לד ג

נקראת התורה לבושיה. שנק' לבוש לגבי המצוה ורצון העליון עצמו. וכמ"ש הרמ"ז פ' במדבר דקי"ח ע"א דאבא הוא מלבוש הפנימי של אריך כו' ועמ"ש עוד בד"ה אני דפ' ציצית גבי שער בימין ושער בשמאל). אעפ"כ התורה שהיא בחי' חכמה היא נעלה מהמצות שממשכת מבחי' הפנימית שהוא התגלות חכמה עילאה ממש. ומעשה המצות ממשיכים רק מחיצוניות הכתר (ועמ"ש ע"פ וידבר דעשרת הדברות) ולכן ע"י עסק התורה ממשיכים הכתר לז"א. דאורייתא מחכמה נפקת ועיקר לימוד התורה הוא להבינה על בוריה נמצא הוא המשכת החכמה בבינה ומתפארת דבינה נעשה כתר לז"א. וע"י המצות מעשיות ממשיכים שיהיה כתר לנוק' שהוא לבחי' מל' מקור דבי"ע וז"ש ברע"מ שם לקדשא כולא לתתא. נמצא ההמשכה שע"י התורה היא פנימית שהוא המשכת הכתר והרצון בבחי' אצילות וע"י המצות שנמשך הכתר לנוק' מקור דבי"ע זהו ההמשכה בחיצוניות. אך הנה מבואר במ"א שכל בחינה ומדרגה שהיא נשפלת למטה יותר שרשה גבוה ונעלה יותר. (ועמ"ש ע"פ וידבר משה אל ראשי המטות מענין דצח"מ שהם עד"ז) וגם שכל בחינה ומדרגה הנעלה יותר יכולה לישפל ולירד למטה יותר. ע"ד ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך כו'. וכמ"כ כאן בענין המצות מעשיות כי הנה המצות הם הכל בדברים גשמיים ציצית מצמר גשמי וכן קלף התפילין והיינו לפי ששרשם גבוה מאד נעלה יותר מהחכמה ולכן התורה דמחכמה נפקת לא נשפלה כ"כ למטה כמו המצות (וע' באג"ה איהו וחיוהי שהוא כחותם המתהפך כו'). והיינו כי מעשה המצות הם נשפלו בדברים שתחת ממשלת ק"נ שהוא משבירת הכלים שנפלו בק"נ. שהיו קודם השבירה במדרגה גבוה מאד נעלה. דהיינו מעולם התהו שהוא בחי' נקודים שלמעלה מהאצילות שהוא בחי' ברודים כו'. ולכן האדם מקבל חיות וניזון מצו מח וחי. ואין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן. וכן אכילת מצה מיכלא דמהימנותא. ואף אותן שנשמותיהם הם מאצילות ממש ואפילו משרע"ה היו צריכים ג"כ לאכול מצה. והוא מפני שהאמונה הנמשכת מאכילת המצה שהיא מיכלא דמהימנותא היא מלמעלה מבחי' אצילות והיינו לפי ששרשה הוא מעולם התהו כו' אך עתה לאחר השבירה הם רחוקים מאור א"ס ב"ה שנפלו בשבירה בק"נ אבל כשהם מתבררים ע"י שם מ"ה המבררן שהוא בחי' ח"ע כי בחכמה אתברירו. והוא ע"י בחי' קדוש הא' שהוא בחי' עליית הו' בקדש העליון לצורך יחוד או"א. ועי"ז שמתבררים הם מתעלים למקורם ושרשם שם ס"ג שלמעלה ממ"ה ואז הם נעלים מאצילות שאז מתקרבים לאור א"ס ב"ה ולכן ע"י עליית מ"ן הנ"ל ממשיכים היחוד דאו"א שמקור ההמשכה מהמאציל העליון למעלה מעלה מהחכמה. ועמ"ש בביאור ע"פ ואהיה אצלו אמון בפי' ממושבותיכם תביאו כו' שזהו ענין ק"ש יחוד או"א שנמשך דייקא ע"י ביטול היש בירור הרפ"ח ניצוצין כו'. וזהו מ"ש בע"ח שהמשכת הכתר לע"ס דתיקון הוא ג"כ מבירורים דעולם דתהו עתיק דתיקון לקח ה' ראשונות דכתר דב"ן כו' דהיינו שדוקא מהבירורים של הרפ"ח ניצוצים שבשבירה יכולים להמשיך הכתר לי"ס דתיקון והיינו מטעם הנ"ל שלאחר שמתבררים אז הם מתקרבים לשרשם שמעולם התהו בחי' נקודים שהוא למעלה מבחי' התיקון שהוא בחי' ברודים. לכך בהם ועל ידם נמשך הכתר דתיקון. (ועמ"ש מזה בביאור ע"פ וידבר דראשי המטות):

ד ונחזור לענינינו בענין מעלת המצות מעשיות דהיינו שלפי שהם נעשים בדבר שנפל תחת ממשלת ק"נ שהם משבה"כ כמו קלף התפילין וצמר דציצית וכן כולם. והם הם בירור והעלאת מהות הדבר עצמו שנפל בשבירה. לכך הם דוקא ממשיכים הכתר לנוק' שהיא מל' דאצילות מקור דבי"ע שזהו ענין המשכת הרצון להחיות רוח שפלים