לה ב

מבחי' כשנק' כנס"י אמי כנ"ל. וע"ש הב' עטרות שנותן בראשן של ישראל דהיינו ע"י המצות והתורה נק' בתי ואחותי. וכמ"ש במ"א ע"פ רני ושמחי בת כו'. ולכן נאמר על עטרה זו שנותן בראשו צאינה וראינה. פי' צאינה מהכלי והגבול בבחינת בכל מאדך בלי גבול וע"ד מה שנת' במ"א בביאור ענין שם מ"ב שבפ' ראשונה דק"ש שעי"ז ממשיכים עטרה זו כו' כנ"ל וגם כמ"ש במ"א דפי' צאינה היינו מן הלבושים שהנשמה מלובשת בג"ע כי היא למעלה מכח החכמה וההשגה כו' ע"ש:

וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות כו'. הנה וספרתם הוא לשון בהירות כמו אבן ספיר וכן ע"ס הוא לשון בהירות. וזהו וספרתם לכם כו' היינו להמשיך ע"ס שיאירו לכם למטה (עיין בפרדס ש"ח פ"ב בשם ספר הבהיר אמאי אקרי ספירות ע"ש השמים מספרים כו'. ועיין בזהר תרומה קל"ו ב' מאי מספרים כו' דנהרין כו'). ולהבין זאת הנה פסח הוא יציאת מצרים וחג השבועות הוא מ"ת וקודם קבלת התורה היו צריכים לספור ז' שבועות שלימות ואח"כ היו יכולים לקבל התורה (ועיין בזהר פ' אמור דף צ"ז). כי הנה כתיב והחיות רו"ש שלמעלה הכל בבחי' רצוא ושוב. וכמ"כ פסח הוא בחי' רצוא ושבועות הוא בחי' שוב כי פסח הוא יצ"מ שהוא בחפזון כמ"ש ואכלתם אותו בחפזון. וכתיב בחפזון יצאת כו', כי אז היה התגלות אלקות מלמעלה כמאמר עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם בבחי' חפזון ולעתיד כתיב כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כו' שלא יהיה בבחי' חפזון אבל יצ"מ היה בחפזון כו', (ועמ"ש מזה ברבות ס"פ בא ובמכילתא פ' בא פרשה ז' וע"ש והובא ג"כ בילקוט פ' בא. וע' בסש"ב פל"א ועמ"ש ס"פ וישב סד"ה כה אמר כו' ונתתי לך מהלכים אבל לע"ל כשיתגלה בחי' סוכ"ע כו' שיהיה גם השוב בבחי' הליכה כמו הרצוא כו', ומ"ש סד"ה והיה מספר בני ישראל בענין שלעתיד תהיה מעלת אתעדל"ת גדולה וגבוה לאין קץ כו'. ומכ"ז יובן ענין כי לא בחפזון) והיינו בחי' רצוא ממטה למעלה משא"כ שבועות הוא בחי' שוב שהוא בחי' מ"ת גילוי רצונו למטה. כמ"ש וירד ה' על הר סיני המשכה מלמעלה למטה. והנה כתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך וכמארז"ל בכל דור ודור כו'. שצ"ל בכל יום בחי' יצ"מ. והיינו בק"ש ואהבת כו'. וחותם אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי כו'. ובפרט מן ב"ש עד ק"ש הוא הכנה שיבוא לבחי' יצ"מ ואהבת כו'. והיינו כשיתבונן איך שכל צבא השמים לך משתחוים והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול כו' והחיות זעות מחיל כסא נושאות ומנושאות עם כסא אלף אלפים ורבוא רבבן ישמשוניה וכולם הם בבחי' ביטול תמיד. וזהו להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו שהוא בחי' הדר מלכותו שכולם בטלים לגבי' ממש ונמשך להם הביטול ע"י שמשיגים כי מלכותך מלכות כל עולמים. פי' מלכותך שחיות כל העולמות אינו אלא מבחי' מלכותך הארת שמו בלבד לא כמו שהנשמה מחיה את הגוף שעצמיות חיות הנשמה מלובש בתוך הגוף ממש. אבל מהותו ועצמותו רם ומתנשא כו'. ואין שום דבר מלבישו כלל היה הוה ויהיה בלי שינוי כלל כמ"ש אני ה' לא שניתי אתה הוא קודם שנברא העולם ואתה הוא לאחר שנברא כו' בלי שום שינוי כלל ואין שום דבר מכסה ומסתיר נגדו אלא רק הארת שם כבוד מלכותו בלבד זהו חיות והתהוות כל העולמות. וזהו מלכותך מלכות כל עולמים היינו שכל עולמים אף שהן אלף אלפים ורבוא רבבן כמ"ש היש מספר לגדודיו ומן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה כו'. עכ"ז הם אין ערוך כלל לגבי אורו כו' שהוא בחי' א"ס ממש וכנודע