כל המצות שהכוונה הפנימית הוא הכל להמשיך בחי' אחד למטה, וזהו בחי' של כת הג' שאומרים ג"פ קדוש דהיינו כמ"ש קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו מלא כל הארץ דייקא להיות ההמשכה בעשייה הגשמית והוא המשכת בחי' מאדך אור א"ס שבלי גבול למטה (ודרך כלל המשכה זו היא ע"י תורה ומצות ודרך פרט ע"י מצות נמשך הגילוי גם בחיצוניות יותר וכמ"ש במ"א ע"פ ויעש דוד שם, ולכן הן ב' בחי' קדוש ושניהם המשכות מלמעלה למטה. והם בחי' בכל נפשך ובכל מאדך לבד הקדוש הראשון שמלמטה למעלה כו' בחי' בכל לבבך. ומ"ש במ"א כמה פעמים דבחי' בכל מאדך הוא האה"ר שלמעלה מהכלי אינו סותר למש"כ, כי כאן נדרש לפי המאמר דבכל מאדך הוא בכל ממונך דהיינו מצות צדקה שהיא כללות המצות, ועוד דגם כאן הכוונה דבחי' מאד הוא בלי גבול רק שהוא דרך המשכה מלמעלה למטה וכמ"ש רחבה מצותך מאד שהמצות הן כלי לגילוי בחי' מאד כדפי' פסוק זה באגה"ק ד"ה נודע דבאתערותא דלתתא ע"ש):