לג ד

מ"מ נק' סדר ההשתלשלות משא"כ מא"ס ב"ה לאצילות הוא שלא כסדר ההשתלשלות רק ע"י צמצום ומקום פנוי כי אין ערוך לך כו' חד לא בחושבן כו' ע"ש באריכות. והנה באדם ג"כ יש בחי' השתלשלות ומה שלמעלה מהשתלשלות. דהיינו כי מחכמה ולמטה הוא בחי' השתלשלות שכל ומדות ומחודומ"ע. לכן עי"ז ממשיכים ג"כ מסדר ההשתלשלות מאצילות לבי"ע. אבל להיות המשכת אור חדש מא"ס ב"ה שהוא מלמעלה מסדר ההשתלשלות זה אינו כ"א ע"י העלאת מ"ן במס"נ דייקא שהוא בנפש ג"כ מבחי' שלמעלה מסדר ההשתלשלות דהיינו למעלה מהשכל וה טעם. והשכל לגבי למעלה מהשכל והחכמה הוא שלא כסדר ההשתלשלות כמ"ש והחכמה מאין תמצא. ועמ"ש מזה סד"ה כי קרוב אליך הדבר. והיינו בחי' יחידה שבנפש שממנה נמשך הרצון לה' במס"נ ולכן עי"ז דייקא מעורר וממשיך מלמעלה מסדר ההשתלשלות כו' (וז"ש בפע"ח שער הק"ש פ"ה דרוחין ונפשין של הצדיקים הם מ"ן ומ"ד דזו"נ. אך נשמה לנשמה ונשמה הם מ"ן ומ"ד דאו"א. ועיין מזה בשער היחודים פ"ח. והיינו כי רוח ונפש זהו בחי' האור המלובש בכלי וממשיכים עי"ז האור שכבר מלובש בכלים כנ"ל אבל להמשיך יחוד או"א צ"ל העלאת מ"ן בבחי' מאדך בלי גבול שהוא בחי' יחידה וזהו ענין נשמה לנשמה. כנודע דהיינו שהיא למעלה מבחי' נשמות הכלים כו') וזהו ענין קדוש הא' דפי' ברע"מ שהוא הסתלקות הוי"ו שהוא ז"א דאצילות בחכמה שנק' קדש. ועלייה זו היינו שז"א עולה בבחי' מ"נ בכדי שעי"ז יהיה יחוד או"א שבחינה זו נעשה ע"י המס"נ למטה. ולמעלה הוא ג"כ בחי' ביטול והתכללות ז"א למעלה (ועמ"ש מזה בביאור ע"פ שימני כחותם. בהפרש שבין עליות העולמות ובין עליות ז"א בבחי' עיבור במעי אימא שעי"ז ממשיך מוחי' דגדלות כו' ע"ש) ועי"ז דייקא נמשך יחוד או"א אשר החכמה נק' קדש והוא בחי' אין. והבינה נק' יש. והיחוד הוא שיומשך ויתהווה מאין ליש. והוא המשכת אור חדש ולאו דוקא בחו"ב דאצילות לבד. כ"א שרש המשכה זו הוא מלמעלה מאצילות וגם בעולם העקודים שיומשך מחכמה לבינה כו'. וזהו ברוך אומר ועושה אמירה היא בחכמה והעשייה בבינה שהם ל"ב נתיבות ושבילין הנמשכים מחכמה לבינה שהם ל"ב שמות אלקים שבמעשה בראשית וזהו כולם בחכמה עשית בבינה. והוא מפני שהחכמה נק' אין ובינה נק' יש. ולכך התלבשות אור א"ס הוא בחכמה דוקא מפני שחכמה היא בחינת ביטול וכמ"ש בסש"ב פל"ה בשם המגיד נ"ע והיינו שהחכמה הוא רק זה ההשגה עצמה שמשגת עוצם הביטול איך דכולא קמיה כלא חשיב ממש ואין עוד. ואיך דלית מחשבה תפיסא ביה כלל ולכך נק' החכמה אמת. וכמ"ש מזה ע"פ ויכתוב משה את מוצאיהם כו'. אבל בחי' בינה שהוא בחי' ההשגה נק' יש (וכמ"ש במ"א בענין מוחין דאבא ומוחין דאימא. שבחי' מוחין דאימא זהו מקור סדר ההשתלשלות מעילה לעילה אבל מוחין דאבא הוא מה שלמעלה מסדר ההשתלשלות. (עיין מזה בד"ה מצה זו כו' ובד"ה ששים המה מלכות. גבי ומעין מבית ה' יצא)) וזהו שדוקא ע"י עליית הוי"ו שהוא בחי' שמים ז"א דאצילות לבחי' קדש שהוא חכמה. שהוא בבחינת ביטול ואין. עי"ז הוא ממשיך יחוד או"א. שיומשך המשכה חדשה מאור א"ס. ויתה וה ויומשך מאין ליש. וזהו ענין שרפים עומדים ממעל לו. והם כת אחת האומרת קדוש פ"א. דהיינו בחי' קדוש הא'. והיינו שעבודתם הוא ליכלל וליבטל באור א"ס ב"ה. אשר למטה זהו נק' מס"נ. ולכן עומדים ממעל לו פי' ל"ו נק' המשכת האור שנמשכו כבר בכלים. שהוא בחי' הוי"ו דקדוש. (וגם ו' פעמים ו' גימט' ל"ו וכמ"ש במ"א בענין מי ברא אלה. דאלה היינו ששה מדות כל א' כלול מששה בגימטריא אלה) אבל השרפים עומדים ממעל ל"ו שהם גורמים גם באצי' עליית הוי"ו לבחי'