לה א

העולמות. כי הרצון פשוט שעלה ברצונו לברוא את העולם. זה היה אותו הפעם בתורת נדבה בלתי העלאת מ"ן. אבל אחר בריאת האדם צ"ל לעבדה ולשמרה להעלות מ"ן להמשיך הרצון. והיינו ע"י התורה והמצות שעי"ז ממשיכים ב' כתרים לז"א ולנוקבא שהוא בחי' הרצון להיות עולם האצילות ובי"ע כו'. וזהו א"ת בניך אלא בוניך שעוסקים בבנינו של עולם. וזהו ג"כ ענין העסק בתורה שבכתב ושבע"פ בליל שבועות שממשיכים הכתר לזו"נ כמ"ש בפע"ח. והוא עד"מ העטרה והכתר שעושין למלך ב"ו מזהב ואבנים טובות שיש בה שני דברים הא' עצם וגוף הזהב ואבנים טובות. הב' מה שמתקנים אותם להיות נקבעים בציור והידור היותר נאות בהכתר והעטרה. וכמו כן יובן על דרך משל זה למעלה אשר בהמשכת הכתר יש ג"כ ב' בחינות דהיינו תורה ומצות. כי ע"י המצות נעשה בירורי רפ"ח ניצוצים שנמשלו לעצם האבנים טובות שיקרותן הוא לפי שהוא דבר הפלא שהאבן שהוא דומם יהיה מאיר. כך הוא ענין בירור הרפ"ח ניצוצים מק"נ שנפלו מאד למטה וע"י הבירור מאירים מאד ע"י שרשן הנעלה אך עכ"ז כדי שיעלו להיות בבחי' כתר זהו דייקא ע"י התורה שהיא בחי' חכמה איך ומה יהיה בירורם ועלייתם כי בחכמה אתברירו. וזהו שבכל ימי הספירה הוא בירור רפ"ח ניצוצים כנודע מענין עומר שעורים מאכל בהמה שם ב"ן כו' ואח"כ בליל שבועות עוסקים בתשב"כ ותשבע"פ שבאמרו שכך כשר ואם לא כן פסול וכן בטהור וטמא אסור ומותר חייב וזכאי כו' דהיינו שבאופן זה דייקא יעלו הניצוצים ולא באופן אחר זהו ענין ציור הכתר והעטרה עד"מ והיינו ע"י התורה כו'. אך היסוד והשרש לכ"ז הוא הקדוש הא' שהוא בחי' השרפים שהוא בחינת העלאת מ"ן במס"נ בק"ש שעי"ז הוא עליית הו' דקדוש שהוא ז"א דאצילות בקדש שהוא ח"ע לייחד מוחין דאו"א. ובחכמה דייקא אתברירו נמצא עי"ז דייקא עיקר שלימות בירור הרפ"ח ניצוצים ואז יכולים להמשיך מהם ועל ידם הכתר לע"ס דתיקון. וכאשר למטה מעלים מ"ן במס"נ כמ"כ נעשה למעלה שמתעלה הוא"ו דקדוש בקדש להמשיך יחוד העליון דאו"א. וכן להפך מלמעלה למטה שכשמתעלה למעלה הו' בקדש כו' כמ"כ נעשה למטה כו'. וכמ"ש בביאור ע"פ ואהיה אצלו אמון בענין יעקב חבל נחלתו כו'. (ועמ"ש סד"ה שה"ש):

ו והנה עפ"ז י"ל פי' הפסוק צאינה וראינה כו' בעטרה שעטרה לו אמו והוא ע"ד מ"ש במדרש פ' קדושים ס"פ כ"ד בענין ג"פ קדוש. משל לבני מדינה שעשו שלש עטרות למלך. מה עשה המלך הניח בראשו אחת ושתים בראש בניו כך בכל יום העליונים מכתירים לפני הקב"ה שלש קדושות ואומרים קדוש קדוש קדוש. מה הקב"ה עושה. נותן בראשו אחת ושתים בראשן של ישראל הה"ד כי קדוש אני והתקדשתם והייתם קדושים עכ"ל. פי' העטרה הא' שהקב"ה נותן בראשו הוא בחי' המשכת הכתר עליון דאצילות שלמעלה גם מהחכמה עילאה הנקרא ראשו עד"מ ונק' כתר זה רעוא דכל רעוין והוא נמשך ע"י קדוש א' דהשרפים שהוא בחי' למס"נ באחד שעי"ז ממשיכים יחוד או"א אשר המשכה זו הוא ממקורא דכולא ממש ומשם נמשך במוחין דאו"א וזהו ענין נותן בראשו אחת. והשתים שנותן בראשן של ישראל היינו המשכת הב' כתרים לזו"נ שנמשכים ע"י התורה והמצות כנ"ל. ועיין בפי' הרמ"ז בזהר ר"פ שלח דקנ"ט ע"א גבי תלת עלמין אית ליה לקב"ה מה שפי' שם בענין ג' פעמים קדוש. והוא קרוב למשנ"ת כאן. והנה מבואר במ"א דמה שכנס"י נק' אמי זהו ע"י מס"נ באחד שמשם מקור התורה ועי"ז הוא ממשיך גילוי התורה. ולכן נק' אמי אם הבנים שהיא היא המוליד הגילוי כו'. ולכן נאמר בעטרה שעטרה לו אמו פי' שעטרה לו היינו העטרה האחת שנותן בראשו וע"ז אמר הפייט יוקדש באחת משלש קדושות היא האחת המיוחדת שנמשך