לג ג

העמידה רפ"ג וז"ש ברע"מ שם לבתר נחית ההוא נהירו עד דנטיל כולא חד צדיק עילאה דרגא יקירא לקדשא כולא לתתא. וביאור הענין יובן בהקדים מ"ש בע"ח שלצורך יחוד או"א צ"ל העלאת מ"ן במס"נ ממש בק"ש. ולצורך יחוד זו"נ סגי בהעלאת מ"ן ע"י התורה והמצות שעי"ז ממשיכים יחוד זו"נ ולכן אפילו מי שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש וארז"ל גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מהעוסק בתורה כו'. (ואע"ג שבלק"ת פ' בראשית איתא דמצוה הוא שם הוי' ששני אותיות מ"צ דמצוה הם בא"ת ב"ש י"ה דהיינו שע"י המצוה גורם גם יחוד או"א שהם י"ה אך מ"מ הם אותיות מחולפות במ"צ להורות שאין זה גילוי גמור כמו ו"ה שבאו בלא חלופי אתוון במצוה אבל עיקר יחוד או"א שהם י"ה ממש זהו הנמשך ע"י העלאת מ"ן דמס"נ באחד וזהו ענין ק"ש וע' בפי' וענין חלופי אתוון בבינונים שער היחוד והאמונה פרק י"ב). והטעם לזה הוא מפני שמכיון שכבר נמשך האור וההמשכה של א"ס ב"ה בהכלים דאצי' וא"כ כבר באה ההמשכה וישנה בבחי' סדר ההשתלשלות דהיינו כשנמשכה לאצילות לזו"נ ורק שצריכים להמשיכה משם לבי"ע. (אשר זהו ענין יחוד זו"נ שע"י יחוד זה נמשך הולדת נשמות מאצילות לעולם הבריאה כמ"ש בע"ח שער מ"ז שער סדר אבי"ע פד"ה). לכן ע"י התורה והמצות ג"כ יכולים להמשיך המשכה זו מאחר שכבר ישנה לההמשכה בכלים דזו"נ דאצילות ע"כ ע"י התומ"צ שהם בחי' כלים ממשיכים המשכה זו שבכלים דזו"נ להיות נמשך בבי"ע. (וגם עסק התורה צ"ל ג"כ בבחי' ביטול להיות ולא תחללו שלא לעשות חלל והפסק ח"ו דאל"כ גם תורה אין לו אלא שעכ"ז הוא בבחי' כלי אבל מסירת נפש היינו לצאת מהכלי לגמרי. ולפיכך להמשיך היחוד דזו"נ שהוא המש כת האור שכבר מלובש בכלי ממשיכים ע"י העלאת מ"ן דעסק התורה והמצות שהן הן מבחי' ז"א ונוק' שהתורה היא בז"א והמצות בנוק' ומ"מ כ' בבינונים ס"פ כ"ה שקיום התורה ומצותיה תלוי בזה שיזכור תמיד ענין מסירת נפשו לה' על יחודו שיהיה קבוע בלבו תמיד ממש כו' ע"ש) אבל כדי להמשיך יחוד או"א שהוא המשכת אור חדש מה שלא נמשך עדיין בהכלים דאצילות כלל כי אם שצריכים לעורר ולהמשיך אור חדש והמשכה חדשה ממש מאור א"ס ב"ה אשר זהו ענין יחוד או"א דאין הפי' שהתחלת ההמשכה מאו"א לבד אלא כי או"א מקבלים מכתר וכתר מעתיק עד א"ס המאציל העליון כי הוא לבדו יש בו כח לחדש תמיד לפי שאין לו סוף משא"כ בנאצלים כו'. אלא שנק' ע"ש יחוד דאו"א לפי כי בהיות האור עדיין למעלה מאו"א הוא בחי' סתימו דכל סתימין ונעלם מאד וראשית הגילוי הוא בחכמה וממנה נמשך בבינה וכמ"ש כ"ז בפע"ח שער הק"ש פי"א ומבואר באריכות יותר בלק"ת פ' וירא (ועיין בזהר פ' בשלח דס"ג ע"ב ע"פ ממעמקים קראתיך אמר רבי חזקיה כד עתיקא סתימא דכל סתימין בעי לזמנא ברכאן לעלמין אשרי כולא ואכליל כולא בהאי עמיקא עילאה כו' וע' במק"מ שם בשם האריז"ל. וע' עוד בפ' ויגש דר"י ע"א ת"ח בית פרעה כו' ע"ש. ועוי"ל הטעם שנקרא ע"ש יחוד דאו"א מטעם שכשנמשך האור ומגיע בחו"ב זהו ההתקשרות והמשכת הסובב בממלא ועמ"ש גבי פסח בענין ויוציאנו ה' אלקינו או"א שהלבישו כו' ועמ"ש סד"ה שימני כחותם ע"ש) ולכן כדי לעורר ולהמשיך מאור א"ס ממש צ"ל העלאת מ"ן במס"נ שעי"ז ממשיך מעיקרא דכולא המשכה חדשה דאל"כ אינו יכול לעורר ולהמשיך מבחי' א"ס ממש. ולכן לעורר המשכה זו צ"ל העלאת מ"ן במס"נ ממש שעי"ז מעורר וממשיך מעצמות אור א"ס ב"ה וממשיך משם המשכה חדשה ע"י יחוד דאו"א (ועמ"ש בזה בד"ה מה יפו פעמיך בנעלים ובביאור ע"פ הראיני את מראיך) ויובן עוד ענין זה ממ"ש במ"א בד"ה פתח אליהו שמאצילות לבי"ע הגם שהאור נמשך ע"י פרסא